ראשית חכמה/שער הקדושה/א

ראשית חכמה · שער הקדושה · א · >>

שער הקדושה - פרק ראשון

מצוות הקדושה

ענין הקדושה נצטוינו עליה בתורה כמה פעמים,
הראשון בסוף פרשה שמיני

(ויקרא יא, מד): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְגוֹ'".

וכן בפרשת קדושים נזכר שלשה פעמים:

הראשון, בריש הפרשה (שם יט, ב) "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

ואחר כך (שם כ, ז) "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

ובסוף הפרשה (שם, כו) "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי"

ובפרשת ציצית

(במדבר טו, מ): "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם".

עוד בפרשת אמור אל הכהנים

(ויקרא כב, לב): "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

וזו היא מצות עשה לקדש את שמו ברבים כמו שיתבאר.

וכיון שבא בתורה מאמר זה של קדושים תהיו כ"כ פעמים אף על פי שאינה מעיקר רמ"ח מצות מכל מקום היא שורש לעשיית כל המצות לשם הַמְּצַוֶּה אותם, כי כיון שיהיה האדם קדוש ומופרש מעניני אהבת עולם הזה, ישתדל לעשות רצון קונו באמיתות, ויתקשר באהבתו יתברך לעשות מצותיו בחשק ואהבה, כי מה לו בעולם הזה ובטובותיו, כמו שיתבאר בע"ה כיצד דרכי הקדושה ולכן הוכפל בתורה כ"כ פעמים, מרוב התועלת שנמשך מזה לנשמה.

במהות הקדושה - מדרש חז"ל

טעם למהות הקדושה ביארו רז"ל בתנחומא (ריש פרשת קדושים):

"זה שאמר הכתוב (ישעיה ה, טז) ”וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בְּמִשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה“; הוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל סניגוריא שנאמר (שם סג, א) ”אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה“; אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לעתיד לבא אני מתקדש בכם, שנאמר (שם כט, כג) ”כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו וגו'“;. וכן הוא אומר, (שם מט, ג) ”יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר“;. אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם, שנאמר (ויקרא יא, מד) ”קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי“; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין ומקדשין אותי בכם והיו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. כיון שנברא אדם הראשון אמרו זהו שאנו מקלסין אותך בשמו. אמר להם זה גנב הוא, שנאמר (בראשית ג, יז) ”וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ וגו'“;. בא נח, אמרו לו זה הוא, אמר להם זה שיכור הוא, שנאמר (שם ט, כא) ”וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וגו'“;, בא אברהם, אמרו לפניו זה הוא, אמר להן גר הוא. עמד יצחק, אמרו לפניו זה הוא, אמר להן זה אוהב שונאי, בא יעקב, אמרו לפניו זה הוא, אמר להם הן. וכן הוא אומר, (שם לה, י) ”לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ“;, ונקראו כל ישראל על שמו.
באותה שעה קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מט, ג) ”יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר“;. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר: (ויקרא יט, ב) ”קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי“;. משל למה הדבר דומה, למלך שקדש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה, שאת אשתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה קדש לי את העם, שנאמר (שמות יט, י) ”לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיוֹם וּמָחָר“;. בא הקדוש ברוך הוא ואמר להם (שם, ו) ”וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ“;. למה, ”כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'“;. אף אתם תהיו קדושים כשם שהקדשתי אתכם לשמי, שנאמר: ”דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ“;"

עכ"ל.

ועם היות שהמאמר הזה עמוק ויש בו כמה דקדוקים, וצריך כל מעיין לדקדק בהם, מכל מקום אנו לא באנו בחיבור הזה לפרש אלא מה שנוגע לענין המעשה, במה שאמר הקב"ה אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם. הענין כי בתחלה אנו מתקדשים בו וממשיכים הקדושה ממנו אלינו, כדי שנתקדש ע"י עשית המצות, ואח"כ הוא מתקדש בנו ע"י התעוררות תחתון העולה ממעשינו, והטעם, כי כל הדברים צריכים התעוררות תחתון כדפירשנו כמה פעמים, ופירשנו לקמן במאמר "ישלח עזרך מקדש".

ביאור המדרש

"אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם וכו'" עתה בא לתת טעם, כיצד ישראל יכולים להגיע למעלה עליונה כזו ולמשוך מסוד הקודש העליון, כי לכאורה אין להם אחיזה למעלה. לזה אמר טעם לענין, מענין המלאכים שהיו מקלסין לפני הקב"ה עד שלא נברא אדם, והיו אומרים "אלהי ישראל" וכשבא יעקב אמר להם הקב"ה זהו ישראל. והענין הוא במה שנתבאר בזוהר ברעיא מהימנא (משפטים דף קי"ט:) ובתיקונים (תיקון ס"ט) סוד "ישראל עלה במחשבה" והוא סוד ברא דאתמשך ממוחא דאבא, וממציאות זה הוא שורש נשמותיהם של ישראל, ויעקב היה השורש להם במציאותו העליון הנקרא ישראל. ואע"פ שאנו אומרים (דברים יד, א): "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם", הכוונה כי בהתאחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, מושכים הנשמות מלמעלה ממוחא דאבא ואימא, ונמצא לפי זה כי מקור הנשמות הוא ממקום הקדש.

ומה שאמר "באותה שעה קדש הקב"ה את ישראל לשמו שנאמר ”יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר“;". הכוונה היא שנשמותיהם של ישראל הם אחוזים בשמו - שם ידו"ד, והראיה שכל זמן כישראל בגלות אין השם שלם שנאמר (שמות יז, טז): "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ". והטעם אפשר לומר במה שכתב בתיקונים (תיקון נ"א) שראשי תיבות של י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ - י"ה בשמים ו"ה בארץ. וכיון שהשכינה בגלות ונשמותינו קשורות בה, הגלות - שהיא הקליפה מפרדת ואין השם מתקשר כאחד, וזהו מאמר הכתוב "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", ותפארתו הוא שיהיה שמו שלם.
ומפני ששורש הנשמות קדם לעולם, כאמרם ז"ל (מדרש תנחומא הקדום בראשית, ג): " ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא“; - בשביל ישראל שנקראו ראשית" לכן המלאכים כשהיו משבחים אותו הוא מפני שעתיד להקרא אלהי ישראל בגילוי, וזה שכתוב "בָּרוּךְ ידו"ד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", ואז הוא ברוך, מושפע, והוא מתקדש מלמעלה על ידינו, וז"ש הואיל ונתקדשתם לשמי. וזה שאמר: "אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם". וכוונת אמרו הואיל ונתקדשתם לשמי, הכוונה במה שאמר המאמר לעיל שהיו המלאכים אומרים "ברוך ה' אלהי ישראל" שהיה שמו המיוחד ידו"ד מתכנה ומתייחד בפרטות אליהם. נמצא שהם מקודשים ומפורשים ומזומנים לשמו, וזהו שדקדק בסוף המאמר, שאמר: "אף אתם תהיו קדושים, שנאמר ”דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' קְדֹשִׁים תִּהְיוּ“;", שכיון שהם נקראים ישראל ראוי שיהיו קדושים מן הטעם שפירשנו ששם ידו"ד נקרא עלינו, והוא מתפאר ומתקדש ונקרא אלהי ישראל פירוש שאלהותו מתגלה ע"י ישראל, ואלו ח"ו לא היו ישראל לא היה עולם, ולא היה אלהותו וכבודו מתגלה לנבראים, וזהו שאמר "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", פירוש אלהי שלכם - אלהי ישראל, שעל ידכם מתגלה אלהותי. ועד"ה אומר: "הואיל ונתקדשתם לשמי", הוא סוד "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'" (ירמיה ב, ג) שפירושו שמה שנתקדשו ישראל מסוד הקודש, הוא בשביל ידו"ד - שהוא ת"ת, שיהיו הם כלי לקבל קדושתו, צריך שיהיו קדושים כמוהו. והוא כדמיון הזכר המקדש את הנקבה שאומר לה תהיה מקודשת לי, שכשם שהוא קדוש והיינו לי, כך צריך שאשתו המזדווגת עמו תהיה קדושה, שאם לא כן אין להם יחוס להזדווג זה בזה. וזהו המשל שהביא "משל למה הדבר דומה למלך שקדש אשה וכו'".

