משנה חלה ג
חלה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק שלישי ("אוכלין עראי") · >>
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
אוכלין עראי מן העיסה, עד שתתגלגל בחיטים ותיטמטם בשעורים.
גלגלה בחיטים וטמטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה.
כיון שהיא נותנת את המים, מגבהת חלתה, ובלבד שלא יהא שם חמשת רבעים קמח.
משנה ב
נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה, פטורה, שהמדומע פטור.
ומשגלגלה, חייבת.
נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה, תעשה בטומאה, ומשגלגלה, תעשה בטהרה.
משנה ג
הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה, ופדאתה, חייבת.
משגלגלה, ופדאתה, חייבת.
הקדישתה עד שלא גלגלה, וגלגלה הגזבר, ואחר כך פדאתה, פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה.
משנה ד
כיוצא בו, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדאן, חייבין.
ומשבאו לעונת המעשרות, ופדאן, חייבין.
הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגזבר, ואחר כך פדאן, פטורין, שבשעת חובתן היו פטורין.
משנה ה
נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה, פטורה מן החלה.
נתנה לו מתנה, עד שלא גלגל, חייב.
ומשגלגל, פטור.
העושה עיסה עם הנכרי, אם אין בשל ישראל כשיעור חלה, פטורה מן החלה.
משנה ו
גר שנתגייר והיתה לו עיסה, נעשית עד שלא נתגייר, פטור; ומשנתגייר, חייב.
ואם ספק, חייב, ואין חייבין עליה חומש.
רבי עקיבא אומר: הכל הולך אחר הקרימה בתנור.
משנה ז
העושה עיסה מן החיטים ומן האורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח.
ואם אין בה טעם דגן, אינה חייבת בחלה, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.
משנה ח
הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה, אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון.
ואם לאו, מוציא חלה אחת על הכל.
משנה ט
כיוצא בו, זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף, ענבי בציר עם ענבי עוללות, אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון.
ואם לאו, מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל, והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון.
משנה י
הנוטל שאור מעיסת חיטים ונותן לתוך עיסת אורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה.
ואם לאו, פטורה.
אם כן, למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא? מין במינו.
ושלא במינו, בנותן טעם.
- עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים.
- גִּלְגְּלָה בַּחִטִּים וְטִמְטְמָה בַּשְּׂעוֹרִים,
- הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה.
- כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח:
- וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת.
- נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה,
- תֵּעָשֶה בְּטֻמְאָה;
- וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְּטָהֳרָה:
- מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּה, חַיֶּבֶת.
- הִקְדִּישַׁתָּה עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה,
- וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּה,
- פְּטוּרָה,
- שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה:
- הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין.
- וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין.
- הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ,
- וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן,
- פְּטוּרִין,
- שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְּטוּרִין:
- פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה.
- נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה,
- עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב;
- וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר.
- הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי,
- אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה,
- פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
- אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה,
- נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר;
- וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב.
- וְאִם סָפֵק, חַיָּב,
- וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַּתַּנּוּר:
- אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן,
- חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,
- וְיוֹצֵא בָּהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.
- וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן,
- אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,
- וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח:
- אִם יֶשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
- וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל:
- זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף,
- עִנְּבֵי בָּצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלֵלוֹת,
- אִם יֶשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
- וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל,
- וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
- אִם יֶש בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה; וְאִם לָאו, פְּטוּרָה.
- אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ: הַטֶּבֶל אוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא?
- מִין בְּמִינוֹ;
- וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם:
נוסח הרמב"ם
(א) אוכלין עראי מן העיסה -
- עד שתתגלגל - בחיטים,
- ותיטמטם - בשעורים.
- עד שתתגלגל - בחיטים,
- גילגלה בחיטים,
- וטימטמה בשעורים -
- האוכל ממנה - חייב מיתה.
- וטימטמה בשעורים -
- כיון שהיא נותנת את המים
- מגבהת חלתה,
- ובלבד שלא יהא שם - חמשת רבעים קמח.
(ב) נדמעה עיסתה -
- עד שלא גילגלה - פטורה,
- שהמדומע - פטור.
- ומשגילגלה - חייבת.
- עד שלא גילגלה - פטורה,
- נולד לה ספק טומאה -
- עד שלא גילגלה - תעשה בטומאה.
- ומשגילגלה - תעשה בטהרה.
(ג) הקדישה עיסתה -
- עד שלא גילגלה, ופדיתה - חייבת.
- ומשגילגלה, ופדיתה - חייבת.
- הקדישה - עד שלא גילגלה,
- וגילגלה - הגזבר,
- ואחר כך פדיתה - פטורה,
- שבשעת חובתה - הייתה פטורה.
(ד) כיוצא בו,
- המקדיש פירותיו -
- עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדין - חייבין.
- ומשבאו לעונת המעשרות, ופדין - חייבין.
- הקדישן - עד שלא נגמרו,
- וגמרן - הגזבר,
- ואחר כך פדין - פטורין,
- שבשעת חובתן - היו פטורין.
(ה) נוכרי שנתן לישראל,
- לעשות לו עיסה - פטורה מן החלה.
- נתנה לו, מתנה -
- עד שלא גילגל - חייב.
- ומשגילגל - פטור.
- העושה עיסה עם הנוכרי -
- אם אין בשל ישראל, כשעור -
- פטורה מן החלה.
- אם אין בשל ישראל, כשעור -
(ו) גר שנתגייר, והיתה לו עיסה -
- נעשת, עד שלא נתגייר - פטור.
- ומשנתגייר - חייב.
- ואם ספק - חייב,
- ואין חייבין עליה חומש.
- רבי עקיבה אומר:
- הכל הולך - אחר הקרימה בתנור.
(ז) העושה עיסה מן החיטים, ומן האורז -
- אם יש בה טעם דגן -
- חייבת בחלה,
- ויוצא בה אדם ידי חובתו - בפסח.
- אין בה טעם דגן -
- אינה חייבת בחלה,
- ואין אדם יוצא בה ידי חובתו - בפסח.
(ח) הנוטל שאור, מעיסה שלא הורמה חלתה,
- ונותן, לתוך עיסה שהורמה חלתה -
- אם יש לו פרנסה ממקום אחר -
- מוציא לפי חשבון.
- ואם לאו -
- מוציא חלה אחת על הכל.
- אם יש לו פרנסה ממקום אחר -
(ט) כיוצא בו,
- זיתי מסיק, שנתערבו עם זיתי ניקוף,
- ענבי בציר, שנתערבו עם ענבי עוללות -
- אם יש לו פרנסה ממקום אחר -
- מוציא לפי חשבון.
- ואם לאו -
- מוציא תרומה, ותרומת מעשר - לכל.
- והשאר -
- מעשר, ומעשר שני - לפי חשבון.
- אם יש לו פרנסה ממקום אחר -
(י) הנוטל שאור מעיסת חיטים,
- ונותן לתוך עיסת האורז -
- אם יש בה טעם דגן - חייבת בחלה.
- ואם לאו - פטורה.
- אם כן, למה אמרו,
- הטבל אוסר כל שהוא? -
- מין - במינו.
- ושלא במינו - בנותן טעם.
- הטבל אוסר כל שהוא? -
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה חלה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב