לבוש אורח חיים מז
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן מז | >>
סימן מז בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד
סעיף א[עריכה]
קודם שיתחיל ללמוד או לומר דברי תורה, יברך ברכת התורה. ומאד מאד צריך האדם ליזהר בה להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה, כמו שמברך על כל הנאותיו. ואם אינו מברך עליה אינו זוכה לבן ת׳׳ח, שזה עונשו מדה במדה, שמאחר שאינו מברך עליה מורה שאין קורא בה לשמה ואינו משמח עמה ולא נהנה בה, אלא היא בעיניו כאומנות בעלמא, לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, דכתיב: "לא ימושו מפיך" וגו׳. ואסמכוה אקרא דירמיה שאמר: "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי יי׳ אליו ויגידה על מה אבדה הארץ", וכתיב בתריה: "ויאמר יי׳ על עזבם את תורתי" וגומר "ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". ואמרו רז״ל דהכי פירושא דקרא: "מי האיש" וגומר, והכי קאמר הנביא: דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת, שהם כולם נכללים במלות "חכם ונבון" ו"אשר דבר פי יי׳ אליו", וכולם לא יכלו לפרש על מה אבדה הארץ את חכמיה שלא יוולדו בה עוד, עד שפירשו הקב״ה בעצמו, שנאמר: "ויאמר יי׳ על עזבם את תורתי" וגו' וסיים "ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה", לומר שלא היו מברכין על התורה תחילה. ונראה שפירושו "הלכו" מלשון טיול ושעשוע, כמו "והתהלכתי בתוככם", כלומר שלא חשבו לימודה לטיול והנאה, רק לאומנות ושלא לשמה. ולא רצו לפרשו "על עזבם את תורתי" ממש, דאם לא כן למה לא פירשוה החכמים שבדור, שהרי הדבר גלוי וקל הוא להבין שעל עזיבת התורה נאבדה ונחרבה הארץ. אלא ודאי לפי שראו שהיו עוסקין בתורה, וראו שאפילו הכי נאבדה הארץ, לפיכך שממו עליה הכל ולא ידעו לפרשה, עד שפירשו הקב״ה בעצמו, שהוא יודע כל הנסתרות וידע שלא היו מברכין עליה תחילה מפני שלא היתה חשובה בעיניהם, רק עסקו כאומנות בעלמא ושלא לשמה.
סעיף ב[עריכה]
וחייב לברך בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד בין למדרש, דכולהו תורה מיקרו.
סעיף ג[עריכה]
ואפילו מי שכותב דברי תורה, אף על פי שאינו קורא חייב לברך.
סעיף ד[עריכה]
ודווקא כותב שעושה מעשה בכתיבה, לפיכך מברך אפילו אינו קורא. אבל המהרהר בתורה אינו צריך לברך, שאין מברכין על המחשבה. וכן המורה הלכה או פוסק דין ואינו אומר הטעם, אינו צריך לברך, שבטעם שהוא העיקר דברי תורה אינו אלא מהרהר. ומי שאומר פסוקים דרך ריצוי ותחנה ולא דרך קריאה, יש אומרים שאינו צריך לברך.
סעיף ה[עריכה]
וזה נוסח הברכה: בא״י אמ״ה אקב״ו לעסוק בד״ת, והערב נא י״י אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתיך, בא״י המלמד תורה לעמו ישראל.
סעיף ו[עריכה]
וכן יש לומר "והערב" בוי״ו, כי ברכה א׳ היא עם "לעסוק בדברי תורה", ולכן אין לענות אמן אחר "לעסוק בד״ת", שאין עונין אמן באמצע הברכה. ונראה לי שאינו הכרח, דדילמא אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכה סמוכה לחברתה.
ואין לחתום "בא״י למדני חקיך", שהוא פסוק בתהלים, מפני שאינו לשון ברכה והודאה לשעבר, אלא לשון בקשה, וגם דוד דרך בקשה אמרו: י״י שאתה ברוך, למדני חקיך. ואנו כל הברכות בלשון הודאה אמרינן, לתת הודאה ושבח לש״י על מה שנתן לנו כבר.
עוד יש ברכה אחת על התורה והיא זאת: בא״י אמ״ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא״י נותן התורה. ותקנוה בפני עצמה על הספר תורה כשקורין אותו לתורה בבית הכנסת בציבור, ואחר שתקנוה בציבור, אומרים אותה גם כן בכל בקר קודם שאומרים פסוקים, והוי להו ב׳ ברכות על התורה בכל בקר.
