מפרשי רש"י על במדבר כב לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


| מפרשי רש"י על במדברפרק כ"ב • פסוק ל"ב | >>
ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כו • כח • ל • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר כ"ב, ל"ב:

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃


רש"י

"כי ירט הדרך לנגדי" - (שבת קד) רבותינו חכמי המשנה דרשוהו נוטריקון יראה ראתה נטתה בשביל שהדרך לנגדי כלומר לקנאתי ולהקניטני ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומהר הדרך שהוא לכעסי ולהמרותי ומקרא קצר הוא כמו (ש"ב יג) ותכל דוד לישנא אחרינא ירט ל' רצון וכן (איוב טז) ועל ידי רשעים ירטני מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים שאינן אלא מקניטים


רש"י מנוקד ומעוצב

כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי – רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה דְּרָשׁוּהוּ נוֹטָרִיקוֹן: יָרְאָה, רָאֲתָה, נָטְתָה (שבת ק"ה ע"א), בִּשְׁבִיל שֶׁהַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, כְּלוֹמַר: לְקִנְאָתִי וּלְהַקְנִיטֵנִי. וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ: כִּי חָרַד הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, לְשׁוֹן רֶטֶט; כִּי רָאִיתִי בַּעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁחָרַד וּמִהֵר הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא לְכַעֲסִי וּלְהַמְרָאָתִי. וּמִקְרָא קָצָר הוּא, כְּמוֹ: "וַתְּכַל דָּוִד" (שמ"ב יג,לט), שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: 'וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד'. לָשׁוֹן אַחֵר: "יָרַט" לְשׁוֹן רָצוֹן, וְכֵן: "וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי" (איוב ט,יא); מְפַיֵּס וּמְנַחֵם אוֹתִי עַל יְדֵי רְשָׁעִים, שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַקְנִיטִים.

מפרשי רש"י

[מג] יראה ראתה נטתה. פירוש, כי האתון יראה מתחלה, ואחר כך ראתה המלאך, ואחר כך נטתה. כי תחלה, קודם שראתה דבר, היתה יראה, כדכתיב (דניאל י', ז') "והאנשים אשר עמי לא ראו המראה אך חרדה גדולה נפלה עליהם". ואחר כך ראתה, ואחר כך נטתה. וכתב הרא"ם, לא ידעתי לפרש מלת "כי" - "הנה אנכי יצאתי לשטן לך כי ירט הדרך לנגדי". ואין זה קשיא, דשפיר מתפרש - "על מה הכית אתונך הנה אנכי יצאתי לשטן", ולפיכך לחצה עצמה אל הקיר, כי יראה ראתה נטתה, ו"הנה אנכי יצאתי לשטן" הוא טעם למה לחצה אל הקיר. ואמר, אם תאמר מה בכך כי יצאתי לשטן, מה ידעה האתון דבר זה, וקאמר דהיא יראה ראתה נטתה:

[מד] ותכל דוד. ורוצה לומר ותכל נפש דוד, שהרי "ותכל" הוא לשון נקיבה. וכאן גם כן צריך לומר 'כי ירט בעל הדרך לנגדי', ולא הדרך ממש (כ"ה ברא"ם):

[מה] לשון רצון. פירוש, כי רצה בעל הדרך ללכת הדרך שהוא כנגדי: