משנה זבחים יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יא · משנה ה | >>
בגד שיצא חוץ לקלעים, נכנס ומכבסו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים, קורעו, ונכנס ומכבסו במקום קדוש.
כלי חרס שיצא חוץ לקלעים, נכנס ושוברו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים, נוקבו, ונכנס ושוברו במקום קדוש.
משנה מנוקדת
בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
- נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
- נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
- קוֹרְעוֹ,
- וְנִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
- כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
- נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
- נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
- נוֹקְבוֹ,
- וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹש:
נוסח הרמב"ם
בגד שיצא חוץ לקלעים -
- נכנס - ומכבסו במקום קדוש.
- נטמא חוץ לקלעים -
- קורעו, ונכנס - ומכבסו במקום קדוש.
- כלי חרס שיצא חוץ לקלעים -
- נכנס - ושוברו במקום קדוש.
- נטמא חוץ לקלעים -
- נוקבו, ונכנס - ושוברו במקום קדוש.
פירוש הרמב"ם
אם נטמא אחר שיצא, מפני שאי אפשר להכניס בגד טמא למקדש, קורע המקום שעליו הדם ומכניסו למקדש ומכבסו, וזה מדרבנן. אבל מדאורייתא אינו חייב לכבס אחר קריעה, לפי שנאמר "על הבגד"(ויקרא ו, כ).
ונוקבו - שיקוב אותו נקבים קטנים כשיעור שורש קטן כדי שיטהר מטומאתו, כמו שנבאר במסכת כלים. אבל אם ניקבו נקבים גדולים אינו כלי, ואינו חייב לשבר אותו במקדש שנאמר "וכלי חרס"(ויקרא ו, כא) והוא כבר שברו חוץ למקדש, מפני שהנקב הגדול הוא שבירה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בגד. שנתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים: נטמא חוץ לקלעים. לאחר שיצא. ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה: קורעו. ברובו. וטהור מטומאה: ונכנס ומכבסו במקום קדוש. ואע"ג דבגד שנטמא וקרעו ברובו עדיין הוא בטומאתו מדרבנן עד שלא ישאר בחבורו כדי רוחב סודר, הכא שרי להכניסו לעזרה כדי לקיים בו מצות כבוס, כיון דמדאורייתא כשנקרע רובו טהור ט: נוקבו. לטהרו מטומאתו. ודוקא נקב כשיעור שורש קטן י דבזה טהר מטומאתו ועדיין כלי הוא ומקיים בו מצוות שבירה במקדש, אכל אם ניקב נקב גדול, דיצא מתורת כלי, שוב אינו נכנס, ושוברו, דרחמנא אמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, בשעת שבירה יהיה כלי, והאי בשעת שבירה לא הוי כלי:
פירוש תוספות יום טוב
קורעו. פירש הר"ב ברובו. ועמ"ש במשנה ח' פכ"ח דכלים ועוד הארכתי שם פכ"ז משנה י'. ומ"ש הר"ב ואף ע"ג דבגד שנטמא כו'. הכא שרי כו'. גמ' וכתבו התוס' דזהו תימה. מאי שנא דלענין טומאה לא מקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה כדי מעפורת. ולגבי חטאת מקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי כלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב כשרש קטן שאם היה מיחדו לזיתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ע"כ.
נקבו. פירש הר"ב נקב קטן כשיעור שרש קטן. דבזה טהור מטומאתו וכן פירש"י והרמב"ם והקשו התוספות דבהדיא תנן במסכת כלים ריש פ"ג האלפס והקדירה שיעורן בזיתים ושיעור שרש קטן לענין הכשר זרעים תנן בסוף פ"ב דעוקצים. ואי ה"א דשיעור זיתים דבעינן מדרבנן הוה ניחא כדאמרת גבי בגד. אבל מדאורייתא אם ניקב כשרש קטן טהור ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) תימה. מ"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה כדי מעפורת, ולגבי חטאת מיקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי בלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב, בשורש קטן, שאם היה מיחדו לזתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא, חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת, כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא. תוספ':
(י) (על הברטנורא) וצ"ל דהא דתנן [במסכת כלים פ"ג] האלפם והקדירה שיעורן בזתים, היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא סגי בשורש קטן. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בגד שיצא וכו' קורעו: שנויה היא בת"כ פ' צו ספ"ו. בגמרא מתמה קורעו רחמנא אמר בגד שיהא שם בגד עליו בשעת כבוסו והאי כיון שקרעו תו לא מיקרי בגד ומשני דמשייר בו כדי מעפורת וכו' כדפירש ר"ע ז"ל.: [לפנינו כ"ח הוא משנה א' עם בגד . וציון מ"ו נרשם אצל כלי נחשת.]67
תפארת ישראל
יכין
בגד: שניתז עליו דם חטאת:
נטמא חוץ לקלעים: ואי אפשר להכניסו בטומאתו לעזרה, וגם לטובלו מקודם אי אפשר, דהרי הדם חוצץ, ואף דדם לח אינו חוצץ [כשבת ק"ב ב']. י"ל דהכא בנתייבש מיירי, או נ"ל דהכא מדמקפיד עליו לכבסו בפנים, חוצץ [וראייתי מפסחים דמ"ו א']:
קורעו: קורעו ברוב אורך או ברוב רוחב, באופן שלא יהיה ראוי עוד למלאכתו הראשונה [עי' (רמב"ם פי"ב מהל' כלים הט"ז)]. מיהו לא יבדיל חלקי הקרעים זמ"ז, רק ישייר שיהיה נשארם מחוברים יחד כדי רוחב סודר, כדי שיהיה שם בגד עליו בשעת כיבוס, ואף דאז עכ"פ מקט"ו מדרבנן. עכ"פ כדי לקיים מצות הכנסתו לפנים, לא גזרו. [ולתוס' הכא צריך לקרעו להרבה קרעים שלא ישאר גע"ג במקום אחד, רק שלא ינתקם זמ"ז ע"ש]:
ונכנס ומכבסו במקום קדוש: [ואילה"ק מ"ש לעניין טומאה לא מחשב כלי מדאורייתא אף דנשאר כרוחב סודר, ולעניין כיבוס מחשב עדיין כלי מדאורייתא. וכ"כ ק' בסמוך גבי ניקוב כלי חרס. י"ל דאף דע"י הקרע שבבגד והנקב שבכלי נתבטל שם בגד וכלי שהיה עליו לעניין טומאה דלשעבר, עכ"פ לעניין כיבוס דלהבא, הרי לעניין להבא עדיין שם בגד וכלי עליו גם לענין טומאה כשייחדו להשתמש באותו רוחב הכודר שעדיין שלם ובכלי שניקב, עדיין שם כלי עליו לטומאה כשייחדו לזיתים. ונ"ל ראיה דהרי כלי נחושת שפיחחה, וודאי בטל ממנו תורת כלי לגמרי, ואפ"ה כשצורפו אח"כ בקורנס, מהני לעשותו כלי לעניין שטוף [כסי' ל"ה], ה"נ מהני יחוד לתשמיש כמות שהוא, לעניין כבוס שאח"כ]:
כלי חרס: כשבשלו בו בשר קדשים. אפילו של קדשים קלים:
נטמא חוץ לקלעים: שאי אפשר להכניסו בטומאתו, וטבילה גם בלי חציצה לא מהני לכלי חרס שנטמא:
נוקבו: כדי שיטהר מטומאתו:
ונכנס ושוברו במקום קדוש: ודוקא בנקבו בחוץ כדי שורש קטן, דבזה נטהר מדאורייתא, אף דמדרבנן צריך שיתנקב כמוציא זית, עכ"פ משום מצוה להכניסו לא גזרו. מיהו בהגדיל הנקב יותר משורש קטן, תו א"צ להכניסו, דכבר נתבטל מתורת כלי בשעת שבירה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת