משנה פרה ז יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ז · משנה יב | >>
הפורץ על מנת לגדור, כשר.
ואם גדר, פסוליב.
האוכל על מנת לקצות, כשר.
ואם קצה, פסול.
היה אוכל והותיר וזרק מה שבידו לתחת התאנה או לתוך המוקצה בשביל שלא יאבד, פסול.
משנה מנוקדת
הַפּוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדֹּר, כָּשֵׁר. וְאִם גָּדַר, פָּסוּל. הָאוֹכֵל עַל מְנָת לִקְצוֹת, כָּשֵׁר. וְאִם קָצָה, פָּסוּל. הָיָה אוֹכֵל וְהוֹתִיר וְזָרַק מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתוֹךְ הַמֻּקְצֶה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד, פָּסוּל.
נוסח הרמב"ם
הפורץ על מנת לגדור - כשר,
- אם גדר - פסול.
- האוכל על מנת לקצות - כשר,
- ואם קצה - פסול.
- היה אוכל והותיר,
- וזרק מה שבידו לתחת התאנה, או לתחת המוקצה, בשביל שלא יאבד - פסול.
פירוש הרמב"ם
אוכל על מנת לקצות הוא שיחתוך הפירות כשהן פגים לייבשן וישירם ואחר יאכלם, הנה הוא לא יפסול המים. כמו אשר מעניין הליכה, מהילוך אם היה רצונו שיגדור הנה הוא לא יפסול בזה הרצון עד שיגדור, וכן זה לא יפסול אף על פי שנשרו מאלו הפירות ושכבר נשלמה מחשבתו ועשה מלאכה. וזה כולו כפי מה שביארנו שאין בכל עניין המילוי פסול.
ואמרו בשביל שלא יאבד הוא תנאי בפסלות, לפי שהוא אם השליכם שם משום שאין לו צורך בהם ולא יקפיד אם ישארו, אם יאבדו הנה הוא לא פסל:
פירוש רבינו שמשון
על מנת לגדור: כלומר אף על גב דפורץ על מנת לגדור לא חשיב מלאכה לפסול המילוי:
על מנת לקצות: כמו בצד שדה קציצות דפרק אלו מציאות (דף כא ב) שנותנין שם תאנים לייבשן ולעשותן גרוגרות ונתן לו חבירו תאנים לאכול על מנת לסייעו לקצות:
שלא יאבד פסול: דאוכלין להצניען שלא יאבדו חשיבא מלאכה:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "ר' יוסי אומר הפורץ על מנת לגדור והתנה עמו אף על פי שגדר כשר וכן היה רבי יוסי אומר האוכל על מנת לקצו' והתנה עמו אף על פי שקצה כשר." פי' והתנה עמו שאמר אם אגדור יהיו מימי לחבירי ורבי יוסי לטעמיה דאמר לעיל במתני' אף בשני קידושין כשר אם התנו ביניהם ועוד יש לפרש והתנה עמו עם בעל הגדר שלא היה מניחו לפרוץ הגדר אלא אם כן יגדור הילכך הגדירה צורך מי חטאת היא ואינה פוסלת שלא היה יכול לעבור בענין אחר וכן האכילו חבירו על מנת לקצות הקיצה צורך היא שלא היה מאכילו והוא מתחזק באכילה ונושא המים וכן בבא דלעיל דשנים שהיו ממלאין והתנו ביניהם על מנת שיסייעו זה לזה להגביה על כתיפו והכל צורך מילוי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הפורץ על מנת לגדור - כלומר אפילו על מנת לגדור, לא חשיב מלאכה וכשר המילוי יא:
