טור ברקת/תסד
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תס"ד - חרדל שנתערב בתוכו קמח - ובו סעיף אחד
- חרדל או שאר מיני טיבול שיש בהם מים, אין נותנים בהם קמח. ואם נתן לתוך החרדל - יאכל מיד ולא ישהנו שמא יחמיץ. ובשאר מיני טיבולים כיון שאינם חדין כמו חרדל ודאי החמיץ וצריך לשרפו אם הוא אחר זמן איסור חמץ.
טור ברקת[עריכה]
כך שנינו "אין נותנים קמח לתוך החרוסת או לתוך החרדל. ואם נתן יאכל מיד". והנרצה מענין זה הוא הדוגמא אל האדם כאמור, כי הנה הקמח הוא הדבר שכבר הוברר בירור אחר בירור. ראשונה הוברר משני קליפות חזקות שהם חוץ ותבן. ואחר כך הוברר מסובין ומורסן. וכן בדומה לזה הוא האדם המברר מעשיו אשר לא טובים מן הרוח שלו כדאיתא בזוהר, ועשה בהם ביעור כנ"ל, ומקיים בל יראה ובל ימצא. אמנם עדיין נשאר בבחינת 'קמח' כי לא נאפה לשם מצה ולא נגמר עדיין התיקון שלו לפי כי הפורש מן האיסור ידמה למי שעמד מחולי כבד כי הוא צריך שמירה ביותר במאכלו וכיוצא, כי אינו דומה לאיש הבריא שלא נפל למשכב כלל. ולכן האיש הזה אשר נמשל לקמח אשר נטחן הדיק הטיב - צריך שמירה מעולה ולא יתערב עם עניינים שהם חדים - הם המנהגים הרעים שהיה מתנהג בהם מתחילה קודם שנתחרט ועשה תשובה. הלא המה קצת מכ"ד דברים המעכבים את התשובה אשר פירש הרמב"ם ז"ל.
"ואם נתן לתוך החרדל יאכל מיד" - ר"ל אם באולי חזר לעשות איזה דבר רע מה - יתקן אותה מיד על דרך מה שאמרו חז"ל "אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה לפי כי ודאי עשה תשובה". והיינו כוונת מה שאמר "יאכל מיד", היינו אכילה רוחניי' כמה דאת אמר "ויחזו את ה' ויאכלו וישתו", הוא ענין התיקון שלו. כי מפני שהאדם הצדיק הוא דוגמת של אכילה וכמו שאמרו חז"ל פרשת פקודי למה משכן שני פעמים מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה משכן למעלה ומזבח בנוי והמלאך מקריב עליו נשמות הצדיקים. וכדאיתא בזוהר. כי בכל לילה היא עולה הנשמה למעלה בסוד קרבן כמו שאמר הכתוב "מי יעלה בהר ה' וכו'". ולכן אף על פי שחטא באחד מן העונות הראשונים בשוגג - לא מפני כך מתבטל התשובה שעשה אלא "יאכל מיד" באותה הלילה בסוד קרבן כאמור, מאחר שפשפש במעשיו ועשה תשובה.
"אבל בשאר מיני טיבולים כיון שאינם חדים כמו החרדל ודאי החמיץ וצריך לשורפו וכו'" - והרמז בזה הוא לאותם הדברים הדקים מאד ואינם חדים, לפי שאין האדם מרגיש בהם לעשות מהם תשובה שהם עבירות שהאדם דש בעקביו, הם כ"ד דברים שפירש הרמב"ם ז"ל שהעושה אותם אי אפשר לשוב מהם מפני כי אינם נחשבים לפניו לחטא. ולכן יאמר צריך לשורפו אם הוא אחר זמן איסור החמץ - הם זמנים הנ"ל. כמה זמנים שנתנו לענין התשובה. הוא מה ששנינו "לא בדק ליל י"ד יבדוק יום י"ד, לא בדק יבדוק בתוך המועד, לא בדק יבדוק לאחר המועד", שנאמר "וזכור את בוראך בימי בחורותך וכו'".
לכן צריך תיכף לשרוף אותם כאשר ימצא אותו העון כי לא ידע האדם את עתו, לכן צריך כי יחם לבבו תכף וישוב אל ה' קודם שימנע ממנו דרך התשובה כאמור. כי אלו דברים מונעים התשובה או ימות בלא עתו ח"ו. לכן ישוב כנזכר.