מ"ג תהלים עח מז

(מו - מז) וזה יאמר "ויתן לחסיל"כו' לומר שעל מה שנתן "לחסיל יבולם ויגיעם לארבה"היה מה שיהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל ולא החטה והכוסמת, כי נשאר לתת לחסיל כו' ולא אמר שהכה הפשתה והשעורה בברד כי אם גפן ושקמה להכריח הענין:

והוא כי הנה מאמרנו זה יצדק במאמרם ז"ל שפלאות עשה ה' להשאירם ולא היה בטבע, אך פשטו של מקרא יראה כי להיותם עדיין לחים לא שברם הברד, על כן אמר לא כן הוא כי הלא "ויהרוג בברד גפנם"כי אין יחס הריגה בגפן אך הוא ששרף כל לחות שורשם כהרוג שהוסר לחות גופו, וכן "שקמותם"ששורש שקמה יורדת למטה בארץ כמה אמות כמו שאמרו ז"ל במ"ר, ועם כל זה ע"י מכת הברד באש מתלקחת בתוכו נשרף כל לחותו הרב שבקרב הארץ, א"כ צא ולמד כי קל וחומר הדברים כי מכל שכן שהיתה מכת הברד שורפת באש שתהלך ארצה כל לחות החטה והכוסמת, והברד מכה וגומר. אך הוי אומר כי פלאי פלאות נעשה בהם להשאירם ואין זה רק בשביל הארבה שיהיה לו מה יאכל:

ומה מתקו מאמרם ז"ל (שמות רבה יב ד) בזה "בחנמל"שהוא כשלש תיבות בא נח מל, שמיד שבא ונח כרת, שהענין יהיה להורות מה רב כח הברד ההוא שהשקמה שרטובה היא הרבה בבואו הכריתה, כלומר ומה יעשו חטה וכוסמת. וזה כתבנו על פסוק (שמות י) אשר התעללתי כו' לומר כי העולה על לב פרעה המצרי כי קצר כח המכה מלהתפשט עד אם כלה הכל והיה מוצא מקום להכביד את לבו, אך ה' ישחק לו. וזהו "אשר התעללתי במצרים" להשגיא לגוים, כי לא מבלתי יכולת לגמור הדבר היתה המכה מתקצרת כי אם כדי שע"י כן "ואת אותותי אשר שמתי בם", שהוא שכל אחת היתה מנחת מקום לחול המכה הבאה אחריה כמדובר:

<< · מ"ג תהלים · עח · מז · >>