חוט המשולש לפרשת נשוא
לפרשה הנ"ל
מבואר קושי׳ תוס׳כטוב טע ס דלאתקשיר״י לנפשי׳ דלדידי׳ ל״ק א״כ כל היולדת בצער כו׳ נחמת דאסורה עד ג״ש דהא לדידי' לא מוכח מידי מקרא דוטהולה דמותר וניד מדאצטריך קרא בכה״ג שהית׳ מעוברת מקודס כנ״ל וא״כ לק״>) כל היולדת בצער יסתתרו דמדוע תעשה שטות כזה להיות אסורה לבעלה ג' שנים אכן התינח אי אין ממתינן לה עד שתלד אבל אי נימא דממתינן לה להשקותה עד שתלד הדר׳ קושי׳ תוס׳לדוכתי׳ דתקשי ל״י לנפשי׳ וציכאלמימר כתרוצינו הנ״לדלר״י באמת אסורה ע״ד ג״ש ואצטרך וטהורה למעט שתלתה לה זכות בכ״הג שהית׳ מעוברת מקודם ואח״כ שתתה דהרי אין משקין אותה עד שתלד אע״כ כשיטת הרמב״ס ורש״י דאין ממתינן לה עד שתלד וק״ל :
ה ר מ ב ״ ם ב׳ פ' נ מהל סוטה ה״ז• וז״ל מגטכרת או מניקה מקנא לה ומסקה אות" נמו ההיא וכ״הרמ״ל ו^ילנרייתאגהוטהדף כ״ו מעונרת ומניקת עצמו או פותה או לא ניטלת כתוכה ופרש״י ולא אמריכן לא ליקטלא לולדי וז״סכרביכו מטקה אותה כמו פהיא דס״ל דחדומא לברייתא דאין ממתינן עד סתלד* והתוס׳ סס הקסו על רס״י דאמאי אית לן למקטלא נמתין עד סתלד זלוקא באשה סיוצאה ליהרג טעמא דרבי קרא ומתו ג ס סכיהס ע״ס* ונראה להביא ראי׳ לרס״י והרמב״ס דאין ממתינן עד סתלד : ד ה ג ה כבר הזכרנו לעיל הגמ׳ דסוטה דהקסה ר״י לר״ע דא״כ כל העקרות יסתתרו • הקטן שער ומיןסה התוס׳תימא א״כ תקשי ר׳ יפמעאל לכפסי׳ א״כ כל היולדת בצער יסתתרו • ונ״ל קושי' תוס׳ : ב ר ש ״ י בחומם איש איש כי תשטה אשתו מה כתי 3 ד ה נ ה אית׳ בסוטה דף ו״יו ע״ב בברייתא וטהורה למעלה מן הענין ואיש את קדסיו לו יהי, ולא סתלתה לה זכות פר״סי דדרסינן אם אתה מעכב מתנה לכהן חייך שתצטרך להביא מיתורא דו״יו דאס תלתה לה זכות לא קרינן בה סוטתו לכהן• וי״לד לשון שתצטרך נו׳• דהל״ל וכקתה ונזרעה זרע )כ' הת״דה ולא שתלתה לה חייך שתנא קוטתו לכה׳ דלסון חייך שתצטרך כו׳ זכות מכאן מסמע דבעלה מותר! בה לאלתר ולא סובלדלולי זאת שהי׳ מעכב מתג׳ הי׳ לו תקנה אמרינן ימתין לה ג׳ סניס אולי זכות תולה לה לאס ־ אחרת לסוטתו : הי" אסור בה לא מצינו למקרי בה ונזרעה זרע ענ״ד ולכאורה הוכחת התלס׳ א״ס למ״ד סאס הית׳ ו נ ר א ה עפ״מ דאחז״ל סימן לעבירה הדרוקז עקרה נפקדת * וא״כ מוכח שפיר דאי אסור בה וא״כ אס האשה ים לה חולי הדרוקן ל״ל וטהורה למעט בחלתה לה זכות דלא מקוים א״צ להשקותה אכן באמת זה לית' כי אמרו pO בה ונזרעה זרע דנפקדת דכיון לאסור בה היכי סימן להדרוקן רעב ׳ ועדיין יש לומר דתלינן ברע 3 משכחת לה דנפקלת • א ק אי אמריכן סאס הית' ואין זה סימן לעבירה* ובזה יש לפרש כוונת הכתוב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און * דקאי יולדת בצער יולדת בריות לעולם אימא לו לאסורה אזונה אף שי״ל סימ׳ הדרוק׳* ובאמת אכלה ואין עד ג' סניס ואעפ״כ אנטריך וטהורה למעט שתלתה לתלות ברעב מ״מ מחתה פיה כאילו לא אכלה ואמר^ לה זכות בכה״גסהית׳ כבד מעוברת קודם ססתתה שאינה מקוי׳ בה אס הית׳ יולדת בצער יולדת בריוח • לא פעלתי און לסימן הדרוקן מחמת רעג ׳ והנו- רס״י פי׳ ואים את קדשיו לו יהי׳ מי שמעכב הונעסרוק ולהכי אתי וטהורה למעוטי וזה פשוט : לכ״ה* לו יהי׳ המעשרות כי השלה לא יעשה כ״א ו ה נ ה לכאורה יש להוכיח בפשיטו׳ ג״כ דמותר א׳ מעשרה וממילא מי שמעכב מתנ׳ לכה'* אחת בה מי ד; מדמקסה ר״י לר״ע א״כ כל לאחת נתמעטו נכסיו* וזה כוונת רם'י אס אתה העקרות יסתתרו דלכאורה ק' מהיכי תיתי תעשה מעכב מחנות לנ ה׳ וממילא סוף שיתמעביו נכסיו סטות נז ה להסתתר ולשתו" ותהי" אסורה ג״ס אע״כ ויהי" לו סימן עניות וממילא יהי׳ לו קללת רעב ״ 7ת״ל דמותרת מיד• אכן הוא גופא קשי׳ מנ״ל לד׳׳י להקשות דלמא באמת אסורה מיל ״ ולק״מא״כ וא״נ חייך שתצטרך להביא סוטתו לכה׳* אע״ג שיהי׳ לה סימן הדרוקן יתלה ברעב* מסא״כ אי כל העקדות יסתתרו* אכן מבואר לר״י הקשה לא הי' מעכב מחג׳ לכהן ולא הי׳ לו סימ׳ עניות לא סביר דהרי לר״ע דס״ל אם הית׳ עקרה נפקדת הי׳באפסרי לתלות הלרוקן נרעב* ולא הי׳לו מן הצורך ולדידי׳ באמת מוכח דמותרת מיד • מקרא דוטהורה להביא סוטתו לנתן ־בי סימן לעבירה הדרוקן כנ״ל : דאתי למעט שתלתה לה זכותכנ״ל* ולפ״ז ממילא
לפרשת נשא
ועפ״ז
