מפרשי רש"י על במדבר כג י
<< | מפרשי רש"י על במדבר • פרק כ"ג • פסוק י' |
• ג • ד • ז • ח • ט • י • יג • טו • יז • יט • כ • כב • כג • כד • כז • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃
רש"י
"מי מנה עפר יעקב וגו'" - כתרגומו דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משריתא ארבע דגלים ד"א עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור (ויקרא יט) לא תזרע כלאים אפר פרה ועפר סוטה וכיוצא בהם
"ומספר את רבע ישראל" - רביעותיהן זרע היוצא מן התשמיש שלהם
"תמת נפשי מות ישרים" - שבהם
רש"י מנוקד ומעוצב
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דַּעְדְּקַיָּא דְּבֵית יַעֲקֹב" כּוּלֵּיהּ [תינוקות של בית יעקב שנאמר עליהם שירבו כעפר]. "מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא", מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים. דָּבָר אַחֵר: עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בֶּעָפָר: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כב,י); "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט,יט); אֵפֶר פָּרָה (במדבר יט,ט) וַעֲפַר סוֹטָה (שם ה,יז), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.
וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל – רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (תנחומא שם).
תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים – שֶׁבָּהֶם (אונקלוס).
מפרשי רש"י
[ט] כתרגומו מן יכול לממני דעדקיא דבית יעקב דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא. ופירוש דעדקיא - הקטנים. והקשה הרא"ם על אונקלוס, שאם סובר כי "עפר" הם הקטנים, ולפיכך תרגם 'דעדקיא', אם כן למה צריך להוסיף 'דעליהון אמיר יסגון כעפרא'. ואם פירוש "עפר" 'דמתאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא', אם כן למה פירש 'דעדקייא דבית יעקב', הלא יכול לפרש על הגדולים, 'דמתאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא'. ואין זה קשיא, דכיון דכתיב "מי מנה עפר יעקב", ואין לומר שנקראים עפר מפני שהם רבים כעפר, ד"עפר יעקב" כתיב, ואין העפר היא עפר מצד הרבוי שלה, דאף חלק אחד קטן יקרא "עפר", נמצא כי העפר הוא עפר מפני דקות. ולכך הא דכתיב "מי מנה עפר יעקב", אין פירושו שיקרא "עפר" מפני שהם רבים כעפר, רק צריך לומר שהם קטנים כמו עפר. ומפני שהוקשה לו, דלמה קרא הקטנים "עפר", והרבה דברים קטנים יש בעולם שיש לקרותם בהם, ולמה דוקא בשם "עפר", לכך אמר 'דעלייהו יתאמר וכו:
ואם תאמר, למה אמר כי לקטנים דווקא אין מספר. ויראה כי מפני שהכתוב לא ציוה למנות רק מבן כ' ולמעלה (לעיל א, ג), והקטנים מישראל לא ציוה למנותם, והוא בשביל דבר מופלא, כי לא יכללו בשיעור ובמנין, כי הם תמיד נושאים להתרבות. וזה הברכה אשר נתן הקדוש ברוך הוא "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כ"ח, י"ד), ואין פירוש הכתוב על הרבוי בפעל, כי הכתוב אומר (דברים ז', ז') "כי אתם המעט מכל העמים", אלא פירושו כי כל האומות יגיעו אל השלמה והעמידה, אבל זרע יעקב אינו לעמידה, אבל נוסף עליהם בכל עת שהם עושים רצונו של מקום. וזאת היא הברכה העליונה, כי נמשך הווייתם ממקום הברכה העליונה אשר אין לה הפסק. ומפני שהרבוי שיש להם - מצד התרבות התולדות, שהוא נמשך תמיד, לא מצד הגדולים אשר ישנם כבר, דהם נמצאים בפועל, רק מצד המשך תולדות הקטנים, אשר אין מנין להם, דכיון דתמיד הם הולכים ומוסיפין - לא שייך למנות דבר שנתוסף היום או מחר, כי הוא נושא תמיד להוספה. ודבר שיש בו עמידה דווקא - הוא נכנס במנין. ואף על גב דהשתא נמי בני עשרים תמיד מוסיפים, אין זה קשיא, מכל מקום לא היה תוספת זה מצד בן עשרים, רק כשנולד והיה אז קטן, והיו מוסיפין תמיד. לכך אמר "מי מנה עפר יעקב", ותרגם אונקלוס על הקטנים, שהם בהתרבות תמיד, ועליהם נאמר "והיה זרעך כעפר הארץ". ולעיל בפרשת ויצא פרשנו, עיין שם:
[י] אין חשבון למצות שהם עושים בעפר וכו'. ואם תאמר, למה נקט דווקא אלו מצות. יש לומר, דהכי קאמר; שאפילו בעפר, שהוא דבר שפל, הם עושים הרבה מצות. ולפיכך אין ראוי לקלל אותם, דמכל שכן שיש להם מצות בדבר חשוב, אחר שעושים הרבה מצות בדבר שפל כעפר. ובמדרש מצאתי מפני שעושים מצות בעפר, לפיכך יזכו להרבות אותם כעפר, ולא לקללם למעט אותם:
[יא] ומספר רביעיותיהן. כתב הרא"ם, לא ידעתי איך יתפרש מלת "את" לפי זה. ונראה אלי, כי "מספר" אינו שם דבר, רק הוא מקור בתוספת מ"ם, והלמ"ד חסרה, והוא בכמה מקומות כך. ואף על גב שהפ"א בקמץ, אין בזה קושיא:
[יב] ישרים שבהם. לא סתם ישרים, דאם כן מה ענינו לכאן: