מאמר יקוו המים/ג
ואחרי אשר הודעתיך הנמצא בעניין השאלה, לרוב הפילוסופים הנמשכים אחר אריסטו והחכם בן רש"ד מכללם, אודיעך בזה הפרק דבר מצאתיו בה לחכם בן זיני והוא ג"כ מכת אריסטו באיכות הוית זה המציאות ר"ל מציאות הגלות. קצת הארץ שהנגלה ממנה, לפי דעת בעלי התכונה, הוא כרביעיתה והוא אומרו בספרו הגדול הנקרא (כתאב אל שיפי) בחלק חכמת הטבע ממנו, ובחלק ענין אותות השמים ממנה, דבר נגלה מדבריו.
ובמה שקדם שהראוי לפי טבע המים והארץ להיות המים על הארץ וארץ באמצע המים, ושיהיו המים מקיפין אותה מכל צדדיה. ואולם המציאות אינו כן אלא כפי המציאות המחויב לסדר הכל. וזה כי כאשר היה מטבע היסודות להשתנות קצתם אל קצתם בחלקיהם, אי אפשר לארץ לעמוד על העניין הטבעי לה מפני שמטבע הארץ שישתנו חלקים ממנה אל המים או זולתו מן היסודות האחרים. והיסודות האחרים ג"כ משתנים לארץ ומה שישתנה מן הארץ לזולתו מן היסודות, יחסר מכלל גוף הארץ ויתחייב בהכרח שתתחדש פגימה בכדוריתה ועומק' כי הארץ יבשה ולא תתקבץ לשוב אל תכונתה הטבעית, אבל תישאר עליה התכונה הקנויה שאינה טבעית לה. וכן מה שישתנה ג"כ מן היסודות האחרים אל טבע הארץ וירד עליה יהיה בלא ספק תוספת ובליטה מושגת אליה ונוספת עליה, כי לא יתפשט עליה כהתפשט המים המוצקים הנשפכים על מים אחרים, עד שישוב ממנה גוף אחר כדורי.
יתחייב א"כ בהכרח שיתילדו על כדורות הארץ שיני סלע מעומק וגבעה ולכוכבים פעולה בחיוב זה השינוי לפי התחלף עמידתם כנגד הדבר המשתנה בקו משקולות לפי תנועתם, וכ"ש לכוכבים הנבוכים הנקראים כוכבי לכת ההולכים פעם לצפון פעם לדרום, ותכונות אחרות משתנות במקומות ומן הדומה. שאלו סבות גדולות לחדש תוספת המים במקום והעתקתם אליו, וחסרון מים במקום והעתקתם ממנו, וכל אחד משני אלו ירבה באורך הזמן עד שיעשה מעשה ניכר בתכונת המים, להגרות המים אל העומק והתגלות הגבעות, ויעזרו לזה סיבות אחרות כי אי אפשר מבלתי שיתחדש טיט מן המים והארץ ומבלתי עבור כח השמש והכוכבים בטיט ההיא וישובו לאבן כשיתגלה ויבראו ההרים, ואחר שהוא כן אי אפשר מבלתי יבשה וים.
עד כאן דברי החכם הנזכר בעניין הגלות הנגלה מן הארץ, שנראה מדעתו שהוא ענין נתהוה אחר שלא היה מה שלא אמרו כן שאר כת הפלוסופים הנמשכים אחר דעת ארסטו וכן חולק עליהם בשמירת המקום הזה, מחלוקת נמשכת אחר דעתו בהויה הקודמת והיא ששאר הפילוסופים אומרים: ששמירתו הוא דבר הכרחי לא ישתנה ולא יפסד במין, אך מן הנמנע שתתכסה כל הארץ בים ויפסדו כל הנמצאות שאין להם מציאות רק ביבשה.
והנה בן רשד הראה מדעתו בספריו בביאור שמציאות המקום הנגלה מן הארץ הכרחי לא אפשרי, וראייתו ע"ז הוא אמרו: אם היה אפשרות להתכסות כל הארץ היה האפשרות ההוא יוצא לפועל לקדמות הזמן, לפי דעתם, וביציאתו לפועל יפסדו הצמחים ובעלי חיים, ובבעלי חיים מינים רבים שלא יתהוו ולא ימצאו רק בעזר אחר ממינם, כאדם שאין לו מציאות רק מאדם אחר מאב והאם, וכן מינים רבים מבעלי חיים ומצמחים.
יאמר אם כן לא היו נמצאים היום המינים ההם כלל והיה מן השקר המצאם והנה הם נמצאים כאשר נרגש, אם כן הפסדם והעדרם הוא מכת הנמנע לא מכת האפשר, אך כנמצא היום היה מקדם ויהיה לנצח ללא תכלית.
הנה דעת בן רשד שמציאות אדם לא מאדם, הוא מכת הנמנע והוא אצלו במושכל ראשון, ומה שאמתוהו החושים עם השכל הנברא באדם ובהמנע זה, באר המנעות התכסית הארץ במים.
ובן זיני כתב בספרו הנזכר שאינו מן הנמנע שיבוא מבול מים ויכסהו כל המיושב מן הארץ או חלק ממנה ויפסיד כל בעלי חיים או קצתם, ואחר כן יתהוו ממזג היסודות בעזר הכוכבים לבד או בעזר שכל מן השכלים הנפרדים, ובאור דעתו: שאינו מן הנמנע אצלו שיפסד מן האדם, על דרך משל, ואחר כן באורך הזמן הנצחי אצלם, ותתחדש מזג באדמה ראוי לקבל צורה אנושית, כי המצא האדם מאדם אינו הכרחי אצלו רק על הרוב, והוא מנאות והקל.
