באמרם כי זה חלק וגורל לעזאזל, וזובחים את זבחיהם לשעירים להחזיק במנהג אולתם כאמור.
ביום השמיני אחרי המול הילד, ערכו השולחן לאנשים לבד, שנים שנים, קערה אחת וסכין אחד לכולם, לוקחים הנזיד מהצלחת בפתותי לחם להשיבו אל פיהם, שותים מים בבקבוק של חרס, ומכסים את פיו בכנף או בשולי כתנתם לסגור בעד הכשפים. משפטם לשתות כוס מים חיים טרם יאכלו, כי אין להם יין. הנזיד הראשון היה הקוסקוסו הנבחר בכל הבארבאריה: הוא קמח בלול במים עד שיעשה כחרצני דוחן וייבשו אותו בדוד על האח אש, ומבשלים בבשר או בחמאה וחלב, והיא מן המטעמים בריאים וטובים. הערביאים יושבים במעגלה על הארץ ומושיבים בתוכם אבן גדולה מלאה קוסקוסו. איש מצדו יחפור בידיו בתוכו יקח מלא קומתו וצנף יצנפוהו בידו וישליכהו אל פיו, ומבלתי היות להם מטפחת לנקות כפיהם מושחים אותם במנעליהם ,בכלי מלחמתם ובכותל .בקוסקוסו שולחים מנות איש לרעהו. דרך אכילתם, שבתם וקימתם תמצא גם כן בספר שר צבא רישליו בענין מחמיד ריזאביק ציר פרסי שלח לפאריז למלך לואיש הארבעה עשר חלק ראשון פרק שביעי דף קפ״ו.
אחר הקוסקוסו בא אל-כליע, מאכל מיוחד במערב. הם בצעי בשר מרוככים בשמן במרחשת או במחבת, ומשומר משנה לשנה, ובאין מלון בדרכים ישאוהו עמהם למחיתם.
קליות ואגוזים וכוס מים חיים אחר. זה דבר המשתה הוא, וכן ראיתי אחרי כן כמעט בכולם. בשבתות בחגים ובמועדים אוכלים הסאחאנא (הוא מן חמים מלשון "יסכן בם" רבי אברהם בן עזרא בקהלת). הוא פול ספרדי אפוי בתנור ובתוכו ביצים שלמות הנותנים לכל הבא לשאול בשלומם, זכר לחורבן. בימי החול אין להם חוק לא כסא ולא מסבה, והיה כי ירעבו לא יתורו על השלוים ומרקחת המטעמים המשובחים, אשר הם שכים לרכושנו וצנינים לגופנו, רק על הנכון לשבע נפשם ולמשמרת רפואתם, לחם, דבש, חמאה, דגים, פרי הארץ.
