רוטנברג על משלי כט כב

הטקסט המקראי[עריכה]

איש אף יגרה מדון, ובעל חמה רב פשע.

הטקסט הפשוט[עריכה]

איש אף יגרה מדון, ובעל חמה הוא[1] רב פשע.

[1] לפי השמטת היה (בינוני)

הפירוש[עריכה]

איש מכובד[2], שהוא בעל אף, ר"ל שהוא מרבה לכעוס, מגרה ריב[3], ואדם פשוט, שהוא בעל חימה, עושה פשע רב[4]. כלומר, יש שאיש מכובד מרבה לכעוס, ובכעסו הוא מגרה ריב בינו ובין האדם הפשוט; ואותו אדם, שכרוב בני האדם הפשוטים הוא בעל חימה, ר"ל אדם שאינו יכול לעצור ברוחו[5], עושה בריב הזה פשע גדול – כשהאשם האמיתי באותו פשע אינו האדם הפשוט, שעשה אותו פשע, אלא האיש המכובד, שגירה את הריב בכעסו[6].

[2] ראה הע' 6 ליב3.

[3] "מדון" – ריב. השוה "איש ריב ואיש מדון" (*נראה שהושמט כאן פסיק) ירמיה טו10. זו גם הוראת "מדון (*נראה שהושמטו כאן גרשיים) בכל מקומותיו במקרא.

[4] גם "רב חסד" בכתוב "ה' ארך אפים ורב חסד", במדבר יד18, הוראתו: עושה חסד רב.

[5] ראה הע' 5 לטו1.

[6] השוה דברי חז"ל בפסחים סו ע"ב: "כל אדם שכועס אם הוא חכם חכמתו מסתלקת ממנו וכו'"; – ואיש מכובד שכועס, התכונות שבגללן הבריות מכבדים אותו, מסתלקות ממנו.