משנה חולין ז דפוסים
משנה חולין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשים.
ונוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל.
ואינו נוהג בעוף, מפני שאין לו כף.
ונוהג בשליל. רבי יהודה אומר, אינו נוהג בשליל.
וחלבו מותר.
ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, נאמנין עליו ועל החלב.
משנה ב[עריכה]
שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכה, מפני שמקומו ניכר.
הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו. רבי יהודה אומר, כדי לקיים בו מצות נטילה.
משנה ג[עריכה]
האוכל מגיד הנשה כזית, סופג ארבעים.
אכלו ואין בו כזית, חייב.
אכל מזה כזית ומזה כזית, סופג שמונים. רבי יהודה אומר, אינו סופג אלא ארבעים.
משנה ד[עריכה]
ירך שנתבשל בה גיד הנשה, אם יש בה בנותן טעם, הרי זו אסורה.
כיצד משערין אותה? כבשר בלפת.
משנה ה[עריכה]
גיד הנשה שנתבשל עם הגידין -- בזמן שמכירו, בנותן טעם. ואם לאו, כולן אסורים. והרוטב, בנותן טעם.
וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות -- בזמן שמכירן, בנותן טעם. ואם לאו, כולן אסורות. והרוטב בנותן טעם.
משנה ו[עריכה]
נוהג בטהורה, ואינו נוהג בטמאה. רבי יהודה אומר, אף בטמאה.
אמר רבי יהודה, והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן. אמרו לו, בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו.
משנה חולין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב