מ"ג שיר השירים ה ה
<< · מ"ג שיר השירים · ה · ה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קַ֥מְתִּֽי אֲנִ֖י לִפְתֹּ֣חַ לְדוֹדִ֑י וְיָדַ֣י נָֽטְפוּ־מ֗וֹר וְאֶצְבְּעֹתַי֙ מ֣וֹר עֹבֵ֔ר עַ֖ל כַּפּ֥וֹת הַמַּנְעֽוּל׃
רש"י
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ה) ואז קמה ממשכבה לפתוח לדודה, וידיה נטפו מור שעבר על כפות המנעול בנגעה בו:===מליצה=== (ה)"קמתי". ספר כי אחר הדבור הזה שב שלמה בתשובה, וקם משנתו שנת עולם לפתוח לדוד העליון, שרצה להכין א"ע אל הקדושה והטהרה ולעזוב את עניניו הבשריים וחמדת נשים. עד שיוכן שנית אל הדבוק האלהי, ושיפתחו המסגרות שסגר החומר בעדו, וידי נטפו מור, כבר בארנו (למעלה א' י"ג, ג' ו', ד' ו') שהמור ולבונה המוזכרים בספר הזה ימליצו את העלאת זכוך נפש החי ונפש הצומח אל הקדושה, כי המור הוא דם המריח בחיות שבהודו, והלבונה היא הריח מן הצומח. והנה בכל עת שעלתה נשמתו מן החומר אל האלהות והרוחניות, נשאה עמה מור ולבונה, ר"ל העלתה רוחניות כחותיה הנפשיות של נפש החי והצומח הטפלים לה אל הקדש, אבל עתה שכבר נשתקעה בחומריות לא יכלה עוד לעשות מלאכה זו הנפלאה. לעשות בגופה מלאכת האלכימיאה להעלות ממספר נפשותיה את המור והלבונה, כי את הלבונה לא יכלה להוציא כלל (ר"ל לבטל כחות הנפש הצומחת מאכילה ושתיה ולהעלותם אל הקדש), ואת המור העלתה קצת אבל רק ידיה נטפו מור, ר"ל שתעלה רוחניות נפש החיונית שהיא שורש להמדות וכח המתעורר לא יכלה רק בידיה, ר"ל בפעולותיה המעשיות, אבל לא לזכך את מדותיה ויצרי מעלליה בכלל, ורק אצבעותיה נטפו מור, אבל המור הזה היה עובר על כפות המנעול, שבכל עת שנגע במנעול לפתוח הדלת עבר המור בכל פעם, ר"ל בכל שרצה להתפשט מחומריותו ולפתוח לדודו, עבר המור וחלף לו, כי היצר והמתעורר התגברו כפעם בפעם ולא יכול לעמוד בקדש על מעלות הסולם:
אלשיך
או יאמר"דודי שלח ידו מן החור", כי הנה זה דרכו יתברך והתנהגו עמנו בני בריתו, כי כאשר נישן על מטת עצלות תשובותינו, הלא יעורר לבבנו כענין אני ישנה ולבי ער כו' (לעיל פסוק ב), ואם אחר כך נשוב לעצלתנו אחר ההתעוררות, אז הוא יתברך יטה ידו ויכה בנו, שמשפיע שפע רוגז בהשליט בנו אחד משרי האומות מכחישי ה', נהיה לאכול ומצאונו צרות רבות. וזהו "דודי שלח ידו", כענין בנטותי את ידי על מצרים (שמות ז ה):
ואמר "מן החור", למה שהשפע הנשפע מאתו יתברך שלא על ידי שר ומלאך, מתייחס לבא בשער השמים כנודע. אך אשר על ידי שר, מתייחס אל שפע בא דרך חלון. כמבואר אצלנו על מאמרו יתברך לאברהם בצוותו אותו שילך לארץ ישראל, שאמר לו עד שאתה מאיר לי מן החלון, בא והאיר לי בארץ ישראל. שהוא אצלי עד שאתה מאיר לי, שאשגיח בזכותך דרך השר השורר בחוץ לארץ הנקרא חלון, שאתה מאיר לבל יעכבו השגחתי והשראתי בעולם חשך מעשה היושבים בה, בא והאיר לי בארץ ישראל שהוא דרך פתח פתוח לרוחה הוא שער השמים. הנה כי השפע הבא על ידי שר משרי האומות מ"ה, מתייחס אל דבר הבא דרך חלון או חור. ועל הדרך הזה, כאשר יבא שפע הרוגז על ידי אחד משרי אומות העולם הקטנים, ידמה לשליחת ידו יתברך מן החור. אך מתייחס אל ידו יתברך, כי מאתו ובידו הרחמנית הוא לטוב לנו, ואז אנו מתעוררים מעצלות תשובתנו, ושואלים בתפלה וצעקה ובכי ואנקה וצומות ועינויים, מה שלא עשינו טרם עקיצת הצר הצורר בשליחותו יתברך רק היינו ישנים כבלתי מרגישים, כמאמרנו על מאמר ישעיה הנביא בפסוק ה' בצר פקדוך צקון לחש כו' (ישעיה כו טז), שאומר הנה זה דרך עמך ישראל כי בצר בלבד פקדוך וטרם הצרה הם כישנים. נמצא שאין רחמים כל כך גדולים כמוסר שאתה מיסרם, שעל ידו הם מתדבקים בך מריקים תפלות ושבים עדיך. וזה צקון לחש כו', לומר כלי מריק ויוצק לחש ותפלה הוא מוסרך. וזה למו, מה שאין כן האומות, שבצרתם יבעטו באשר בחרו:
