ירעם באזנך, מתנועעים בהתפללם כאנש אילין, אלה מפנים לאחור ואלה משמאל לימין, הדין עם מי?
ביום הראשון יצאתי להתהלך בשוק אשר לא יכולתי להתבונן בבואי, ולא המיר מראהו לנגד עיני, חית בני כפרים שפניהם דומים לשולי קדרה מכוסים לחצי בשמלה מגוללה, בלה כולה ומטולאה, נטושים במבוכה על הארץ למכור כל מיני מאכל אף בשר הגמל, מראהו אדום מאד ורזה, אומרים כי טוב למאכל אך לא תאוה לעינים, וכן אל כארמה דינסאירה, רצוני לומר, תאני הנוצרים – הוא מין חאנים סגורים בכיס מלא קוצים מבחוץ ונקרא בלשון ספרד קוסיומבוס.
בימים ההם הקיסר מארוק שלח שלש אניות לשר פלך גיבראלטאר לתקן איתן, כי הערביאים לא יצלחו לכל ומלאכתם כאשר יעלה המזלג, וימאן השר. חרה אף הקיסר וישלח בחמתו ספרים לטאנגיא להוציא בעוד שלשת ימים כל בני אינגלאנד מארצו חוץ מהפקיד כי ישאר לערבון, בעצם היום אשר שב הסוחר ובשורה בפיו כי עשה והצליח, הגיע גם ספר הקיסר וכרגע תוחלתו נכזבה, ויצא הסוחר ביום ההוא בדבר הפקיד בספינה לבדו לבשר אנשי גיבראלטאר, ויעזוב כל אשר לו בידינו עד עת בוא דברו. התברכנו בלבבנו לאמר, אולי ישלימו המלכים וישוב, אך לשקר שמרנו. הפקיד עצמו ברח בהחבא מבית גגו ולא שב עד אחר ימים אחדים, ותהום כל העיר בלכתו ובשובו.
בלילה הראשון אחרי צאת הסוחר התקוטטתי עם המשרת, ולמען תבין אודות מצתינו, דע כי הוא סבב את הדבר על ידי הסוחר להביאני במערב בחשבו לפתות אותי ללכת עמו משם אל ספרד (כי בורח היה) ולהמיר דתי ,ואז הניחותיו בתקותו להסב פתיותי להועילני.
אחרי היותי במערב לא שמתי עוד לבי להבליו ויחר לו מאד. שער בנפשו כי נחמתי, ויאלצני בכל רגע לשמור דברי. הוא היה מתנכל אותי בטאנגיא ואשתו פרשה רשת לרגליו
