חזון איש/יורה דעה/קצה
סימן קצה[עריכה]
ירו' חלה פ"א ה"א אין לך מגרר עם כולן אלא חטים ושעורים, הרמב"ן בה' חלה פי' דטכ"ע לא מהני להחשיב את האורז כחטים שגם באיסורים אין ההיתר נהפך לאיסור, והכא במתנ' חשבינן את כל האורז לחיוב ומפריש עליו ממק"א לפי כולו ולרבנן האורז משלים לשיעור חלה ולשיעור כזית ואפי' לרשב"ג [לק' פ"ג ה"ה] דבעינן כשיעור בחטים לבד מ"מ כשיש שיעור בחטים גם האורז חייב, ולפיכך פירשו בגמ' טעמא דמתנ' משום גרירה, וטעם זה מספיק בלא טכ"ע, והא דיליף דטכ"ע מה"ת ממתנ', היינו דדין טכ"ע תלוי בחשיבותו וכיון דיש בכחו לגרר את האורז אחריו דין הוא שלעולם אינו בטל, והיינו בשיש האיסור בעין ויש כזית בכא"פ, ובזה לא מילפותא איקבע דין טכ"ע אלא מסברא דחשיב כאיתא בעיני', ויותר יש להוכיח דטכ"ע דאורייתא מהא דרשב"ג דסבר דצריך שיעור מחטים לחודיהו [דאורז הנגרר לא חשיב כולי האי ואף בה' רבעים לא חשיב שיעור] ואם איתא דטכ"ע לאו דאורייתא לעולם לא חשיב שיעור שהרי החטים כליתנהו דנתבטלו באורז, ואע"ג דגם האורז חייב מ"מ כיון דהאורז אינו מהוה שיעור גם החטים אינם מהוים שיעור.
והרא"ש בה' חלה פי' דבאמת טכ"ע נהפך המותר לאיסור וכן לענין חלה נחשב האורז כחטים כיון שיש בהן טעם חטים, והא דהצריך בירו' טעם גרירה, דאי לאו גרירה והאורז לא היה בא לחימוץ גם החטים לא היו באין לידי חימוץ דמתמזגין יחד ותרויהו בחד אופי הן, ומיהו האורז אינו מתחייב בשביל חימוץ דידי' כיון שאינו בא לידי חימוץ בעצמו אלא בגרירה, ויש לעי' לפי' הרא"ש מאי האי דאמר בירו' שם ה"ג פשיטא דאין זה שלא הביא שליש נגרר אחר זה שהביא שליש לענין מעשרות, ומאי שייך גרירה לענין מעשר כיון שכל ענין גרירה היינו בשביל שלא יושלל שם לחם מהחטים, אבל לפי' רמב"ן ניחא דמבעי לי' כיון דהותקן זה שלא הביא שליש ע"י התערובות והוי השתא בסגולת דגן גמור יש מקום לחייבו במעשר ומסיק דפטור דמעשר בתר גידולו אזיל.
שם פ"ג ה"ה מתניתא רשב"ג כו', הגיהו [דלא] כרשב"ג, אבל ברמב"ן ה' חלה הגי' כרשב"ג, ופי' דקאי אסיפא דקתני הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לעיסת האורז אם יש בה בנו"ט חייבת כו', ולמה נקט מעיסת חטים דמשמע דנתחייבה העיסה כבר, ליתני הנוטל שאור של חטים, ומשמע כרשב"ג דכל שאין חיוב מצד החטים עצמן לא מהני גרירה, ולכאורה קשה הלא ע"כ נקט שאור של חיוב שהרי מסיים שאם אין בשאור בנו"ט פטורה אע"ג דטבל אוסר בכ"ש מ"מ באינו מינו בטל, ונראה דבשביל זה לא הו"ל למתני דין יש בה בנו"ט אלא הו"ל למתני הנוטל שאור כו' אם אין בה בנו"ט פטורה, ועוד למה נקט חטים ואורז דוקא, אלא ודאי רישא אשמעינן דין גרירה ובא לאשמעינן כרשב"ג דאין דין גרירה אלא ביש חייב בחטים מצד עצמם, ולפ"ז הא דקתני אם יש בנו"ט חייבת היינו שחייבת כולה שאפי' האורז מתחייב ומפריש עליה ממק"א לפי כולה, מיהו תימא כיון דהאורז אינו משלים לשיעור לרשב"ג, כי איכא מקצת עיסה חיובי מאי הוי, הלא השיך פחות מכשיעור למקצת עיסה הבאה מעיסה גדולה אינה מתחייבת אלא אם יש בין שתיהן כשיעור וכמבואר בתוס' שהביא הרא"ש ה' חלה סי' ט', וה"נ בעיסת אורז שעירב בה שאור של חטים לרשב"ג אין האורז מתחייב כיון דליכא שיעורא בשאור, ואע"ג דאיכא ה' רבעים באורז לאו כלום הוא דבעינן ה' רבעים חטים ואז מתחייב האורז הנגרר אחריהן, ואפשר לפרש דמתנ' משום טכ"ע אתיא עלה דהא בדין טכ"ע קעסקא, ואשמעינן דאין האורז מתחייב מצד גרירה אף שיש באורז ה' רבעים כיון שאין בשאור כשיעור, והיינו כרשב"ג דבעינן כשיעור מחטים, ונמצא לפ"ז לדינא דאף בשאור הבא מעיסה גדולה אין האורז מתחייב מצד עצמו אלא א"כ יש בשאור שיעור ודלא כמש"כ לק' סי' קצ"ו.
וכן מש"כ הראב"ד בהש' פ"ו הי"א מה' בכורים דנותן שאור של חטים בעיסת האורז איירי בשאור שהוטבל כבר, יש לפרש דהחיוב הוא משום טכ"ע אבל האורז לא נתחייב.