משנה מכות ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ב · משנה ב | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הזורק אבן לרשות הרבים והרג, הרי זה גולה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז ט את ראשו וקבלה, הרי זה פטור.

זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לנזק לכנס לשם, גולה.

ואם לאו, אינו גולה, שנאמר (דברים יט) ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לנזק ולמזיק י לכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לנזק [ ולמזיק ] לכנס לשם.

אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות, יצא האב המכה את בנו יא, והרב הרודה את תלמידו, ושליח בית דין יב.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה רבי אליעזר בן יעקוב אומר אם משיצאת האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור זרק את האבן לתוך חצרו אם יש רשות לניזק להיכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר ואשר יבוא את רעהו ביער (דברים יט ה) מה היער רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק להיכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה בתלמידו ושלוח בית דין.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

זרק את האבן לרשות הרבים - ואע"ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה ח, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור - דכתיב (דברים יט) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:

אם יש רשות לניזק - שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

מה חטיבת עצים רשות - דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:

יצא האב הרודה את בנו - דמצוה קא עביד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) כלומר וזרק בה ביום. אבל באשפה שאינה עשויה להפנות בה אף בלילה וזרק בה בלילה ומקרי ויתיב כו', אנוס הוא. דלית ליה לאסוקי אדעתיה דמקרי ויתיב כיון שאינה עשויה ליפנות כלל. תוספ':

(ט) (על המשנה) הלז. נמצא בכתוב מי האיש הלזה. ובירושלמי (וכן בבבלי. הרמ"ז) גרס הלה:

(י) (על המשנה) ולמזיק. איצטריך למתני ולמזיק, דלא תימא שאם יש למזיק גם כן רשות ליכנס דפטור, משום דעל הניזק להרחיק ולשמור את עצמו מן הנזק כשיודע שיש להלה גם כן רשות ליכנס:

(יא) (על המשנה) את בנו. להטותו לדרך אחרת. רש"י:

(יב) (על המשנה) ושליח ב"ד. המלקה ארבעים לחייב מלקות. ולשון הר"א, שליח ב"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו. והר"מ כתב שהכה את הנמנע לבוא לדין והמיתו בשגגה: