רוטנברג על משלי כט כ

רוטנברג על משלי • פרק כט • פסוק 20

הטקסט המקראי

חזית איש אץ בְּדֹבְרָיו[1] – תקוה לכסיל ממנו.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא "בִּדְבָרָיו".

הטקסט הפשוט

אם[2] חזית איש, אשר[3] אץ בְּדֹבְרָיו – יש[4] תקוה לכסיל יותר[4] ממנו.

[2] לפי השמטת חיבור

[3] לפי משפט ניתק לשם (תוספות)

[4] לפי השמטת מיוחס

הפירוש

אם ראית איש נכבד[5], שמזרז[6] את הדוברים אליו[7] – יש תקוה לכסיל יותר ממנו. כלומר, אם ראית איש נכבד, המזרז את הדוברים אליו ואינו נותן להם להסביר את דבריהם כראוי – תדע, שלכסיל יש תקוה לקנות לעצמו חכמה יותר משיש לאותו איש נכבד, מאחר שמי שאין לו סבלנות להאזין לדברי רעהו – איך ילמד חכמה?![8][9]

[5] ראה הע' 6 לי3.

[6] ראה הוראת "אף" בהע' 10 ליט2.

[7] "בְּדֹבְרָיו" – בדוברים אליו או עמו. השוה "אם גמלתי שלמי (=את מי שחי איתי בשלום) רע", תהלים ז5; "וממתקוממי (=ומהמתקוממים נגדי) תשגבני", תהלים נט2; ועוד.

[8] אמנם גם לפי הניקוד "בִּדְבָרָיו" ניתן לפרש יפה את הפתגם – אך לפי הניקוד "בְּדֹבְרָיו" הוא מתפרש יותר טוב.

[9] וריאציה לפתגם זה היא (*אולי הוא) הפתגם שבכו12.