מדרש משלי לא
ראו גם מדרש משלי (בובר) לא
"דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" אמר ר' יוחנן מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי" אתה בן שנדרתי אותך להקב"ה "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" למה שלא יחלישו אותך ויגנבו דעתך.
"אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר" "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי" מהו מחוקק, אמר ר' סימון אלו דברי תורה, כמד"א (שמות לב, טו): "מזה ומזה הם כתובים"
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "משא אשר יסרתו אמו" אמר ר' ישמעאל באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש, דין הוא דאמר מתלא כוליה עלמא מחניפין למלכא, באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב"ה להחריבה, שנאמר (ירמיה לב, לא): "כי על אפי ועל חמתי היתה וגו'" ואמר ר' לוי על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. כיצד עשתה בת פרעה כמין פרוכת [שטחה לו למעלה ממטתו], וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר ר' לוי באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות. [ועל אותה שעה שנינו מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עצבים שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה"ד משא אשר יסרתו אמו].
"אשת חיל מי ימצא" [זו היא התורה "ורחוק מפנינים מכרה"] שהיתה לפני לפנים, וזכה משה והורידה למטה לארץ. "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר" שלא חסר בה דבר.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אשת חיל מי ימצא" אמרו מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו, מה עשתה אמו, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה היכן שני בני, אמרה לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם, נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר היכן שני בני, אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו רבי [שאלה אחת יש לי לשאול לך, אמר לה אמרי שאלתך, אמרה לו רבי] קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא, אמר לה בתי מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו, אמרה לו רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו, מה עשתה תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן, באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו, אמר (איוב א, כא): "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" אמר ר' חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא" אמר ר' [חמא בר] חנינא מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת, מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר רבי יוחנן ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר (דברים כו, טז): "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות".
"היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" אמר ר' שמעון בן חלפתא אם אין אדם מגלה עצמו על דברי תורה אינו למד תורה לעולם, ואין לחם אלא תורה, שנאמר (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי".
"ותקם בעוד לילה" כל זמן שתלמיד חכם יושב ועוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד [ביום], שנאמר (תהלים מב , ט): "יומם יצוה [ה'] חסדו ובלילה שירה עמי", ולא עוד אלא שהקב"ה ממציא לו מזונותיו בכל יום ויום, שנאמר "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה", ואין טרף אלא מזונות, שנאמר (שם קיא, ה) "טרף נתן ליראיו וגו'", ואומר (בראשית ח, יא): "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה", ואומרת אשרי אדם שמזונותיו מרורין כזית ומסורין בידו של הקב"ה, ולא מתוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם למה, שהקב"ה זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר (תהלים קמה, טז): "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".