ראש מילין/השרשים/דד
דד.[עריכה]
דד. הדלת יש לה שתי הוראות, היא עשויה לפתח וגם לנעול, המכוונות נגד שתי ההוראות המתפרשות בביטוי הדלת, מלשון דלות ועניות, מצד הנעילה, הסותמת את האורה, הנועלת את הדרך של הכניסה אל ההשגות העליונות, אל אוצרות החיים הכבירים העליונים והקדושים. ומלשון דליה והעלאה, הגבהה והרמה, המכוונת לעומת סגולת הפתיחה של הדלת, שאז הנהורים שוטפים והולכים, והבית פתוח, וכל הרוצה לבא בטרקלין בא ומציץ, ועיניו רואות ומתמלאות זיו ונהרה. והסגולה הממוצעת בין הנעילה והפתיחה היא העומדת ומתוכת בין הדלות והדליות, בין השפלות והרוממות, ומכשירה עי"ז יניקה ממודדה, שפע הראוי לכחות החיים הזעירים של הילד בהיותו בראשית ימי גדולו, בימי היניקה, שהיא סגולת הדד, הבאה בביטוי ע"י פגישת שני הדלתין בהתאמתם יחד, דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד, כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי. ובהתמלאם חלב שדים, מלאי ברכת ד', עומדים הם להרוות חיי עולם, ברכי נפשי את ד' ואל תשכחי כל גמוליו, שעשה לה דדים במקום בינה, הכוללת בראשית יניקתה משדי תבונות את החזון הרחוק של החיים הנאדרים בראשית ימי הילדות. ובדור המדבר, אשר כענבים במדבר מצאתי ישראל, כבכורה בטרם קיץ, אלדד ומידד מתנבאים במחנה, וחזיונם לעתים רחוקות, לעת התגמול האחרון, על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים. והמלה עומדת בתמותה פנים ואחור. שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה.