קטגוריה:דברים כב י

מלבי"ם - התורה והמצוה

עט.

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו . מלת " יחדיו " מיותר! דא"ל (=דאין לומר) שנטעה, שאסור לחרוש בשור וחמור, אף שאינם ביחד, רק כל אחד בפני עצמו. (וז"ש "יכול לעולם"). שזה נדע, ממ"ש למען ינוח שורך וחמורך, הרי שבחול יצויר, שהשור וחמור עושים מלאכה. ונדע שמ"ש לא תחרוש בשור ובחמור , היינו יחדיו.

ומשיב ע"ז, מפני שמה שאומר לא תחרוש בשור וחמור , הוא רק לדוגמא, דה"ה בכל שני מינים אסור, ותפס שור וחמור שדרך לחרוש בהם. ובכ"ז כל שני מינים אסור.

וזה ידעינן כי יליף " שור " " שור " משבת, כמ"ש בב"ק נד ע"ב, וז"ש כיוצא "בשור". ר"ל, כל מקום שכתוב " שור " כגון בחסימה ובהנהגת כלאים, הם כיוצא בשור שכתוב אצל שבת, ששם כתוב וכל בהמתך . וכמ"ש בתוספתא (ב"ק ו) ובגמ' שם. ולכן תלמוד לומר " לא תחרוש יחדיו ", כדי שנדע שביתר המינים, ג"כ אין אסור, רק יחדיו. כי ע"ז אין לנו ראיה ממה דכתיב, למען ינוח שורך וחמורך .

ושואל, א"כ למה נאמר " בשור ובחמור ", ר"ל, לכתוב "לא תחרוש בשני מינים"! ומשיב שבא ללמד, "אבל אתה חורש באדם". וזה כמו ששאל בב"ק, (שם) "אי הכי, אפי' אדם לתסר (=יהא אסור) "!

וס"ל להספרי, שלזה תפס שור וחמור - דוקא בהמה לא אדם. כן נראה פי' הספרי, שהמפרשים קהו בו, והוסיפו וגרעו.

פ.

יחדיו . מ"ש "המוציא" - פי' המושך, כמ"ש במשנה. ופי' הרמב"ם, למשוך בהם העגלה או האבן. "ולהנהיג" - שיקשרם ביחד ויוליכם. וזה ענין שאמר הכתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו . ואמר שענין " יחדיו ", ר"ל לחבר ביניהם וליחדם, על איזה דרך שיהיה.

ומ"ש "פרט לפרד", כן גריס הגר"א, עמ"ש בתוי"ט (כלאים ח ד).

ומ"ש " יחדיו , לרבות", כצ"ל, עיין בז"א מה שהאריך בזה.