חזון איש/יורה דעה/קצד
סימן קצד[עריכה]
א) נראה דהמקדים מאוחרת באיסור מצוה לאתשולי [וכדין נשאלין על התרומה ועל המעשרות וכמש"כ הר"מ פ"ד מה"ת הי"ז] ויתוקן האיסור בד"א שעדיין לא אכל מן הכרי אבל אם כבר אכל אי אפשר לשאולי עלי' דנמצא דאכל טבל ואפשר דאין דין שאלה כשכבר אכל דכיון דאין הטבל בעולם ע"כ קנה תרומה ומעשר ועדיף מאתא ליד כהן, וכן אם מכר כבר מן הכרי וא"א לי' להודיע ללוקח אינו נשאל עליו, אבל כשכל הכרי קיים בידו נשאל עליו ואם כבר נתן לכהן וללוי אינו נשאל. [א"ה, ועי' לעיל סי' קנ"ג סק"ו].
ב) עירובין פ"ג א' ת"ר ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם כו', הנה יש לפת ד' זמנים, חטים מדתן מצומקת, נטחנו נתרבו, נלושו פעמים נתרבו פעמים נתמעטו, נאפו פעמים נתרבו פעמים נתמעטו, והנה הכריע הרשב"א [הובא בב"י או"ח סי' תנ"ו] דשיעור חלה נאמר בקמח ואין נפקותא בשינוי המדה בשאר הזמנים [ואם כי לא נתפרש מנ"ל לחז"ל הכי מ"מ הדין דין אמת ועי' בתשובת הרא"ש כלל ב' דין י"ד ט"ו, ובתשובת הרשב"א תס"א תס"ה] ואינו ענין לכמות שהן או כמות שהן כיון דדינן בשיעור הקמח וכמו במנחות דשיעורן בסלת.
ושיעור חלה הוא במדת עומר עשירית איפה, ונמסר לנו מדתה מפי הקבלה ע"פ מדידת האצבעות כדאמר פסחים ק"ט א', וע"פ מדידת ביצים כדאמר עירובין פ"ג א', ומדדו אחרונים ז"ל ומצאו כי מדידת האצבעות ומדידת הביצים לא השתוו אצלנו, ושיעור הביצים פלגא משיעור האצבעות, וע"כ אין ביצה בינונית שלנו ביצה הבינונית שבימי חז"ל, [משום שנתקטנו הביצים או משום שבאופקים החמים הביצים גדולים, או שאין שלנו בינונים מפני שיש הרבה גלילות שביציהם גדולים ומשערין בבינונית לפי ערך הגדולים והקטנים שבכל הארץ עי' באחרונים ז"ל] והלכך השיעור באצבעות עיקר, וביצה שלנו הוא חצי ביצה בינונית, אמנם מש"כ הח"ס או"ח סי' קכ"ז דהביצים לא נתקטנו אלא שהיו קטנים גם בימי חז"ל ומה שאמרו לענין שיעור חלה מ"ג ביצים היינו אם היה הקמח מתעבה על עובי ביצה היה שיעורו מ"ג ביצים אבל כשהקמח על מהותו שיעורו כמדת פ"ו ביצים, והולך ומתמי' על כל הראשונים והאחרונים ז"ל שכתבו מ"ג ביצים בפשוטו ודוחה אותם ומגיה אותם, אין כל הדברים האלו ראוין להכתב כלל וכלל, הלא בהדיא מבואר עירובין פ"ג א' דחצי פרס ב' ביצים ופרס ד' ביצים והככר משלש לקב ח' ביצים והקב כ"ד ביצים והיינו ביצים שלהם אלמא שהקב המשוער ע"פ האצבעות היה מחזיק כ"ד ביצים, וכן מודיא דקונדיס היה סאה צפורית ממש ומצא בו רבי רי"ז ביצים ולדברי הח"ס היה לה להחזיק תל"ד ביצים, ומה שתמה על מדידת המ"ג ביצים ע"י המים שכתבו ראשונים והחליט הדבר לטעות, ישתקע הדבר, שלא נאמר מעולם שיהי' קמח אצור בתוכו אכל כשיעור אכל האצור במ"ג ביצים [דאז היה צריך לשער בקמח מעובה כעובי הגשם של הביצה] וכן לא נאמר שיעור קמח האוצר בתוכו אכל כשיעור אוכל האוצרים מים הנופלים ממ"ג ביצים [דאז היה סגי בקמח פחות ממדת המים] אלא אמרה תורה זה העומר הוא מדה לקמח שיעור חלה, ואילו היה העומר בידינו היינו מודדים בו, וע"י הפלת המים במ"ג הביצים אנו מוצאים את העומר האבוד ממנו, ואחרי שמצאנוה אנו מודדים בו, וכל הנאמר בפוסקים בזה הוא בפשוטו, ואין כאן לא טעות ח"ו, ולא תמי', אלא פשוט ואמת, וברוקח שהביא שם יש ט"ס קל שכתוב ברישא מ"ח וצ"ל מ"ד ונתחלף הד' בח', ובסיפא נתחלף המ' בכ' וצ"ל מ"ד, ולפיכך אין שום סניף להקל בדברי הח"ס בשיעור כזית דמצוה, ולא בשיעור אתרוג.
ולענין שיעור עירוב דתנן עירובין פ"ב ב' נראה דבפת משערינן ואם נתוסף מדתו אחר אפיתו משערינן בו והוא בכלל הא דתנן פ"ב דעוקצין מ"ח פת ספוגנית משתערת כמו שהיא והיינו לכל דיני תורה, וכן לענין בהמ"ז בכזית או בד' ביצים לענין דאוריתא [אם נימא דבשל עולם משערינן ולא בדידי' עי' מ"ב ס"ס קפ"ד וסי' קס"ח ס"ו בבה"ל שם] משערינן בפת, וכן אם בלילתו עבה ונתמעט משתער כמו שהוא, [ומיהו לענין שביעה ודאי בלילתו עבה סגי בפחות, וכן לענין עירוב אפשר דסגי בשיעור של אפי' בינונית] ואם נימא דלענין עירוב בקמח משערינן, צ"ל דהא דמסקינן דחצי חצי חצי' לטו"א עיקר שיעורי' נקט אבל יש נפקותא בבלילתו עבה ונתמעט דאינו מטמא טו"א, ובכתובות ס"ד ב' תנן דנותן לה חטין, ואפשר דחטין ופת קריבין להיות שוין. [א"ה, ועי' או"ח מועד סי' ל"ט באורך, ועיי"ש סי' ק'].