מ"ג ישעיהו ל יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · ל · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סורו מני דרך הטו מני ארח השביתו מפנינו את קדוש ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ס֚וּרוּ מִנֵּי־דֶ֔רֶךְ הַטּ֖וּ מִנֵּי־אֹ֑רַח הַשְׁבִּ֥יתוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הטו" - אותנו "מני אורח" - חפצים אנו בנבואת שקר

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"השביתו וגו'" - השביתו ממה שאתם אומרים לנו כל יום בשם קדוש ישראל

"סורו מני דרך" - אומרי' לנביאי ה' סורו מן הדרך הזה מן האורח הזה שאתם אומרים לנו בכל יום שלא נעשה כתאות לבבינו 

מצודת ציון

"מני" - כמו מן והיו"ד נוספת

"השביתו" - ענין בטול

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"סורו", (גם מאמרים אלה מגבילים) אל הרואים אמרו "סורו" אתם בעצמכם "מני דרך" לעשוק ולגזול, וגם "הטו" את אחרים "מני ארח", (גם אתם סורו מדרך הגדול הקבוע שהם השרשים והיסודות, ועי"כ תטו את אחרים גם מארחות הקטנות, למשל אם השופט והמורה מניח יסוד שמותר לגזול ולחמוס הוא סר מדרך הגדול הנימוסי הקבוע, ואם אח"כ ע"י החק הזה יעותו רבים משפט בדברים פרטים הם מטים מארחות הפרטים בין איש לרעו) ואל החוזים אמרו "השביתו מפנינו את קדוש ישראל" הנה כל המצות שבין אדם למקום הם מיוסדים על הקוטב שה' הוא קדוש ישראל ורוצה שנתקדש כמוהו להדמות לדרכיו, כמ"ש והייתם קדושים כי קדוש אני (כנ"ל ה' ט"ז) ולכן השביתו שם זה מפנינו, בל תזכר לנו עוד שם קדוש ישראל, כי אין לו תועלת בקדושתנו וקשר וחבור עמנו בקדושה הזאת:

ביאור המילות

"דרך, ארח". מבואר למעלה (ב' ג'):

"והטו". יוצא, ופירוש קדוש ישראל (למעלה א' ד'):
 

<< · מ"ג ישעיהו · ל · יא · >>