משנה ברכות ו ו
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ו · משנה ו | >>
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
היו יושבין (לאכל), כל אחד ואחד מברך לעצמו.
הסבו, אחד מברך לכלן.
בא להם יין בתוך המזון, כל אחד ואחד מברך לעצמו.
לאחר המזון, אחד מברך לכלם.
והוא אומר על המגמר, אף על פי שאין מביאין את המגמר אלא לאחר הסעדה.
תוכן עניינים |
משנה מנוקדת
הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.
הֵסַבּוּ - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.
נוסח הרמב"ם
היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכלם בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכלם ואומר על המוגמר אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היו יושבים - בלא הסיבה, וסימן הוא שלא נתועדו לאכול יחד. שרגילים היו כשמתועדים חבורות אנשים לאכול שהיו מסובים על המטות ואוכלים ושותים בהסבת שמאל:
כל אחד מברד לעצמו - שלא היה להם קבע סעודה בלא הסיבה. ומיהו אם אמרו ניזיל ניכול נהמא בדוכתא פלן, אע"פ שלא הסיבו כהסיבו דמי, וא. חד מברך לכולם ומצטרפין נמי לזימון:
בא להם יין בתוד המזון כל אחד מברד לעצמו - הואיל ואין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובים פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם. א"נ חיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן:
והוא אומר על המוגמר - המברך ברכת המזון ז הוא מברך על המוגמר בורא עצי בשמים. ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך:
לאחר הסעודה - לאחר ברכת המזון, דהשתא לאו מצרכי הסעודה הוא, אפ"ה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן:
מוגמר - רגילין היו להביא אחר הסעודה עצי בשמים במחתה על האש ח לריח טוב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) ולרש"י מדויק לישנא דוהוא ראדסליק מניה קאי שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) במשנה ו' פרק ב' דביצה כתבו לבונה על גבי גחלים. וזה עיקר שהרי על האש אין הבל תמרתן עולה יפה לפי שמתאכלין מיד אלא על גבי גחלים מתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר שתרגום גחלים גומרין. תוי"ט:
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- (ו) היו יושבין לאכול – כל אחד ואחד מברך לעצמו.
- הסיבו – אחד מברך לכולן.
- בא להם יין בתוך המזון – כל אחד ואחד מברך לעצמו;
- לאחר המזון – אחד מברך לכולם.
- והוא אומר על המוגמר,
- אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.
משנה מנוקדת
נוסחאות ופירושים
נוסח הרמב"ם
- היו יושבין – כל אחד ואחד מברך לעצמו.
- הסבו – אחד מברך לכולם.
- בא להם יין בתוך המזון – כל אחד ואחד מברך לעצמו;
- לאחר המזון – אחד מברך לכולם,
- ואומר על המוגמר,
- אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.
פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)
- היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כו' – פירוש הסבו, היטו, ועניינו שהיתה אכילתם על דרך קיבוץ וחברה.
- והטעם להיות כל אחד ואחד מברך לעצמו כשבא היין בתוך סעודה, מפני שבני הסעודה מתעסקים באכילה, ואם יענה אמן יש לחוש שמא יחנק, ולפיכך נותנין לו כוסו ויברך עליו כשיבלע מה שיש בתוך פיו.
- ומוגמר – הוא הקטרת בשמים. ואמר שמי שיברך ברכת המזון הוא יברך על המוגמר, ואף על פישהמוגמר לא יביאוהו אלא לאחר ברכת המזון, שכן היה מנהגם להביא המוגמר לפני בני הסעודה לאחר הסעודה:
פירוש הרע"ב
היו יושבים – בלא הסבה, וסימן הוא שלא נתועדו לאכול יחד. שרגילים היו כשמתועדים חבורות אנשים לאכול, שהיו מסובים על המטות, ואוכלים ושותים בהסבת שמאל.
כל אחד מברך לעצמו – שלא היה להם קבע סעודה בלא הסבה. ומיהו, אם אמרו: נישיל ניכול נהמה בדוכתא פלן, אף על פי שלא הסיבו – כהסיבו דמי, ואחד מברך לכולם, ומצטרפין נמי לזימון.
בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו – הואיל ואין בית הבליעה פנוי, ואין לב המסובין פונה אל המברך, אלא לבלוע מה שבפיהם. אי נמי: חיישינן שמא יחנק כשבא לענות "אמן".
והוא אומר על המוגמר – המברך ברכת המזון – הוא מברך על המוגמר "בורא עצי בשמים". ואף על גב דאיכא עדיף מיניה, אפילו הכי כיון דאתחיל בחדא – עביד לאידך.
לאחר הסעודה – לאחר ברכת המזון, דהשתא לאו מצרכי הסעודה הוא, אפילו הכי כיון שהתחיל בברכות אחרונות – גומרן.
מוגמר – רגילין היו להביא אחר הסעודה עצי בשמים במחתה על האש לריח טוב.
עיקר תוי"ט
והוא אומר על המוגמר – פירש הר"ב: המברך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר, וכן פירש הרמב"ם. ולישנא דוהוא לא דייק לדידהו, דהא משמע כפירוש רש"י דאדסליק מיניה קאי, שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועיין תוספות יום טוב.
המוגמר – בביצה פרק ב משנה ז כתב הר"ב, לבונה על גבי גחלים, וזה עיקר. שהרי על האש אין הבל תימרתן עולה יפה, לפי שמתאכלין מיד, אלא על גבי גחלים מיתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר, שתרגום "גחלים" – "גומרין". תוספות יום טוב.
