מ"ג איכה א ז

מתוך ויקיטקסט

פסוק הקודם - מקראות גדולות - מקראות גדולות איכה - פסוק הבא

תוכן עניינים 1 מקרא 2 תרגום 3 רש"י 3.1 שפתי חכמים 4 אבן עזרא 4.1 פירוש הטעמים 5 מנחת שי

[עריכה] מקרא

זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתה:

[עריכה] תרגום

הות דכירא ירושלם יומין קדמאין, די הות מדורא בכרכיא ובפציחין תקיפין, ומרדה ושלטה בכל עלמא, וכל ריגוגהא דהוו לה מן יומין קדמאין. ועל חובה – נפל עמה בידוי דנבוכדנצר רשיעא, ואעיק להון, ולית דסייע לה. חזוהא מעיקיא דאזלא בשביתא, חייכו על טובהא די פסק מבינהא.

[עריכה] רש"י

זכרה ירושלים – בגלותה. ימי עניה – ימי חורנה, שהביאה לידי עוני. ומרודיה – הוא לשון צער, כמו "וירדתי על ההרים", "אריד בשיחי ואהימה".

כל מחמדיה – וזכר כל טוב מחמדים שמימי קדם. ומדרש אגדה דורשו בלשון אחר, שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ואומרים שוטים: בארצכם לא שמטתם, ועכשיו בגולה תשמטו? בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?

[עריכה] שפתי חכמים

[עריכה] אבן עזרא

ימי עניה – כמו "כי ששת ימים עשה ה'". ומרודיה – בגלות. והמי"ם שרש.

[עריכה] פירוש הטעמים

אם באה לזכור לגלותה, בנפול עמה ביד צר, וכל חמודיה הקדמונים – שחקו צריה כי נשבתה ממעשיה, אין לה מה שתעשה.

[עריכה] מנחת שי

כל מחמדיה – המ"ם בשלש נקודות. ובקצת ספרים בוא"ו שרוקה, ובטלים הם ברוב.

בנפל – הפ"א רפה.