האוכל על מנת לקצות - לאחר שמילא המים קודם שיקדש היה מלקט לתאנים על מנת ליבשן לעשות מהן גרוגרות, ולאחר לקיטתן אכלן יג, אין המחשבה שהיה רוצה לעשותן קציעות פוסלת במים, אלא הרי הוא כאילו לקט לאכול, שאינו פוסל, דומיא דפורץ על מנת לגדור שאין המחשבה שהוא חושב לגדור פוסלת עד שיגדור, הכא נמי:
אם קצה - אם הניח אותן במקום שמניחין התאנים ליבש, פסול:
בשביל שלא יאבד פסול - שהמצניע אוכלים כדי שלא יאבדו, חשיבא מלאכה:
פירוש תוספות יום טוב
הפורץ ע"מ לגדור. ל' הרמב"ם פ"ח מה"פ ה"א היה מהלך במים ופרץ בשעת הלוכו מקום שילך בו. אע"פ שפרץ ע"מ לגדור. כשרים [לפי שמה שפורץ אינה מלאכה. שהרי הוא מקלקל. מאי אמרת לגבי דידיה הוי תיקון. שיכול לילך שם. זו צורך מילוי הוא וכשר. משא"כ במשנה ח' בלהוליך בה את הקידוש פסול אע"פ שלא הוליך. והכא אינו פסול אלא בגודר. דהתם ההצנעה והכפייה חשובות מלאכות בעצמם. אלא שאם היא לצורך מילוי אין כאן פסול. ומה שלא פירש הר"ב בע"מ דלעיל שם [כלומר אפי'] כמ"ש בע"מ דהכא. משום דלעיל לא סגי אלא בעל מנת. דאי לאו הכי. הך דלמלאות או להוליך. אינו ענין בד"ו הגי' האחד לקדש כשר. בד"ו ובד"פ ליתא תיבות אלו המוקפין. בד"ו ובד"פ ליתא תיבת מהן (הא'). לכפאה כו']:
ואם גדר פסול. ואשמועינן דאע"ג דלא חידש כלום אלא עשהו כבתחלה. מלאכה הוי ופסול. נ"ל. מהר"ם:
האוכל ע"מ לקצות. פי' הר"ב לאחר שמלא כו' היה מלקט בתאנים ע"מ לייבשן כו' ולאחר לקיטתן אכלן כו' ודוחק לפרש כן. דאיפכא ה"ל למתני ע"מ לקצות ואכל. אבל הרמב"ם כתב אם קלה פירות לאכול אע"פ שכונתו להקצות השאר כשרים. ואם הקצה קודם מתן האפר. פסול:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על הברטנורא) שמה שפורץ אינה מלאכה, שהוא מקלקל, ואף דהוי תיקון שיכול לילך שם, זה הוי צורך מילוי. אבל במשנה ח' פסול אף על פי שלא הוליך, דהם חשובים מלאכות בעצמם, אלא אם כן הם צורך אין כאן פסול. ועתוי"ט:
(יב) (על המשנה) פסול. קמשמע לן אע"ג דלא חידש כלום שעשאו כבתחלה, פסול. הר"מ:
(יג) (על הברטנורא) לפי זה איפכא הוה ליה למיתני, על מנת לקצות ואכל. אבל הר"מ כתב, אם קצה פירות לאכול אף שכוונתו להקצות השאר, כשרים. ואם הקצה קודם מתן האפר, פסול:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הפורץ על מנת לגדור: לשון הרמב"ם ז"ל שם רפ"ח היה מהלך במים ופרץ בשעת הילוכו מקום שילך בו אע"פ שפרץ ע"מ לגדור כשר ואם גדר קודם שיתן האפר פסל וכן אם קצץ פירות לאכול אע"פ שכוונתו להקצות את השאר כשרין ואם הקצה קודם מתן האפר פסל ע"כ. ובתוספתא ר' יוסי אומר הפורץ ע"מ לגדור והתנה עמו שאם אגדור יהיו מימי לחברי כשר. דאזיל לטעמיה דתנן לעיל ר' יוסי אומר אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהם. ועוד אפשר לפרש אם התנה בעל הגדר נח היה מניחו נפרוץ הגדר אא"כ יחזור לגדור כשר דהרי הגדירה צורך מי חטאת היא שלא היה יכול לעבור בענין אחר וכן אומר היה ר' יוסי אם האכילו חבירו ע"מ לקצות כשר שהרי הקיצה צורך מי חטאת היא שמתחזק באכילה לישא מי החטאת ע"כ מהר"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