ואין לתמוה, למה אין מברכין גם כן ברכה לאחריה כמו שמברכין על הס״ת ברכה לאחריה (וע״ל סימן קל״ט סעיף י׳)? דבשלמא כשקורין אותו לתורה, שייך שפיר ברכה לפניה כשמתחיל בספר תורה, וברכה לאחריה כשמסיים והולך ממנה, כמו בכל ברכת הנהנין שמברכין לפניה ולאחריה. אבל הברכה שמברכין כל אחד על מה שחייב ללמוד ולעסוק בתורה, זה החיוב היא מוטלת עליו בכל עת, דכתיב "והגית בה יומם ולילה", ואין שייך לומר לברך לאחריה, שאין זמן בכל היום ובכל הלילה לומר עליו שהוא לאחריה.
ונראה לי שזה הטעם נכון למנהגינו, שאנו מברכין בכל בקר ב׳ ברכות על התורה, כדי שתהא אחת נחשבת לברכה אחרונה על הלימוד שלמד אתמול, שלא היה יכול לברך קודם לכן עד שיישן בינתיים, דהוי השינה הפסק והוי שפיר אחריה. ואין לומר שהיה יכול לברכה כשהפסיק ללמוד אתמול כשהלך לישן, דהא חייב להגות בה אפילו במיטתו עד שישתקע בשינה (וע"ל סימן רל״ט סעיף א׳). ואם כן אין לו עת אחר לברכה עד הבקר כשיעיר משנתו, והברכה שנייה היא נחשבת לברכה הראשונה על מה שילמוד היום שבא. ואע״פ שלפי זה היה לנו להקדים ברכת "אשר בחר בנו" כו׳ קודם "לעסוק בדברי תורה", ד"לעסוק" להבא משמע, ותהיה ברכת "אשר בחר בנו" נחשבת ללימוד של אתמול, ו"לעסוק" על מה שילמוד היום, מכל מקום הואיל וגבי ספר תורה תקנוה לברכה ראשונה, לקחוה גם כן כאן לברכה ראשונה.[1]
ועוד דלשון "והערב נא" כו׳ נופל יותר לומר על מה שעבר מעל מה שילמוד, שאנו מתפללין שיערב בפינו כל מה שלמדנו אתמול, שעל כיוצא בזה שייך לומר יותר לשון ערבוב[2], כלומר שיערב בפינו ולא תשכח ממנו נעימות טעמה, אף על פי שנלמוד היום יותר וטעמים אחרים, נתפלל שלא ידחה טעם מפני טעם כמו שהוא העניין בדברים הנהנין הגשמיים, רק ישאר בפינו ערבות הטעם הראשון עם ערבות הטעם האחרון. נ״ל.
ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני, אשר בחר בנו מכל העכו״ם וקרבנו לפני הר סיני, והשמיענו דבריו מתוך האש, ונתן לנו את תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום.
סעיף ז[עריכה]
מי שלא בירך בו[3] ברכת התורה בשחר, אלא עמד וקרא ק״ש בברכותיה, ורוצה ללמוד מיד אחר שקרא ק״ש, אין צריך לברך ברכת התורה, שכבר יצא בברכת אהבה רבה, שיש בה מעין ברכת התורה: "ותן בלבנו ללמוד וללמד" כו׳. ודווקא אם למד מיד אחריה.
סעיף ח[עריכה]
אבל אם הפסיק בינתיים אינה פוטרת, שאין ברכת אהבה רבה קאי עליה, כיון שאינו לומד מיד, שמתחילה לא נתקנה אלא על קריאת שמע לבדו. ונ״ל שאף אם התפלל וסיים התפילה, אינו נקרא הפסק אם לומד מיד אחר התפילה. מכל מקום יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבה רבה בשחר, שיוצא בה כל היום.
סעיף ט[עריכה]
ואפילו אם יפסיק הרבה שעות בין הברכה והלימוד אין קפידא, הואיל ותחילת תקונה לכך היתה. מיהו נכון הוא שלא להפסיק, וכן נהגו שלא להפסיק כלל בבוקר, אלא אומרים מיד אחריה ברכת כהנים. אף על פי דבשאר ברכות, כגון ברכת המוציא וברכת הפירות והמצות, קיימא לן שאם בירך והפסיק ולא אכל מיד הפסיד ברכתו וצריך לחזור ולברך כשרוצה לאכול? שאני ברכת אכילה וכיוצא בה בשאר עשיית מצות, שאם ירצה שלא לעשותן עד אחר שעה הרשות בידו, לפיכך כשהפסיק בין הברכה והאכילה או עשיית המצוה, אותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשייה. אבל תלמוד תורה, שחייב לעסוק בה תמיד, כשמפסיק בין ברכה ללימוד לא הוי הפסק, מאחר שבאותו זמן היה גם כן מחוייב ללמוד. וכל שכן אם בירך והתחיל ללמוד מיד, והפסיק בעסקיו או במרחץ או בבית הכסא, כשיצא אח״כ לחזור וללמוד, שא״צ לחזור ולברך; שבכגון זה אפילו באהבה רבה, אם התחיל ללמוד ופסק, כשחוזר ללימודו א״צ לחזור ולברך.ב
סעיף יא[עריכה]
ואפילו אם לא למד אחר כך בו ביום, ולומד בלילה שאחריה, הלילה הולך בזה אחר היום שעבר, ואין צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן; שכל זמן שהוא ניעור מוטל עליו ללמוד כשיש לו פנאי. ואין ההפסק והיסח הדעת חשוב הפסק לעניין ברכת התורה חוץ מן השינה.
סעיף יב[עריכה]
[יש אומרים] שאם ישן שינת קבע על מטתו אפילו ביום הוי הפסק, וצריך לחזור ולברך. וטעמא משום דשאר הפסקות, אפילו בית הכסא ומרחץ, אע"פ שאסור לו ללמוד שם, מכל מקום צריך להרהר וליזהר בדיניהם, כגון עד היכן יגלה וכיצד יקנח, וכהאי גוונא בדיני מרחץ (כגון שאלת שלום והנחת תפילין. ועיין לעיל סימן מ״ה סעיף ב וסימן ס״ד), והוי כאילו לא הפסיק מללמוד, שהרי לא הסיח דעתו מן התורה, מה שאין כן בשינה. ויש אומרים, אפילו שינת קבע על מטתו ביום לא הוי הפסק ואין צריך לחזור ולברך, וכן נהגו, כיון דאיכא פלוגתא דרברבתא יש להקל בברכה, דברכה אינה מעכבת.
סעיף יג[עריכה]
המשכים בבוקר ללמוד קודם עלות השחר, אם יש לו מים, יטול ידיו ויברך על נטילת ידיים ואשר יצר וברכת התורה, ויאמר ברכת כהנים ומשנת אלו דברים שאין להם שיעור וברייתא דאלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם כו׳, ואלהי נשמה וכל סדר הברכות עד פרשת התמיד, רק שידלג ברכת הנותן לשכוי בינה, שאין זמנה אלא ביום. וכן פרשת התמיד וכל משניות הקרבנות שאחריה אין זמנן אלא ביום, שהם במקום הקרבתן, ואין הקרבתן אלא ביום. ואם אין לו מים, ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויתחיל אשר יצר כו׳.
וכשילך אחר כך לבית הכנסת ויקרא פרשת התמיד אין צריך לחזור ולברך ברכת התורה. אף על פי שהקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אף על פי שכבר בירך כל הברכות בשחר? לא דמי, שאותה ברכה ניתקנת על קריאתה בציבור כמו שנתקנה ברכה לאחריה.
סעיף יד[עריכה]
נשים חייבות לברך ברכת התורה בשחר, אף על פי שאינן חייבות בלימוד התורה, מכל מקום חייבות הן בתפילה, ותפילה כנגד תמידין וקרבנות תקנום, והנשים גם כן חייבות בקריאת פרשת התמיד ושאר משניות הקרבנות, לפיכך צריכין לברך על קריאתן. (ועוד, שחייבות ללמוד הדינים השייכות להם. ועיין לקמן סימן נח סעיף ד וסימן קו סעיף ב ובסימן יז סעיף ב).
הערות[עריכה]
- ^ כאן נוסף בלבוש הנדפס פלפול מהרב המחבר שמשיב לשואל בנושא זה. ולא העתקתיו, שלא להאריך ולהכביד על הלומדים. ויקיעורך
- ^ כוונתו מלשון עריבות.
- ^ צ"ל ב'.
הערה ב: הג"ה: ואף על גב דגבי סוכה אנו צריכין לברך על כל סעודה לישב בסוכה, ואף על פי דהתם גם כן אותה ברכה מיוחדת למצות סוכה? שאני תלמוד תורה שחייב לעסוק תמיד, כמו שנתבאר. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבוע.