חוט המשולש לפרשת נשוא
מקודם מסוס דע״פ הדיבור הי׳ לא ידע להזהיר
מקודם ע״פ • ולפ״ז ע״כ רסב״ג דיליף מפקח דבר
ע״כ לם״ל 7ע״פ הדיבור הי׳;
מבואר דבלא״ה לק״מ וככתוב בריאסדחודפ
הראשון וכו׳ די״ל נקוסי־חינו הנ״ל וכמ״ס
הרפ״י ודלמא באמת מוכח מכח זה דר״ה אייך
ובאמת עשו הפסח בניםן הסליסי וחומש הפקולי׳ הי׳
תהילת מנה השני• אבל למאי למסיק דרשב״ג
יליף ס״ול 3׳ שבתו׳ מפסח מדבר וע״כ לס״לדע״פ
הלינור הי׳* ולפ״ז ליכא למימר לעשו פסח בניסן
השלישי לא״כ ק׳ אמאילא עשו מקלסבניסןהשכי׳•
וא״כ שפיר ק׳ ונכתוב ברישא לחולם הראשון וק״ל:
{ { ל א דאן< להדבריס גכוניס מצל עצמם• מ״מ
דוחק לומר דלפי האמת לרבנן לס״צע״פ
הדיבור הי׳ נימא דר״ה אייר הזי וגס לפ״ז צ״ל
זרש״י בחומש דכתב למונח יוזה דאין מ״ומ בתורה
אליבא דרסב״ג נקט וקיי״ל כת״ק לרשב״ג :
ע כ ל ל בל״א.ללנאורה ק׳ לת״ק דרשב״ג דס״ל
ש״וד למ״ד יוס ל״ל גז״ש לבמדבר סיני
.
ודוחק לומר דפליגי בזה דת״ק לית לי׳ הגז״שאלא
נראה דלת״ק דרסב״ג ס״ל דגז״ש למדבר אתי
לארוי דכמו דקרא בתומש הפקודים נאמר בשעת
הקמת המשכן נ מו שפרש״י למאחר שבא להשרות
שכינתו עליהם מנאה אן< קרא לפסח מדבר הי׳
בפעת הקמת המשכן וצא בניסן השלישי ללא נימא
בקופי׳ הל״פי * ואתי קרא לארוי זה כלי ללא נימא
אייר ר״ה וכלי להוכיח מיג׳ אין מ״ומ בתורה•
זא״ב מבואר ממילא ההמשך • להמסדר גמ׳ בעצמו
בא לבאר ללת״ק לרשב״ג ל״ל גז׳׳ש למדבר סיני
ולכך קאמר דגלא״ה ק׳ ונכתוב ברישא לחודש הראשון
וענצ״ל לאין מ״ומ בתורה וכ״ז השת׳ דכתיב גז״ש
דבמדבר סיני דילפען כמו לקרא לחומם הפקודי׳
בשעת המשכן כך קרא לפסח מדבר בשעת הקמת
המשכן• דאל״ה נימא בדעת הרפ״י ננ״ל ובאמת
ד״ה אייל לי״מ נו׳ וא״ב א״ס רש״י בחומש כת״ק
דרשב״ג וק״ל:
^טער
ן
■
אשר
לפרשת נשא ד ד מ ב ״ ם כ׳ פ״ב מהל׳ סוטה ה״ח וז״ל כל איש שנא ניאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המיס המארליס בודקין את אפתו ו ט׳ ואפי׳ בא על ארוסתו בבית חמיו וכו׳ • וע״ז כ׳ הלאב״ד בהפמת א״א הא דלא כהלכת׳ מסמעתת׳
המשולש
דריש ארוסה וכו' ופי׳ ה״כמ שס דהיייו מהא ד פ ד ך תלמודא סס טעמא דכתיב קרא הא נלק״ה ה״א ארוסה סתי׳ והא מבלעדי אישך אמר לסלונא סקלמה שכיבת הבעל לבועל ־ ומשני כגין סבא על ארוסתו בבית חמיו • ואי כדברי הרמב״ם אין המיס בודקין אותה כלל: . ו ג ״ ל דלכאורה ים לתרץ קושי׳ הגמ׳ הנ״ל • ע״פ ס׳ התוס׳ שהביאו לקמן ' 7י״ת ע״ב בשש הירושלמי בד״ה מהו שיתנה וכו׳ ע״ש • דבקינא וגירש והחזירה ונסתרה •א״צלקנא לה פ עס שני ת׳ כשלא מחל כשגירש •א״כ אפשר לומר למיירי נ כ ר ג שכנסה כדת ונא עליה ושוב גירשה ואח״ב חזר ואיסה •דבכה״ג קדמה שכיבת בעל לבועל דכשוחין הראשון• וה״א דשתי׳ בשעה שהיא ארוסתו פ ע ס שנית ולהכי אצנורירקרא דתחת אישךדאפ״ה לא שי־]י׳• א כ ן נ״ל דקישי׳ הגמ׳ אליב׳ דב־׳שדס״ל 'P״ ׳ מס׳ גיטן לף צ׳ ללא יגרס אלם את אשתו אא״נ מצא בה ערות דבר• ומפרש בגמ׳דיליףד 3ך דנר מע״פ שכיס עלים יקוס דבר לצריך עליס ברוריה סזינתה ות״נ לבי׳ם לא מצי הש״ס לשגוי כמשכ״ל דאי מיירי שגירשה יגן הנשיאין א״נ אסור להחזירה לאחר גרושין לב״ש לכן צריך הס״ס לפנוי ' אליב׳ לב״ם כגון שנא עליה ארוס בבית אביה ״ ועי ן בהרמ״ל להא להוכיח הרמב״ס דאפי׳ בבא עליה ארוס בבית אייה חשיב אינו מנוקה מעון ״ אע״ג דחופה אינו אלא מדרבנן ליליף זה מלנקט מתני' חלוצה אינו שותה לג״כ אינו כ״א מדרבנן והיינו דמתני׳ לאתי׳ כנ״ה ולדידי׳ ספיר יייל לגס בעבר עייר ה דרבנן אין המיס בודקין דהא לדידי׳ ל״צ לתי׳ הגמ׳ כגון סבא עליה ארוס בבית אביה כ״א דמיירי דגילשהען הנשואיז וחזר ו אי ס ה כנ׳׳ל וא״כ מבואר הרמב״ס היטב דתפס בהאי ס׳ דגס בעבר עבירה דרבנן חשיב אינו מנוקה מעוןממתט׳ דחצוצה אי ובו׳ שותת דאתי׳ אליב׳ דהלכת׳ כב״ה ״ והגמ׳ למשני בבא עליה ארוס בבית אביה קאי אליב׳ לב״ש וק״ל ; . נמיעל הרמב״ם משומרת יבם דמוקיהס״ה נמי בבא עליה ינ ס בנית חמיה סס ל״ש תירוצים הנ״ל דשם בוודאי לא מקרי ביאה בעבירה כלל כיון לאפי׳ לרב ה ת ם קנאה בביא׳ לדברינג האמורים בפרשה ודו״ק:
ול״ה
לפרשה חנ״יז
,,
מ ר ו ש י ל דף ג״ז ע״ג אמד ע לא מרן לגלגול י שבועה מ״הת שנאמר ואמלה האמה ״ אמן
