מ"ג איכה א ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
היו צריה לראש איביה שלו כי יהוה הוגה על רב פשעיה עולליה הלכו שבי לפני צר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃
תרגום (כל הפרק)
הוו מעיקהא מתמנן עלהא לרישין ובעלי דבבהא הוו יתבין בשלוה ארום יי תבר יתה על סגיאת מרודהא רביהא אזלו בשביתא קדם מעיקהא.
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
שלו – מגזרת "שלוה".
הוגה – מן הבנין הכבד הנוסף מיגון, וכן: "תגיון נפשי" (איוב יט, ב).
הלכו שבי – בחסרון בי"ת, כמו "הנמצא בית ה'".
פירוש הטעמים
אויביה – הם בשלווה, והיא לבד בתוגה, ועוללין שאין להם עוון נשבו ברוב פשעיה.