כמו שהיות עכבר מעכבר וצפרדע מצפרדע הוא על הרוב ופעמים יתהוה מן העפר עכבר וצפרדע ממי המטר, וכן מינים אחרים. וכן האדם לפי דעתו אפשר המצאו מן העפר, אין בין העכבר והצפרדע וכיוצא בהם מן הנולדים ומן המתילדים ובין האדם בזה חלוף אצלו, רק ברב ובמעט. שמציאות זאת ההויה באדם היא מעוטה מאוד מאוד מזערית ביותר, והעכבר וצפרדע אינה כמעט ההיא ואם היא מעטה.
זהו היוצא מדברי בן זיני והוא באמונת בריאת עולמות וחורבנן אשר זכרו החכמים ז"ל ופשטה בהם. ונראה שהיא האמונה אשר רמז אליה שלמה ע"ה בעיתים באמרו: לכל זמן ועת לכל חפץ, שעניין לכל זמן, לכלל העולם יש זמן והיה זמן. וענין עת לכל חפץ כלומר יש עת לכל חפץ מחפצי העולם או מחפצי השם, כלומר לכל סוג מסוגי הנמצאות שבו הכוללים, על כל מיניהם.
וזהו שאמר ע"ה: עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע עת להרוג ועת לרפא עת לפרוץ ועת לבנות. אחר שזכר בלשון כללי שיש עת או היה עת לכל חפץ, התחיל לבאר ולפרוט החפצים שהם סוגי הנמצאות המורכבות העליונים, והקדים בספורו הסוג השלם הנכבד שבהם לשלמותן וקדמותן במעלה, ואם הוא המורכב האחרון שבהם בטבע המציאות, והוא סוג בעלי חיים שבו נמצא מין האדם, והלך הלוך ועלה כסדר עד המורכב הראשון במציאתן, הוא סוג המתכות הנרמז אליו בעת לפרוץ ועת לבנות שענינו כמו שפרשנו במקומו, יש עת לפריצת ההרים והריסת' שהריסתם היא סבת התכסות הארץ כולה במים ושובה תוהו ובוהו ועל פניו חושך וזה הוא חורבן העולם, ויש עת להבנות ההרים שבנינם הוא סבת הגלות הארץ וצמוח בה צמחים ברצון השם, והולדות בה בעלי חיים למיניהם וזה בריאות העולם. ואולם סוג עת להרוג ועת לרפא אשר הכניס בין סוג הצמחים וסוג המתכות, כבר אמרנו מה שנראה לנו בו במקומו בפי' קהלת, ואמרנו שהוא מעניין הסוג הבא אחריו.
זכרתי לך קצת רמיזות שלמה ע"ה בזוגות העיתים להיותם מן העניין הזה אשר אנחנו בביאורו, ובמקומו הארכתי בפיר' כולם פי' הייתי בעייני בו כמחדשו, וכאלו בא לי ברוח הקודש והוא הרגישי בהם שהם רמיזות בסתרי מעשה בראשית ובסתמותיו שלא מצאתי אחד מן המפרשים שאמר בהם, ר"ל בעיתים, רק הבלים ודברי הבאי. ומכלל מה שחדשתי בפירושם הוא אמרו בזוג עת לחשות ועת לדבר שאפשר שרמז בו ענין בריאת עולמות וחורבנן, ואולם מהיום שלשה חדשים עיינתי בבראשית רבה לראות מה רמזו החכמים בפסוקי מעשה בראשית למה שהסכמתי עליו לחבר ספר, ארמוז עליו בכל סתרי תורה וסודותיה, אעבר בכל פסוקיה ראשון ראשון והפסו' שארגיש בו שיש בו סתר כלומר שיש לו נגלה ונסתר, אכתוב בו זה הפסוק חדרו יש בו סתר, ופעמים לא אכתוב בו יותר מזה ופעמים ארמוז בו אל ענין הנסתר ופעמים אכתוב בו כי סתרו ימצא בפסוק שלפניו או שאחריו.
קראתי שמו 'נר החופש' כי כוונתי לחפש בו כל חדרי בטן הן חדרי בטן איש, הן חדרי בטנה של תורה, שאין ספק אצלי שהשלמת פסוק נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן הוא אם חדרי בטן איש כעניין עצה בלב איש והרמז אל איש הידוע, או חדרי בטן התורה, והראשון הוא הטוב בעיני. אך ראיתי לרבותינו ז"ל דרוש בשכר פרי הבטן בטנה של תורה וכוונת שני הפרושים אחת, כי חדרי בטן האיש הנרמז אליו הם חדרי בטנה של תורה.
וכבר החילותי בו מעט וכשעיינתי במדרש שלהם בפ' בראשית מב"ר למה שהזכרתי מצאתי בו מרגליו' אחת בתוך רבות שמצאתי בספר ההוא והוא דרשם בפרשה ט' על פסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, ר' תנחומא פתח; את הכל עשה יפה בעתו בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי להבראות קודם לכן. אמר ר' אבהו מכאן שהקב"ה ברא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. א"ר פנחס; טעמיה דר' אבהו וירא אלהים את כל אשר עשה וגו'
הנה יצאו מדברי ר' תנחומא שהוא הבין מלת הכל על בריאו' העולם ושם לו עונה. ואין ספק שעניין הכל עשה יפה בעתו כעניין לכל זמן, אין בו תוספת עליו, רק ענין מלת יפה שהוא כעניין מלת טוב. באמרו והנה טוב מאוד, ואמרו הכל ולכל ר"ל כל העולם השפל הוא שקרא החכם כל מעשיו, כאמרו: ברכו ה' כל מעשיו כמו שאנו עתידים לפרש.