רוטנברג על משלי כט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הטקסט המקראי[עריכה]

מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה.


הטקסט הפשוט[עריכה]

ה[1]מלך במשפט יעמיד את[2] ה[1]ארץ, ואולם[3] איש ה[1]תרומות יהרסנה.

[1] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[2] לפי השמטת יחס

[3] לפי השמטת חיבור

הפירוש[עריכה]

המלך יכונן[4] את הארץ במשפט, ר"ל בצדק[5], ואילו איש התרומות, ר"ל הכהן החי מן התרומות, שהוא לוקח מן העם, יהרוס את הארץ[6] כיוון שריבוי התרומות ירוששו (*נדצ"ל ירושש) את בעלי השדות[7].

[4] "יעמיד" – יכונן. השוה "להקים.. ולהעמיד את ירושלם", מ"א טו4.

[5] השוה "ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת", ישעיה כח17; ועוד.

[6] השוה את המסופר על בני עלי. ואת המקראות המדברים בגנות הכהנים, כגון "מחטאת נביאיה עונות כהניה", איכה ד13.

[7] מוסר השכל: תפקידו של המלך חשוב לארץ מזה של כוהניה. ייתכן, שהכוונה ב"איש תרומות" לכוהן הגדול ובעל הפתגם משמיענו, כי תפקידו של' (*נראה שהגרש בטעות) המלך חשוב לארץ מזה של הכוהן הגדול.