ואל תתמה איך דעה חסרו לשוב עד אשר לא תבא הרעה והצרה, כי הלא לא יבצר מהם שאם לא ישובו יסורין יבואו עליהם, רק הוא שכמו הרה כו' כן היינו כו' (שם), כי כמקרה ההרה גם הם יקרה. כי כל הרה יודעת שתבא עליה צרת לידה ותהיה כמסוכנת, ועם כל זה אין לך הרה מכל הנשים שהיו בעולם שתחיל תזעק ותתפלל לה' על צער לידה בטרם ימי לידה או טרם תבא חבל לה, רק תחיל תזעק דוקא בחבליה, אך לא קודם לכן. כן היינו מפניך ה', שעם ידענו שתבא חבל לנו על משובתנו, לא נקרב ונבואה בתשובה ומעשים טובים לפניך עד בא הצרה עלינו. וזה יאמר שלמה פה באומרו"קמתי אני לפתוח לדודי" כו', לומר עם היותי ישנה כו' לא שוה לי דפיקת קול דודי לשוב, עד ששלח ידו והכני, אז "קמתי" ממטת עצלותי "לפתוח לדודי" שער פתוח לרוחה בכותל העונות המבדילים. ואף כי עשיתי תשובה בפועל, אמנם שגיתי בדרך התשובה, והוא כי זה דרכנו בהחילנו לשוב, על ידי שמוע אל המוכיחים לפי הדרך הראשון, או על ידי היסורין לפי השני. כי בתחלה נזרע אל קוצים, כי קל מהרה נשית לב לעשות מצות מעשיות ושרץ העונות עדיין בידנו, כתלונת שלמה המלך ע"ה לפי דרכנו בפסוק מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר (משלי כ כה). כי זה דרך אנשים בבא עליהם חמת המציק, לא יחפשו אחר עונותם לתקנם ולבכות עליהם בתשובה שלמה עד הסירם מעליו לינצל מקטרוגם, רק יבקר אחר נדרים לידור להנצל. והנה כיעקב חשב עצמו בעת צרתו (שנדר בעת צרתו, בראשית כח כ), ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא גם [כי] מיעקב למדנו לידור בעת צרה, הלא הוא היה בלי עון, אך אנכי תולעת ולא איש, מה יסכון לי עשות נדרים ומצות ואני מלאתי טומאות וחלאות. ואסירה נא כל בדילי וסיגי אשר היסבו צרותי, מתוך בכי ותשובה שלמה וחרטה עצומה על עון ופשע, אז ילוה אליה נדר או נדבה ומעשים טובים ותפלה, כמאמר הכתוב (ירמיהו ד ג) נירו לכם ניר כו', ובפסוק רחצו הזכו הסירו כו' (ישעיהו א טז) ואחרי כן למדו היטב דרשו כו' (שם פסוק יז). כי הלא על ידי מעשיו הרעים פגם בקודש בשורש נשמתו אשר תחת כסא הכבוד, ואיך יזרע מצות על הקוצים ההם, ואיך על ידי השכינה המשפעת כל טוב תתוקן צרתו וייטב לו ותחתיו אשר נפשו משם תעמוד הבהרת עזה מרוב עוניו:
וזהו אומרו מוקש אדם אשר נכשל בעונו, ילע וישחית ויפגום קדש עליון, באופן שהיה ראוי יתקן שם, למען משם יושפע טוב ותיקון צרתו. והוא לא כן יעשה, רק ואחר נדרים לבקר, שמבקר ומבקש נדרים לינצל, ונהפוך הוא הדרך ישכון אור, כי יתקן אשר עותו בתשובה ראויה בתחלה, ואחרי כן אחר נדרים לבקר:
וזה יאמר פה, הנה אחר שדודי שלח ידו מן החור כו', "קמתי אני לפתוח לדודי" כו', אך "וידי נטפו מור" כו', לומר כי שמתי לבי אל מצות מעשיות, טרם הסיר רוע מעללינו מלפניו יתברך, בתשובה ותיקון מעשינו הרעים, וקרוע סגור הדלת הסוגרת שער השמים, והרוס כותל עונותינו אשר המה מבדילים בינינו לבין אלהינו. רק נשים לב מיד אל מצות עשה, וקצת מכללותינו למודי עסק מעשה המצות המתייחסים אל הידים המתייחסות אל המעשה, הנה "נטפו מור", ריח ושפע מצות מעשיות. ואשר אינם בעצם אנשי בני מעשה, רק בקלות המתייחסים אל"אצבעות" האומה, "מר עובר" שאינו קיים ריח מצות בהם כי אם עובר, להתבסם לפניו יתברך במעשים טובים. ולא זו הדרך, רק תחלה תשובה ואחר כך מעשים טובים, כמרגלא בפומייהו דרבנן תמיד תשובה ומעשים טובים (יומא פז א) כי הוא הסדר ולא יתהפך. וכן סור מרע ואחר כך ועשה טוב (תהלים לד טו), ולא כטובל ושרץ בידו:
וזהו "על כפות המנעול", והענין כי "המנעול" הסוגר לפני האיש מלפתוח שער במסך עונותיו המבדילים, הוא היצר הרע השוכב על מפתחי לבו כנודע מרבותינו ז"ל (ברכות סא א) לבל יפתח משם שער אשר נסגר. והכפות המקיימות את המנעול הזה בל ישמט, הם הקטיגורים וכחות הטומאה אשר בראנו בעונותינו, כי כל אחד נעשה קטיגור אחד וגורר נברא כיוצא בו, כי עבירה גוררת עבירה, ואין לך מחזיקים ומסמיכים לקיים להחזיק היצר הרע בל ימוט כאלה, ועל ידי כן "כפות המנעול" יקראו:
ומהראוי היה, כי טרם עשות עיקר ממצות מעשיות, נשמיד ונהרוג את כל המקטרגים האלה על ידי תשובה ראויה. על ידי כן, בהכשל עוזרים ונפל עזור הוא היצר הרע, בהבטל סגירת המנעול והשמטתו ממקומו, ובהבטל הכפות המסמיכות ומקיימות אותו, ואז "וידי נטפו מר ואצבעותי" כו' במצות מעשיות. אך מה יסכון והוא "על כפות המנעול", כי מהראוי היה יוסרו הכפות ויפול המנעול, ואז יפתח השער בנקלה כשאלת דודי לי פתחי לי כו':מדרש רבה
קמתי אני לפתוח לדודי קמתי אני ולא אומות העולם. תרגם רבי יעקב בר אבונה קמי ר' יצחק. כתיב: (עזרא א') ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים וגו', ליהודה שהוא מלך ובנימן שבית המקדש בחלקו, לכהנים מפני העבודה וללוים מפני הדוכן, לפתוח לדודי בתשובה. וידי נטפו מור מררים דגזר כורש ואמר: דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבר. אמר רבי יוחנן: כתיב: (ישעיה י"ג) חשך השמש בצאתו לווי הוה קבל ההוא יומא ולא דנחה, יצא כורש לטייל במדינה וראה המדינה שוממת, אמר: מה טיבה של מדינה זו שוממת, איכן הם הזהבים? איכן הם הכספים? אמרי ליה: ולאו את הוא דגזרת ואמרת: כל יהודאין יפקון ויבנון בית מקדשא! מנהון דהבים ומנהון כספים, הא דסלקין למבנא מקדשא! בההיא שעתא גזר ואמר דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבור. דניאל וסיעתו וחבורתו עלו באותה שעה, אמרו: מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על א"י, עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו באותה שעה. ולמה לא עלה באותה שעה עזרא? שהיה צריך לברר תלמודו לפני ברוך בן נריה. ויעלה ברוך בן נריה? אלא אמרי: ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה ואפילו בגלקטיקא לא היה יכול להטען. אמר ריש לקיש: מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה, שאלו עלה עזרא באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר: מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה, מלשמש יהושע בן יהוצדק כוהן גדול, ויהושע בן יהוצדק היה כוהן גדול בן כוהן גדול, אבל עזרא על ידי שהיה אדם צדיק, לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו. אמר רבי סימון: קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקדוש ברוך הוא, להעקר ממקומה. על כפות המנעול שמשם ננעל פרת לפניהם. דבר אחר: קמתי אני ולא אומות העולם. לפתוח לדודי בתשובה. וידי נטפו מור מררים, שאמרתי לעגל: (שמות ל"ב) אלה אלוהיך ישרא. ואצבעותי מור עובר אעפ"כ מר עובר עבר על מררי, שנאמר: (שם) וינחם ה' על הרעה וגו'. על כפות המנעול שמשם ננעל בפניהם, שלא יכנסו לארץ ישראל:
<< · מ"ג שיר השירים · ה · ה · >>