הפורץ על מנת לגדור: בשעת הבאת מים לקדשן. פרץ גדר לעשות לו דרך. אפילו ע"מ לגדור. דהיינו לתקנו אח"כ. דהוא רק גורם דגורם להמלוי:
כשר: דהרי הפריצה הי' לצורך המלוי:
ואם גדר: דהרי בין המלוי לקידוש הפסיק עם הגידור שא"צ כלל להמלוי. והא קמ"ל דאע"ג דעל דעת הגידור פרץ. ולולא כן לא הי' פורץ. אפ"ה לא אמרינן דהגידור מחשב כצורך הפריצה. ולמהר"ם שהביא רבינו תוספות יום טוב. הא קא משמע לן אע"ג שאינה מלאכה חדשה. שכבר היה גדור. אפ"ה פוסל. ונ"ל פשוט דהוא הדין בהשליך האבנים למקום המשתמר. ומתכוון שלא יאבדו, נמי פסול. וכהשליך תאנים לתוך המוקצה בשביל שלא יאבדו דפסול וכשלהי פרקין [ולא הוה כזה וזה גורם. מהי' יכול לזרקו במקומו]:
האוכל ע"מ לקצות: שלא הניחו חבירו לאכול עד שקבל עליו לקצות לו תאניו. דהיינו לשטחן במקום שיתיבשו:
כשר: דאף דבעל התאנים לא התכוון להאכילו כדי שיתחזק למלוי. רק כדי שיעשה מלאכתו לקצות תאניו. אפילו הכי כיון דעל כל פנים הממלא התכוון להפיק רעבונו. עי"ז ממילא יתחזק למלוי. והכא נמי מיירי שהתאנים נשמרו לאכלן לנושאי מי חטאת. דאל"כ מיד שנגע בהן טמאוהו. וכמ"ש בס"ד לעיל סי' מ':
ואם קצה: בין מלוי לקידוש:
פסול: נ"ל דקמ"ל רישא בפורץ על מנת לגדור. אף שהוא בעצמו יש לו כוונה אחרת בהפריצה. דמתכוון לפרוץ הגדר. ומדצריך לפרצו כדי לבנות הכותל מחדש. אפילו הכי מדמתכוון השתא לפרצו מדצריך לו דרך למלוי. הוה לי' זה וזה גורם ושרי. וקמשמע לן סיפא באוכל על מנת לקצות. אף דבהך בבא אין בעל התאנים מאכילו כלל לצורך המלוי רק שיעשה מלאכתו והיינו שיקצה תאניו. אפ"ה כיון שהממלא כוונתו למלאות נפשו. והרי עי"ז יתחזק בהמלוי, כשר. א"נ נ"ל דנקט תנא פורץ ע"מ לגדור משום רבותא דרישא. דאע"ג דהפריצה בעצמה אין לה צורך למלוי המים. רק כדי להסיר המניעה. וגרע טפי מהריגת נחש לעיל דהכא אית בה תרתי. דמלאכת הפריצה יש בה שיהוי רב. וגם כוונתו אינה לצורך מלוי לבד. רק ע"מ לגדור. אפ"ה כשר. ותנא תו אוכל ע"מ לקצות. לרבותא דסיפא. דאע"ג דהאכילה בעצמה צורך מלוי הוא. והרי לא יניחנו הלה לאכול אם לא יקצה. אפ"ה אם קצה בין מילוי לקידוש. כיון דהקצוי הו"ל רק גורם. דגורם למלוי. פסול:
וזרק מה שבידו לתחת התאנה: תחת אילן התאנה:
או לתוך המוקצה: הוא מחצלת הקנים או של גמי שיש לה לזבז נמוך סביב [כספ"כ דכלים]. ושוטחין בתוכה פירות ליבש:
פסול: דגם המצניע אוכלין שלא יאבדו מחשב מלאכה. ונקט תחת תאנה לרבותא דפסול. אע"ג דמונח שם במקום הפקר. אפילו הכי מדהתכוון שישתמר שם, פוסל. ונקט תוך המוקצה לרבותא דדיוקא. דהא כשלא התכוון שישתמר שם. אף שיתקצה שם ממילא. עכ"פ מדלא התכוון לכך, כשר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת