משנה שקלים א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק א · משנה א | >>

[עריכה]

באחד באדר משמיעין על השקלים א ועל הכלאים.

בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים, ועושין כל צרכי הרבים, ומציינין את הקברות, ויוצאין אף על הכלאים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

באחד באדר -

משמעין - על השקלים, ועל הכלאים.
בחמישה עשר בו -
קורין את המגילה - בכרכים,
ומתקנים את הדרכים,
ואת הרחובות, ואת מקואות המים,
ועושין - כל צרכי הרבים,
ומציינין - על הקברות,
ויוצאין - אף על הכלאים.

פירוש הרמב"ם

שקלים - הם אותם שאמר הכתוב עליהן "זה יתנו, כל העובר על הפקודים"(שמות ל, יג) וכו'.

ופירוש 'משמיעין' - מכריזין עליהם כדי שיכין כל אחד ואחד שקלו כדי שתהא תרומת הלשכה בעונתה, רוצה לומר בראש חודש ניסן, כאשר היתה בתחילה רוצה לומר בימי המדבר שהיתה התרומה הראשונה בראש חודש ניסן, הוא שאמרו חכמים: "ביום הוקם המשכן, בו ביום נתרמה התרומה" (ירושלמי שקלים א, א), ואמר הכתוב בהקמת המשכן "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן"(שמות מ, יז).

ומכריזין עוד 'על הכלאים' - עניינו שיבקרו כל העם גינותיהם וכרמיהם, ועוקרין מה שצמח עם התנאים שבארנו במסכת כלאים.

ואמרו 'בחמישה עשר בו, קורין את המגילה' - עוד יתבאר במסכת מגילה, כי יושבי הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורים בחמישה עשר.

ואמרם 'ומתקנין הדרכים' - הוא תיקון הדרכים והרחובות להשוות אותם ולישר אותם, ולעשות הגשרים על הנהרות, כדי שאם ינוס מכה נפש בשגגה שלא ימצא מניעה שתמנע אותו מלנוס והשיגו גואל הדם והכהו נפש, וזהו עניין אמרו "תכין לך הדרך"(דברים יט, ג).

ואמרם 'את מקווות המים' - הוא תיקון מקוות המים, והוא שכל מקוה שימצאו שם פחות מארבעים סאה מביאין שם מים שאובין להשלים הארבעים סאה שהם שיעור מי מקוה, ועוד יתבאר זה העניין וזולתו במסכת מקוואות.

ואמרם 'צרכי הרבים' - ביארם בירושלמי ואמרו אלו הן צרכי רבים: דנין דיני ממונות, דיני נפשות, דיני מכות, ופודין ערכין וחרמים והקדשות, ומשקין מי סוטה, ושורפין את הפרה, ורוצעין עבד עברי, ומטהרין את המצורע, ועורפין עגלה ערופה, ופורקין את המנעול מעל גבי המים ואין מחזירין אותו רוצה לומר שמפקירין הגבים שהמים מכונסים בהם לבני אדם בכלל שישתו מהם בימות החמה. והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו, שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר.

ואמרם 'ומציינין על הקברות' - הוא שמבקרין אותן, ואותן שהיו מוצאין שמיחה אותה המים רוצה לומר שנמחה הציון הבנוי על הקבר, היו משימין בו סימן ומחדשין אותו, כדי שיהא מקום הטומאה ניכר וידוע ויפרשו ממנו הכהנים. וכבר נתבאר לך במסכת מעשר שני שציון קברות הוא בסיד (מעשר שני ה, א).

ואמרו 'ויוצאין אף על הכלאים' - שיוצאין הממונין ומבקרין השדות הזרועות והכרמים, ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

באחד באדר משמיעין על השקלים - ב"ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן. לפי שבאחד בניסן צריך להביא קרבנות צבור מתרומה חדשה, דכתיב (במדבר כח) זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה. חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וילפינן חדשי השנה דהכא, מראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב), הילכך מקדימין שלשים יום דהיינו מאחד באדר להכריז שיביאו שקליהם:

ועל הכלאים - מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה, כדתנן בפ"ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע קב ממין אחר ימעט. ורבותינו פירשו, דלאחר שגדלו הזרעים אפילו אחד באלף צריך לעקור הכל, דכל תרי מילי דכל חד לחודיה שרי ונאסרו על ידי תערובת לא שייך בהו ביטול ב, דדוקא כשמין אחר מעורב בשעת הזרע א"צ כי אם למעט, דמדאורייתא חד בתרי בטיל ולא מקרי זורע כלאים, אלא מפני מראית העין בעלמא צריך למעט. אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטול וצריך לעקור את הכל ולא ישייר אלא אחד מן המינים:

בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין - המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. איידי דבעי למתני דבחמשה עשר באדר שלחנות יושבין במדינה, תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום ג:

ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות - השווקים שנתקלקלו בגשמים בימות החורף, מתקנים אותם בשביל עולי רגלים. ואית דמפרשי בשביל הרוצחים המכים נפש בשגגה שיוכלו לנוס מפני גואל הדם, כדכתיב (דברים יט) תכין לך הדרך:

ואת מקואות המים - אם נתרבה בהן טיט מנקין אותן, ואם נחסר שיעורן ממשיכין להם מים שאובים ומשלימין אותן לכשיעור אם היה שם רוב ארבעים סאה מן הכשר:

ועושים כל צרכי רבים - כגון דיני ממונות ד ודיני נפשות, ודיני מכות, ופדיית ערכים וחרמים והקדשות, והשקאת סוטה ה, ושריפת פרה, ורציעת עבד עברי, וטהרת מצורע, ושולחין לפתוח בורות של מים מכונסים כדי שיהיו מצויין לעם לשתות מהן בימות החמה. דכל הנך צרכי רבים נינהו:

ומציינין את הקברות - שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות. והציון הוא שממחים סיד ושופכים אותו סביב הקבר, ובימות הגשמים היה הסיד נימוח וצריך לחזור ולציינו:

ויוצאים - שלוחי בית דין:

אף על הכלאים - ואע"פ שכבר הכריזו עליה באחד באדר, לא היו סומכים על ההכרזה, דשמא לא עקרום בעלים. והיו הם יוצאים ועוקרים אותם:

פירוש תוספות יום טוב

משנה שקלים, הקדמה

כתב הרמב"ם דשקלים סדר רבינו הקדוש אחר פסחים שכן נסדרו בתורה ע"כ. ונ"ל שר"ל שפרשת שקלים בכי תשא קודם לפרשת המועדות שבפרשת אמור וזה הטעם ג"כ ביומא שהקדים לסוכה כמ"ש שם בס"ד. אלא שהקדים שבת ועירובין מפני קדימתו במעלה וכו' ופסחים חואיל והיא סמוכה לשבת וגם מצזה ראשונה על ידי משה רבינו עליו השלום כמ"ש שם בס"ד [*והיא בפרשת בא הקדומה לכי תשא] ואף על פי דכתיב שלש רגלים תחוג לי בפרשת משפטים קודם לכי תשא הלך רבינו הקדוש אחר פרשת מועדות דאסור. ששם ביאר הכתוב השביתה ממלאכה והקרבת הקרבנות. ובספר יוחסין. בשם רב שרירא גאון דבתר פסחים תנינן שקלים שהוא מלפניו וכאחד מעניניו:

השקלים. הם אותם שאמר הכתוב עליהם (שמות ל) זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו'. רמב"ם:

ועל הכלאים. מה שכ' הר"ב דכל תרי מילי דכל חד לחודיה שרי ונאסרו על ידי תערובות לא שייך בהו ביטול [*וכך מצאתי בתוספית פ"ט דנדה דף ס"א] ותמיה לי והרי בשר בחלב דכל חד לחודיה שרי והוא בנותן טעם כדתנן בגמרא פ"ח דחולין ועוד תימה דמשנה שלימה היא בריש פ"ח דכלאים כלאי זרעים אסורים מלזרוע. ומלקיים. ומותרין באכילה. ומצאתי בפרק ו' דב"ב [צ"ד.] שכתב הרשב"ם לאסור בהנאה כלאי זרעים. ודחו התוספות את דבריו מפרק כל הבשר בגמרא דף קט"ו. דילפינן דכלאי זרעים מותרין באכילה מבהמה דהיוצא ממנה מותר מדאיצטריך לאסור כלאים לגבוה ש"מ דלהדיוט שרי אף שדך כן [*וברוך ה' שראיתי קושיתי דמבשר בחלב בתוספות פרק אחרון דע"ז [ס"ה: ד"ה הבגד] ותרצוה דשאני בשר בחלב דגלי קרא בהדיא דבטל כדאמרינן התם דרך בישול אסרה תורה ע"כ ור"ל כמו שפירש הר"ן דרך בישול דאיכא נתינת טעם ע"כ ואכתי קשיא לי דנילף מבשר בחלב וניחא לי דליכא למילף משום דחדוש הוא דלא נאסר בשר בחלב אלא דוקא במבושל ולא בכבוש וכי הא דכתב הרא"ש בפרק ה' דעכו"ם בההוא עכברא דנפל לגו חביתא וכו']:

בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין. פירש הר"ב איידי וכו' כלומר להכי לא תנא דבארבעה עשר בו קורין שאר עיירות וכן כתבו התוספות בפרק קמא דמ"ק דף ו' ומשום הכי לא הוצרך לפרש לעיל בכלאים דתני איידי דשקלים דמילתא דפשיטא הוא. אבל הכא דתני דין דמגילה ה"א דהוה ליה למיתני נמי דבארבעה עשר בו קורין גם כן. משום הכי הוצרך לפרש דאיידי כו':

ועושים כל צרכי רבים. [פירש הר"ב] כגון דיני ממונות כו'. בירושלמי. וכתב הרמב"ם והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר. ע"כ. דודאי מי שהיה זריז והקדים לעשות דנשכר והרי הוא משובח אלא הכי במי שהוא תלוי וכו' ובפרק ד' מהלכות סוטה כתב בחמשה עשר באדר נפנין בית דין על צרכי הרבים ובודקים על הראוייה לשתות להשקותה ועל הראויה לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה ובכל זמן משקין את הסוטה וכתב הכ"מ דמשמע ליה דהא קאמר ומשקין את הסוטה דהיינו לומר דבודקים על הראויה לשתות וכו' דאילו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד חמשה עשר באדר אלא בכל יום היו משקין אותה וזה שאמר ובכל זמן משקין את הסוטות עד כאן אבל מלשונו שבפירושו אין נראה כן. אלא לזרוזי בלבד ועל ההשקאה עצמה נמי. וטעמא מסתבר הואיל ובהך זימנא מתעסקים בלאו הכי בתקון רחובות וציון הקברות ושאר דברים שהם צרכי רבים הלכך נפנין ג"כ לעשות כל צרכי רבים הללו. וז"ל הרמב"ם בריש פרק ח' מה' ערכין בט"ו באדר בית דין נפנין לחפש ולבדוק על צרכי צבור ועל עניני ההקדשות וכו' ופודים וכו' וגובים וכו' כדי שיהיה כל העם עתיד ליתן תרומת השקלים לחזק את בית אלהינו:

ויוצאים אף על הכלאים. האי אף קאי ארישא דמשמיעין על הכלאים ותני השתא דאעפ"כ יוצאין גם כן וכמ"ש הר"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) השקלים. הם אותם שאמר הכתוב עליהם זה יתנו כל העובר על הפקודים ר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ובשר בחלב שאני דגלי קרא בהדיא דבטל בנ"ט דדרך בישול היינו דאיכא נתינת טעם ניחא דליכא למילף משום דחידוש הוא דלא נאסר בכבוש אלא דוקא במבושל:

(ג) (על הברטנורא) כלומר להכי לא תני דבי'ד בו קורין שאר עיירות. תוספ'. ומש"ה לא הוצרך לפרש כן בכלאים דתני איידי דשקלים דפשיטא הוא:

(ד) (על הברטנורא) ירושלמי. והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר. הר'מ. ובודאי מי שהיה זריז והקדים לעשות הרי זה משובח:

(ה) (על הברטנורא) והכ"מ נסתפק מלשון הר'מ שכתב דבודקים על הראויה לשתות כו' דאלו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט"ו באדר אלא בכל יום משקין אותה אבל בפירושו אין נראה כן אלא דהשקאה עצמה נמי. וז"ל הר"מ, בית דין היו נפנין לחפש על צרכי צבור כו' ההקדשות כו' וגובים כו' כדי שיהיה כל העם עתיד ליתן תרומת השקלים לחזק את בית אלהינו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

באחד באדר משמיעין על השקלים:    בפסיקתא רבתי למה מתחילין לגבות מאדר עד ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל היו מחזירין מר"ח אדר ונגבין בניסן זהו ארח ישרים סלולה ע"כ. ואיתא ביד בפ"א דהלכות שקלים סי' ט' וברפ"ד דהלכות סוטה וברפ"ח דהלכות ערכין ובפ' שני דהלכות כלאים מסי' ט"ו עד סוף הפרק וסי' ב' בכלל ובמגילה פ"ק דף י"ג מייתי לה. ובפ' בני העיר (מגילה דף כ"ט) מוקמי' מתני' אפי' כרשב"ג דאמר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שתי שבתות דכיון דאמרי' בסמוך בחמשה עשר בו שלחנות יושבין משום שלחנות קדמינן וקרינן ט"ו ימים קודם וכפשטה אתיא מתני' כרבנן שהרי שלשים יום קודם ר"ח ניסן הם משמיעין כמו ששואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח. וכבר כתבתי שם במ"ק סי' ב' בארך מה שיש להקשות אמתני' מההיא דיוצאין אף על הכלאים דקתני התם בפ"ק ע"ש ואיתא בתוס' פ' האיש מקדש דף ע"ד:

בחמשה עשר בו קורין את המגלה:    ירוש' ר' הונא ורב בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ואפי' כרכין ומתני' דקתני בט"ו בו קורין את המגילה לא בא אלא ללמדך דמצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון דס"ל כר' אלעזר ב"ר יוסי דאמר בפ"ק דמגלה דקורין את המגלה באדר הראשון דאין מעבירין על המצות ולדידיה מתני' באדר הראשון עסיקי':

ואת הרחובות:    רש"י ז"ל גריס התם במועד קטן ואת הרחבות ופי' רחבה שאחורי הבתים ששם מטיילין ילדים וילדות והכא גרסי' בכל הספרים ואת הרחובות והם שווקים של ר"ה וב"ד שולחים ומתקנים להם:

ועושין כל צרכי הרבים:    פי' ר"ע ז"ל כגון דיני נפשות ודיני ממונות וכו' (הגהה לשון הר"ם ז"ל כל אלו הדברים לא שייכי אלא בחול המועד ואע"פ שהרמב"ם ז"ל פירשם בכאן אין כונתו אלא לפרש צרכי רבים מה הן והם לענין חול המועד וכן בחבורו לא הביאם אלא בחול המועד ולא בהלכות שקלים ע"כ). כך פירשו בירוש' אמנם בבבלי פ"ק דמ"ק דף ה' מפ' לאתויי הא דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האיסטרטיות ולמוד את המקואות וכו' ונלע"ד דהה"נ דמודה בכל הני דמפ' בירוש' אלא דנקט לאתויי הני דתניא בברייתא דדמו להנהו דמתנייא במתני' דמידי דקרקע נינהו כמו שכתוב בתוספת יום טוב שם אי נמי כיון דתנא תרי זימני ועושין כל צרכי הרבים חד לאתויי הנהו דהתם וחד לאתויי דיני ממונות וכו':

ומציינין על הקברות:    בירוש' מפיק לה מקרא דכתיב וטמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה והיא אומרת לך פרוש ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן דכתיב ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עצם מכאן שמציינין על העצמות. אדם מכאן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת. ובנה מכאן שמציינין ע"ג אבן קבועה שאם אתה אומר על אבן מטולטלת אף היא הולכת ומטמאה במקום אחר. אצלו אל מקום טהרה. ציון מכאן לציון:

ויוצאין אף על הכלאים:    כתב החכם הר"ר שלמה שיריליו ז"ל דהכי איתא בכל הספרים וה"פ משום דה"א דבט"ו דינא הוא דיצאו על צרכי רבים וכל הני דאמרן משום דקדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא וצריך לזרוזינהו אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה ס"ד דבהיכר זה דחד באדר סגי להו ולא צריך לב"ד לבקורי השדות בט"ו קמ"ל דיוצאין ומש"ה תני אף א"נ דקאי אסיפא דקתני בט"ו יושבין שלחנות וההיא ודאי דשלוחי ב"ד יושבין עם השלחנים וה"א גבי אפוקי ממונא הוא דנפקי אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה וכולי' עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

משמיעין על השקלים:    ב"ד מכריזין בכל גבול ישראל שיביא כל אחד מחצית השקל שחייב למקדש כל שנה ושנה, ומהשקלים הללו החדשים מקריבין מא' בניסן ולמעלה תמידין ומוספים עד א' בניסן בשנה הבאה [ולרמב"ם פ"א משקלים, היה מחצית השקל מטבע מכסף נקי. שהיה משקלו ק"ס שעורות בימי משרע"ה, אלא שאח"כ הוסיפו הסנהדרין שיתן כל אחד כסף נקי במשקל קצ"ב שעורות. ולש"ך [י"ד ש"ה] שיעור השקל לפי מעות שלנו ששה או תשעה [זילבערגראשען]. אמנם להכי מכריזין ל' יום מקודם, דזהו זמן ב"ד, שנותנין לאותו שאין לו, שישתדל לו בתוך הזמן מעות לשלם השקל:

ועל הכלאים:    משום דאז זמן זריעה, לכן מכריזין להזהיר הזורעים שיבררו התערובות מהזרעים. כדתנן כל סאה שיש בה רובע [הקב] ממין אחר ימעט, דר"ל אם יש בהזרע תערובות חלק כ"ד, צריך למעט אותו שנתערב משיעור הזה, ואח"כ יזרע. מיהו זרעים שצמחו כבר בתערובות, צריך לתלוש מין הא' כולו דאע"ג דכלא. זרעים מותרים באכילה אסור לקיימן במחובר. [ולא בטל ברובו. ה"ט משום דכל דבר שכל חד וחד לחודיה שרי, ורק ע"י תערובות נאסרו, ככלאי זרעים או בגדים דנאסרו משום תערובות ממשות אף דליכא טעמא לא בטלי זה בזה, משא"כ בשר בחלב דצריך ג"כ שיתן טעם, כל היכא דליכא טעמא שרי. מיהו קודם זריעה, כיון דבשעה שנתבטלו ליכא עדיין איסורא כלל, מדאו' ברובא בטל, ומדרבנן צריך שלא יהיה חלק הכ"ד מהזרע כך נ"ל פי' הר"ב שנראה תמוה. אמנם לפעד"נ דלהכי כשנזרע צריך לעקור מין א' כולו ולא בטיל. דכל מחובר הו"ל קבוע ולא בטיל [כרש"י גיטין דנ"ד ב']:

בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין:    הם המוקפין חומה מימות יהושע. ונקט מגילה ואינך הכא, דכולהו בט"ו, איידי דבעו למתני במ"ג דבט"ו שולחנות יושבין:

ומתקנין את הדרכים:    שנתקלקלו בימות הגשמים, מתקנין אותם לעולי רגלים שיעלו בניסן, או למי שנס לעיר מקלט, דבקיץ שכיחי אינשי טפי יחד, ואפשר טפי שיהרג אחד בשוגג:

ואת מקואות המים:    לנקותן מרפש ולהמשיך להן שאובין אם נתמעטו ממ' סאה, כדי להתטהר לפסח:

ועושין כל צרכי הרבים:    שגומרין דיני ממונות ונפשות וחייבי מלקיות, ופדיית ערכין וחרמין, והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד, וטהרת מצורע. ופותחין בורות לשתיית הקיץ. וכל הדברים הללו אם היו תלויין, ב"ד מזדרזין להשלימן עד אותו יום מדקרוב לסוף שנת התורה:

ומציינין את הקברות:    ששופכין סיד נמוח סביב הקבר, שיהיה לסימן שלא יאהילו עליו, דמשום דבימות הגשמים נמוח הסימן שעשו אשתקד, להכי צריך לחזור ולתקנו:

ויוצאין אף על הכלאים:    נקט אף, דר"ל אף שכבר הזהירו על הכלאים בר"ח, אפ"ה יצאו השתא לראות אם נזהרו העם בהכרזה:

בועז

פירושים נוספים


משנת ארץ ישראל (פירוש ספראי)

באחד באדר משמיעים על השקלים – מודיעים לציבור על חובתו להביא מחצית השקל. המשנה משקפת את ימי הבית שבהם אספו בפועל את מחצית השקל, וקרוב לוודאי שהיא משקפת הלכה, נוהג והווי מסוף ימי הבית השני, שכן רק אז התפשטה ונקבעה ההלכה בדבר גביית מחצית השקל. משנה מגילה ג ד דנה בקריאת התורה המיוחדת של ראש חודש אדר ב"פרשת שקלים", אך בשלב הקדום שמשנתנו מצויה בו טרם גובשו נוהגי הקריאה בתורה. על כן ספק רב אם כוונת משנתנו לומר שבראש חודש אדר גם קוראים בפרשת שקלים, ולפיכך אין למשנתנו קשר להלכה הקובעת ששלושים יום לפני החג (פסח) דורשים בהלכות החג. הלכות חג הפסח מרובות ביותר, ואם רוצים להתכונן לפסח יש להתחיל ללמוד את הלכות החג, ולא את הלכות השקלים שאינם חלק מהותי מחג הפסח. כמו כן, מחצית השקל לא נתפסה כישומה של מצוות שקלים האמורה בתורה (ר' במבוא לפירוש), על כן סביר שנוהג הקריאה הוא מאוחר לימי הבית, ויתכן גם שהדבר נקבע כמעין "זכר למקדש" ולנוהגי איסוף מחצית השקל שבטלו מן העולם.

ריבב"ן

באחד באדר משמיעין על השקלים- לפי שצריך להביא בא' ניסן מתרומה חדשה כדאמר במגילה זאת עולת חודש בחדשו והבא קרבן מתרומה חדשה תמידין ומוספין הבאין בר"ח ניסן נקנין משקלים חדשים ולמה באחד באדר כדתניא דורשין בהלכות הפסח קודם לחג שלושים יום ואפילו לרשב"ג דאמר ב' שבתות הואיל ושולחנין יושבים במדינה בט"ו באדר מקדימין מא' אדר

גביעי גביע הכסף

מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)

(נספח מסוף הספר) (משנה, שקלים א, א) באחד באדר משמיעין וכו' ועושין כל צרכי הרבים:    ופירש הרע"ב השקאת סוטה ועריפה עגלה ויציאת ע"ע וכו'. ובירושלמי (פ"א ה"א) יש גי' שומטין את המנעול מעל האימום אבל לא מחזירין[1]. והרמב"ם גרס מעל המים. ונתן טעם לדבר שכל הדברים שתלוים בימות הגשמים וכו' ותימה גדולה מה ראו לקבוע יום ה' דווקא.

ולולי דבריהם ז"ל יש לפרש המשנה עפ"י מה דאיתא במסכת מגילה (דף ה:) רבי נטע נטיעה בפורים וכו' ע"ש כל הענין בר יומי' הוי כו' לטיי' לההוא גברא וכו'. וק"ק שלא מצינו בשום משנה שיהיה פורים אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו שלא לעשות. וידוע מאמר חז"ל שכל הברייתות מרומזים במשנה. ונראה דמשנה זו רומזת על זה: "קורין את המגילה בכרכים" - נמצא לדידהו הוי י"ט במקום שנהגו, אעפ"כ מותרים לעשות אלו המלאכות. והשתא אתי שפיר גירסת הירושלמי שומטין את המנעול מעל האמום אבל לא מחזירין. ומשנה כזו מצינו גם כן בחול המועד במועד קטן משנה ב' "ומתקנין את הדרכים וכו' ועושין כל צרכי רבים וכו'" -- אעפ"י שאסור בעשיית מלאכה מותר באלו כי מלאכה קלה היא ולכך מותרת.

  1. ^ נוסחתנו "מפרקין את המנעול" - ויקיעורך