תפלתם. עמדתי להביט מרחוק אל מראהו ואל קומתו, כי העברים או הנכרים לא יבואו שעריהם רק בהמיר דתם. היא לשכה ארוכה במפלש קנים על הקרקע, חצר לפניה בתהלוכות סביבותיה, בתוך החצר יש כיור הרחצה שרוחצים שם רגליהם טרם בואם גג הלשכה, מכוסה באבנים כפופות ירקרקות, ובצדו המגדל. אין להם חוק הפעמונים. איש אחד עולה על המגדל בשבע עתים מזומנות ומתפלל בקול גדול לקרוא את העם לבא להתפלל בעלות השחר (אל מודדיו), בבוקר (אל סבאח), צוהר הראשון (דהר אל לאווילי), צוהר השני (דהר אל תאני), הערב (אל אסאר), הלילה (אל מגריף), וחצי הלילה (אל עאשא). אולי תבין כן: צהרים וערבים שמות שניים, ראיתי המעשה וזכרתי ההלכה במסכת יומא: "קרא הגבר, רב אמר: קרא תרנגול, ושמואל אמר: קרא גברא".
ביום השבת הלכתי לבית-כנסת יהודים, ארבעה להם בטאנגיא חדרים קטנים באין הוד והדר, שם ישבו כסאות עץ ולא ישבו על הארץ כי אם בתשעה באב. מנהגם כספרדים. מבטא האותיות לשון הקדש נכונה בפיהם, הלא אזן תוכל לבחון בין דגש לרפה בין ח' לך' בין כ' לק', רק בצדיק קריאת ספרדי אמשטרדם היא הנכונה, קוראים הע׳ כבלשון ערבאית ואולי היטיבו, והג׳ רפויה, כמו g בלשון הולינד, השוא כוננים אל תנועה אחריה באותיות אחע״ה לא מעמידים עליו הקריאה, ואף הנע חציו נח בפיהם, במתגם קוראים קוראים אותו כ"פתח" כ"דעת" "מנחת שי" במאמר המאריך, האשכנזים קוראים המלרע כמו מלעיל ואלה בהיפך בנגינתם, הו׳ קוראים אותו כמו w בלשון אינגליש ובזאת יבחנו הו׳ מב׳ רפוייה, אמנם בתנועות יבדילו מעט בין שורוק לחולם ובין צירי לחירק. חכם מאנשי מוקניס דרש בלשון ערביאית ואמר הפסוקים בלשון הקדש, ושמעתי שהיה מבליע הפתח בהא הידיעה, וביתר האותיות בראש תיבה קרא הפתח כחירק והחירק כפתח, ואשתומם ואשאל ואין פותר. קרא הת׳ כמו ch בלשון ספרדית או אינגליש או ci בלשון איטאליאנו או cz בלשון פולין ,עתה קום קרא כדרכו פסוק הנושא והוא "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר", ושמע איך