ובזה יובן סוף הפסוק שאמר "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם", ואומרו אלהיכם מורה על הנדרש, שכיון שהוא אלוה שלנו ושורה שכינתו עלינו בפרט, ראוי שיהיה בנו הכנה לשיתכנה הוא היות אלוה שלנו וישרה קדושתו עלינו. ולכן צריכין אנו להפשיט עצמנו מעניני החומר, שכל עניני המומר הם מצד הקליפה, וכאשר נקדש עצמנו יהיה סבה שנהיה דבקים בו, וזהו "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם", פירוש תהיו קדושים כדי שתתדבקו באלהיכם ואלהים ישרה בכם, ואין לכם קשר הוא בכם ואתם בו, אלא מצד הקדושה, שהרי הוא קדוש ורוחני ואתם גשמיים וכיצד ישרה ויתדבק הרוחני בגשמי, אלא מצד הקדושה והפרישות.

והמשילו במדרש (ויקרא רבה פרשת קדושים) משל נאה לענין זה. אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לכהן גדול שהיה מהלך בדרך, ונזדמן לו חנוני אחד. אמר לו: אלך עמך? אמר לו: בני, כהן אני, ובדרך טהור אני מהלך, ואין דרכי להלוך בין הקברות. אם אתה הולך עמי מוטב, ואם לאו, סוף שאני מניחך והולך לי. כך אמר להם משה לישראל (דברים כג, טו): "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך", עד כאן לשונו. וזהו גם כן שאמר במאמר שלפנינו במשל, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך. והכוונה, כי כבודו יתברך הוא ודאי בקדושתו, וכן מצינו כי קדוש וכבוד שניהם ענין אחד, "ולקדוש ה' מכובד".

והמרכז שבו סובב המאמר הזה הוא זה, כי היחוד העליון אי אפשר שיעשה אם לא יהיה התעוררות מהנשמות.

והראיה מה שפירש בזוהר (בראשית דף כה בסופו): "ואד יעלה מן הארץ", כי הסבה שנבראו אדם ואשתו אחור באחור הוא מפני שלא היה התעוררות תחתון שיעשה הזיווג למעלה פנים אל פנים; ואחר שיש נשמות למטה, "ואד יעלה מן הארץ", שהוא התעוררות תחתון, אחר כך "והשקה את כל פני האדמה". וזהו שהיו המלאכים אומרים: "ברוך ה' אלהי ישראל", פירוש: ברוך הוא ה', ופירוש ברוך – מושפע ממקור הברכות הוא, על ידי שאלהותו שורה בישראל ונקרא אלהי ישראל. ואי אפשר שהיחוד העליון יהיה אלא על ידי נשמות קדושות, והם נשמות הצדיקים, שלעולם נשמתם דבקה למעלה והם פרושים מהבלי העולם הזה, כמו שאמרו בפרשת תרומה והעתקנו לשונו בשער האהבה: זכאין אינון צדיקיא דידעי לשוואה רעותא דילהון לגבי מלכא עילאה קדישא, וכל רעותא דילהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא בטלה דיליה, אלא ידעי ומשתדלי לשוואה רעותהון ולאתדבקא לעילא וכו'. והנה הקדוש ברוך הוא קדוש ומובדל מגשמיות פחיתות העולם, ואין ערך לקדושתו ורוחניותו, כאמרנו: "לא נערוך אליו קדושתו". ולכן הצדיקים המייחדים יחודו צריכין שיהיו מובדלים מהחומר וקדושים קדושת המחשבה, שהיא שורש לכל הקדושות, היא קודמת לכולם והיא אחרית לכולם, כמו שיתבאר.

וזהו כוונת "ואנשי קדש תהיון לי" (שמות כב, ל), ש"קדוש" היא הקדושה העליונה בסוד המחשבה. ופירשו רבותינו ז"ל: כשאתם אנשי קודש – אתם לי, פירוש שלי. וקדושת המחשבה אי אפשר אלא על ידי שיפרוש האדם עצמו מתאוות העולם, בפרט מהמשגל שהיא הפוסלת המחשבה. ולהיות זה אמת, קודם בריאת אדם הראשון היו המלאכים משבחים ואומרים: "ברוך ה' אלהי ישראל", שעל ידי נשמות ישראל הקדושות הוא ברוך ממקור הברכות: