רוטנברג על משלי כט ב

הטקסט המקראי[עריכה]

ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשל רשע יאנח עם.

הטקסט הפשוט[עריכה]

ברבות פקידי צדיק[1] ישמח העם, ובמשל רשע יאנח עם.

[1] לפי ריבוי סומך בודד

הפירוש[עריכה]

כשרבים הם פקידיו של מושל צדיק ישמח העם כולו, ואילו כשמושל רשע ייאנחו אנשים[2]. כלומר, כשהמושל הוא צדיק הוא ממנה פקידים רבים, כדי שיהיה לכל אחד מבני העם פקיד, שאליו הוא יוכל לפנות לסידור עניינו; ולכן שמח אז העם כולו. ואולם כשהמושל הוא רשע, אין הוא ממנה פקידים במספר מספיק, כדי שלא יצטרך לשלם להם משכורת, ואז יישאר לו פחות להוצאות הבזבוז שלו; ולכן נמצאים אז אנשים רבים, שאין להם אל מי לפנות לסידור ענייניהם והם נאנחים.

[2] יש שהוראת השם "עם" היא: מספר מסוים של אנשים – כגון "ויאמר שאול לעם אשר אתו", ש"א יד17; "את (*צ"ל אתם) המתם את עם ה'", במדבר יז6.