מ"ג שיר השירים ד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עורי צפון ובואי תימן" - אחר שערב עלי ריחך ונוי משכנותיך אני מצוה את הרוחות צפון ותימן להפיח בגנך לצאת ריחך הטוב למרחוק והדוגמא על שם שהגליות מתקבצות ומכל הגוים מביאים אותם מנחה לירושלם ובימי הבנין יהיו ישראל נקבצים שם למועדים ולרגלים וישראל משיבין יבא דודי לגנו אם אתה שם הכל שם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

משל:

(טז) "עורי," אומרת שיתעורר רוח הצפון והדרום ויפיח הגן ובשמיו כדי שיבוא הדוד לתוכו ויאכל מפריו ר"ל שיתעורר רוח הרצון והאהבה ויפיח גן הידידות כדי שתתחבר עם דודה באהבה:

מליצה:

(טז) "עורי". עתה תצוה הנפש אל הרוחות שיתעוררו. וזה משל אל הרוח המתעורר המעלה ציוריו אל הלב והוא משל הרוח צפון. ואל רוח הקדושה והאהבה וכל מדות היקרות הנפשיות שמצד היצ"ט שזה משל הרוח דרום הפונה לימין, ואמר בצפון עורי כי רוח זה אין דרכו להפיח הגן לעבודת ה' ובתימן בואי כי דרכו בכך וא"צ התעוררות והם יפיחו את הגן עד שיזלו בשמיו. ר"ל שיעוררו את כחות הנפשיות הצפונים בכח הלב אל מדת האהבה והתשוקה לה' עד שיזלו בשמיו ורוחניותו למען יבא הדוד העליון אל הגן ויאכל פרי מגדיו. שהוא קבלת הניחוח מטוב המחשבה והמעשה של הנפש שהוא לחם ה' ונחלתו (ובזהר בא דף ל"ו, ויאכל פרי מגדיו אלו קרבנין דאתקרבון קמיה מנשמתהון דצדיקיא):

מדרש רבה (כל הפסוק)


טז.    [ עריכה ]
עורי צפון ובואי תימן ר' אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא רבי אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח. ר' יוסי אמר: עולות הקריבו בני נח. מותיב ר' אלעזר לר' יוסי: (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. דא מה עבד לה ר' יוסי? מן שמיניהון. מותיב ר' אלעזר לר' יוסי (שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל. דא מה עבד לה ר' יוסי? שְׁלֵמִים בגופן בלא הפשט וניתוח. מותיב רבי אלעזר כתיב (שם י"ח) ויקח יתרו [וגו'] עולה וזבחים עולה לשם עולה ושלמים לשם שלמים. דא מה עבד לה רבי יוסי? אמר לך פליגי בה תרי אמוראי, חד אמר לאחר מתן תורה בא יתרו, ואחרינא אמר קודם מתן תורה בא יתרו. מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, שלמים הקריבו בני נח. ומאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו בני נח. ודא מסייעא לר' יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון, זו העולה שנשחטת בצפון. ולמה קורין לה עורי? דבר שהוא ישן ונתעורר. ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטין בדרום. ולמה קורין אותה ובואי? דבר של חידוש. ר' אבא בר כהנא ור' חנינא בר פפא ור' יהושע בשם ר' לוי אמרי: אף הדין קרא מסייעא לרבי יוסי (ויקרא ו') : זאת תורת העולה, היא העולה שהקריבו בני נח בתחילה, וכד הוי מטי גבי שלמים, אמר: וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא. מה מקיים ר' אלעזר קרא דין? עורי צפון ובאי תימן, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, היך מה דאת אמר: (ירמיה ל"א) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום, היך מה דאת אמר: (יחזקאל ל"ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתיך, לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון, ויבא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום, היך מה דאת אמר: (ישעיה מ"א) העירותי מצפון ויאת. הפיחי גני יזלו בשמיו אמר ר' הונא בשם ר' יהושע בר' בנימין בר לוי: לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת, אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא רוח ארגסטיס לעולם, ומנהיג שתי רוחות כאחת, ושתיהן משמשות. הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. יבא דודי לגנו אמר רבי יוחנן לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות. מה טעם יבא דוד לגנו.