משנה חולין ז
חולין פרק ז', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק שביעי ("גיד הנשה") · >>
פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשים.
ונוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל.
ואינו נוהג בעוף, מפני שאין לו כף.
ונוהג בשליל. רבי יהודה אומר, אינו נוהג בשליל.
וחלבו מותר.
ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, נאמנין עליו ועל החלב.
משנה ב
שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכה, מפני שמקומו ניכר.
הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו. רבי יהודה אומר, כדי לקיים בו מצות נטילה.
משנה ג
האוכל מגיד הנשה כזית, סופג ארבעים.
אכלו ואין בו כזית, חייב.
אכל מזה כזית ומזה כזית, סופג שמונים. רבי יהודה אומר, אינו סופג אלא ארבעים.
משנה ד
ירך שנתבשל בה גיד הנשה, אם יש בה בנותן טעם, הרי זו אסורה.
כיצד משערין אותה? כבשר בלפת.
משנה ה
גיד הנשה שנתבשל עם הגידין -- בזמן שמכירו, בנותן טעם. ואם לאו, כולן אסורים. והרוטב, בנותן טעם.
וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות -- בזמן שמכירן, בנותן טעם. ואם לאו, כולן אסורות. והרוטב בנותן טעם.
משנה ו
נוהג בטהורה, ואינו נוהג בטמאה. רבי יהודה אומר, אף בטמאה.
אמר רבי יהודה, והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן. אמרו לו, בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו.
- בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,
- בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,
- בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים.
- וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה,
- בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְמֹאל.
- וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף.
- וְנוֹהֵג בִּשְׁלִיל.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵינוֹ נוֹהֵג בִּשְׁלִיל.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר.
- וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- נֶאֱמָנִין עָלָיו, וְעַל הַחֵלֶב:
- מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר.
- הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה,
- צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל אֶת כֻּלּוֹ;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה:
- סוֹפֵג אַרְבָּעִים.
- אֲכָלוֹ, וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת,
- חַיָּב.
- אָכַל מִזֶּה כְּזַיִת וּמִזֶּה כְּזַיִת,
- סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים:
- אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם,
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
- כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ?
- כְּבָשָׂר בְּלֶפֶת:
- בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ,
- בְּנוֹתֵן טַעַם;
- וְאִם לָאו,
- כֻּלָּן אֲסוּרִים,
- וְהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם.
- בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ,
- וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה
- וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא
- שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת,
- בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן,
- בְּנוֹתֵן טַעַם;
- וְאִם לָאו,
- כֻּלָּן אֲסוּרוֹת,
- וְהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם:
- וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא
- וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף בַּטְּמֵאָה.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- וַהֶלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה,
- וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן.
- אָמְרוּ לוֹ:
- בְּסִינַי נֶאֱמַר,
- אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) גיד הנשה נוהג -
- בארץ, ובחוצה לארץ,
- בפני הבית, ושלא בפני הבית,
- בחולין, ובמוקדשין.
- נוהג - בבהמה, ובחיה,
- בירך של ימין, ובירך של שמאל.
- ואינו נוהג בעוף - מפני שאין לו כף.
- ונוהג בשליל.
- רבי יהודה אומר: אינו נוהג בשליל.
- וחלבו מותר.
- ואין הטבחים נאמנין על גיד הנשה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: נאמנין עליו, ועל החלב.
(ב) שולח אדם לנוכרי,
- ירך שגיד הנשה בתוכה - מפני שמקומו ניכר.
- הנוטל גיד הנשה - צריך שיטול את כולו.
- רבי יהודה אומר: כדי שיקיים בו מצות נטילה.
(ג) האוכל מגיד הנשה כזית - סופג את הארבעים.
- אכלו, ואין בו כזית - חייב.
- אכל מזה כזית, ומזה כזית - סופג שמונים.
- רבי יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים.
(ד) ירך שנתבשל בה גיד הנשה -
- אם יש בו בנותן טעם - הרי זו אסורה.
- כיצד משערין אותה? - כבשר בלפת.
(ה) גיד הנשה שנתבשל עם הגידים -
- בזמן שהוא מכירו - בנותן טעם.
- ואם אינו מכירו - כולם אסורין.
- והרוטב - בנותן טעם.
- וכן חתיכה של נבילה, וחתיכה של דג טמא, שנתבשלו עם החתיכות -
- בזמן שהוא מכירן - בנותן טעם.
- ואם אינו מכירן - כולם אסורות.
- והרוטב - בנותן טעם.
(ו) נוהג בטהורה, ואינו נוהג בטמאה.
- רבי יהודה אומר: אף בטמאה.
- אמר רבי יהודה:
- והלא על בני יעקב נאסר גיד הנשה,
- ועדיין בהמה טמאה מותרת להם?
- אמרו לו:
- מסיני נאסר - אלא שנכתב במקומו.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה חולין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב