משנה חלה ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ג · משנה ה | >>
נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה, פטורה מן החלה.
נתנה לו מתנה, עד שלא גלגל, חייב.
ומשגלגל, פטור.
העושה עיסה עם הנכרי, אם אין בשל ישראל כשיעור חלה, פטורה מן החלה.
משנה מנוקדת
נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה,
- פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה.
- נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה,
- עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב;
- וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר.
- הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי,
- אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה,
- פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
- אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה,
נוסח הרמב"ם
נוכרי שנתן לישראל,
- לעשות לו עיסה - פטורה מן החלה.
- נתנה לו, מתנה -
- עד שלא גילגל - חייב.
- ומשגילגל - פטור.
- העושה עיסה עם הנוכרי -
- אם אין בשל ישראל, כשעור -
- פטורה מן החלה.
- אם אין בשל ישראל, כשעור -
פירוש הרמב"ם
זה המאמר מבואר היטב:
פירוש רבינו שמשון
נכרי שנתן לישראל. קמח לעשות לו עיסה פטורה מן החלה דשל נכרי הוא אלא שישראל מגלגל לנכרי בירושלמי (הלכה ה) פריך מה בינה לעיסת ארנונא אלו לעיסתו ארנונא שמא אינה חייבת בחלה ומשני תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלך הנכרי שלא ליטלה ברם הכא לדעתו היא תלויה מכאן מוכח דגרסינן בפ"ק דפסחים (דף ו.) עיסת ארנונא חייבת בחלה אע"ג [דלא] מצי מסליק ליה בזוזי ורוב הספרים דגרסי עיסת ארנונא פטורה מן החלה והוא דלא מצי מסליק ליה ושם דקדקנו בדבר:
העושה עיסה עם נכרי. בשותפות וכי פטרינן בראשית הגז (דף קלה:) שותפות נכרי מן החלה בשאין בחלקו של ישראל כשיעור ובירושל' (שם) אמרינן ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא ואפי' יש בשל ישראל כשיעור יעשה קב מיכן וקב מיכן וקב הנכרי באמצע א"ל ר' זעירא ואינו מעורב על ידי נכרים:
ספק חייב. בפ' הזרוע (דף קלד.) פריך ממתני' דהכא אהא דתני התם נכרי שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה אם עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה ומשני ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא ח' ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב וד' לפטור והתם מפרש להו ובירושלמי (שם) אמרינן דמפריש ונוטל דמיו מן השבט כלומר שמוכרה [לכהן]:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
פטורה מן החלה - שאין גלגולו של ישראל מחייב העיסה של עובד כוכבים. וכן עיסה של ישראל אין גלגול העובד כוכבים פוטרת:
אם אין בשל ישראל כשעור - שחייבין להפריש ממנה חלה, שהן ה' רביעיות:
פירוש תוספות יום טוב
[כשיעור חלה. פי' הר"ב שהן ה' רביעי'. ועיין מ"ש בפ"ק מ"ד]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עובד כוכבים שנתן לישראל וכו': ובירו' פרי' מ"ש מעיסת ארנונא דתניא בתוספתא דחייבת בחלה ועיסת ארנונא היינו מס שמטיל המלך על העם לתת לחם לשלטון העובר ממקום למקום שנותנין לו כל עיר שעובר בה ארוחה ומשני תמן ברשות ישראל היא נתונה כלומר דידי' הוא שמא ימלך השלטון שלא ליטלה ויקבל פיוס מישראל ויפטרנו ברם הכא במתני' בדעתו של העובד כוכבים היא תלוי' ולא חיישי' שמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטול את שלו:
העושה עיסה עם העובד כוכבים: בשותפות. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סימן ש"מ דכיון דעיסה זו של שותפות עם העובד כוכבים היא דרכו של העובד כוכבים דאתי ויתיב אדידי' וקלא אית לה אבל עיסת ארנונא לא מוכחא מילתא ולית לה קלא דהי ניהי ואיכא חשדא ע"כ ועיין עוד שם סי' תס"א וסימן תקכ"ו:
אם אין בשל ישראל כשיעור חלה: מלת חלה מחקה ה"ר יהוסף ז"ל. ומפ' טעמא בפ' ראשית הגז דכתיב עריסותיכם ולא של שותפות עובד כוכבים ובירושל' פריך ואפי' יש בשל ישראל כשיעור היאך יטול ממנה חלה והלא אפשר שרוצה העובד כוכבים חלקו באמצע וקב העובד כוכבים באמצע מפסיק ומשני כיון שמעורב הכל בגידין מעורבין זה בזה אינו כקב העובד כוכבים באמצע:
תפארת ישראל
יכין
פטורה מן החלה: וכן ישראל שנתן לעובד כוכבים חייבת:
אם אין בשל ישראל כשיעור חלה: ה' רביעיות:
פטורה מן החלה: וביש בחלק הישראל כשיעור לכאורה היה נראה שלא יפריש עד אחר שחלק דאל"כ הרי דאו' הוא ובדאור' אין ברירה כשלהי ביצה. ואעפ"כ יש לעיין דעכ"פ הרי צריך לומר ברירה דהוברר הדבר למפרע דבשעת גלגול היתה זאת העיסה שלו והיאך יפריש מפטור על החיוב ואע"ג דהא דאין ברירה היינו משום ספק ואינו מחוייב להפריש רק מספק דשמא נטל העובד כוכבים כל החלק שהי' לו בשעת גלגול והישראל נטל חלק של העובד כוכבים שפטור מחלה. עכ"פ ק' כיון דאפ"ה חייב הישראל להפריש הרי יש לחוש דיפריש מפטור על החיוב. וי"ל דהכא בזה"ז מיירי דחלה בארץ ישראל גם בזמן בית שני הוא רק מדרבנן [כנדה ד' מ"ו ב']. ובאמת בזמן בית ראשון א"א לתקן עיסתו רק ע"י שיפריש מעיסה אחרת שוודאי חייבת על חלקו שבעיסה זו [ועי' פירושינו חגיגה פ"ג סי' ל"ג די"ל עוד בתי' אחר]. ולפ"ז רשאי להפריש ג"כ מינה ובה דהרי בדרבנן יש ברירה. אבל הרי כבר כ' תוס' [עירובין ל"ז ב' ד"ה מאן] דכל דעיקרו דאורייתא הו"ל כדאור'. ואעפ"כ כבר פסק הרא"ש שיפריש מינה ובה דבלח בלח יש בילה וע"כ שיש שם קצת מחלקו של ישראל והרי מדאוריי' אין שיעור לחלה וכן פסקינן (שו"ע יו"ד של, ג):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת