ירושלמי חגיגה דף ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


לעובדה מן דר' אמי יתיב מתני אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל:

ולא במעשה בראשית בשנים. ר' בא בשם רב יהודה דר' עקיבה היא ברם כר' ישמעאל דורשין לעובדה מן מה דרבי יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל.

דרש ר' יודה בר פזי בתחילה היה העולם מים במים מה טעמא (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים חזר ועשאו שלג (תהילים קמז, יז) משליך קרחו כפיתים חזר ועשאו ארץ (איוב לז, ו) כי לשלג יאמר הוי ארץ והארץ עומדת על מים (תהילים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים והמים עומדים על הרים (תהילים קד, ו) על הרים יעמדו מים וההרים עומדין על רוח (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח והרוח תלויה בסערה (תהילים קמח, ח) רוח סערה עושה דברו וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלויה בזרועו שנא' (דברים לג, כז) ומתחת זרועות עולם.

(עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים וגו'. זה אחד מששה מקריות שהיה ר' קורא אותן ובוכה (צפניה ב, ג) בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו' (עמוס ה, טו) שנאו רע ואהבו טוב וגו' (איכה ג, כט) יתן בעפר פיהו וגו' (קוהלת יב, יד) כי את כל המעשה וגו' (שמואל א כח, טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו' אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי עשיתני ע"ז שלך אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי והרי דברים ק"ו מה אם שמואל רבן של נביאים שכתוב בו (שמואל א ג, כ) וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע וגו' נתיירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה והדין (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח וגו' אפי' דברים שאין בהן חט נכתבין לאדם על פינקסו ומי מגיד לאדם הבל היוצא מפיו. ר' חגיי בשם ר' יעבץ (עמוס ד, יג) יוצר הרים ובורא רוח ר' חגי בשם ר' יעבץ אילין ציפאריי תוהו חושך ואפילה ר' יודה בר פזי בשם ר' יוסי בי ר' יודה אדריינוס שאל לעקילס הגר קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא א"ל אין א"ל הן את מודה לי א"ל אייתי לי הוגנין אייתי ליה הוגנין אטעונינון טעוניהון אקימון וארבעון נסתון וחנקון א"ל הא לך אקימון א"ל מן דחנקתון א"ל כלום חסרתנון לא רוחא היא דנפקא מינהון.

ולא במרכבה ביחיד. עוד היא כר' עקיבה דברי הכל היא כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו לא כן אמר רב אין אדם רשאי לומר דבר כנגד רבו אלא א"כ ראה או שימש כיצד הוא עושה בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים

 

עין משפט

3 ב_ג מיי' פ"ה מהל' דעות הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' ר"מ סעיף ט', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ה סעיף ב':