חזון איש/יורה דעה/קעט
סימן קעט[עריכה]
א) יו"ד סי' רצ"ו ס"א ב' ג'. [א"ה, עי' כלאים סי' א' באורך].
יו"ד סי' רצ"ו ס"ג. [א"ה, עי' כלאים סי' ג' סקכ"ז].
יו"ד סי' רצ"ו ס"ד - י"ג. [א"ה, עי' כלאים סי' ב' ג' באורך].
א) ר"מ פ"ה מה' כלאים הי"ד אבל הבוסר מותר, כתב הכ"מ על הש' הר"א שאינו מוכרח, ור"ל דאפשר דמותר אף באכילה, ונראה כונתו ז"ל דהא דכתב הר"מ שאם עקר קדם שהגיעו הענבים לכפול מותר בהנאה היינו הזרעים, אבל הענבים מותרין אף באכילה, אבל למש"כ הגר"א דואם עקר כו' ה"ז מותר בהנאה היינו הענבים, ע"כ מוכרח כדעת הר"א דלא התיר אלא בהנאה, אלא שקשה למה לי' להר"א להוסיף, הלא הוא בהדיא בר"מ, וזה מכריח להגיה בדברי הר"א וכמש"כ כלאים סי' ג' סקכ"ג.
ולדעת הגר"א גם הזרעים אסורין באכילה אף בלא קנסא אף בנוטע בתוך הזרעים והלכך אף בשל נכרי, ולפיכך מש"כ בברכ"י יו"ד סי' רצ"ו ס"ה בשם זקנו הר"א אזולאי להתיר קשואים הגדלים בכרם של נכרי, בזמן שהגפנים ילדות ואינן עושין עדיין פירות, מחמת הא דשו"ע ס"ט ס"י, אינו מספיק להתיר באכילה, ואע"ג דלמש"כ כלאים סי' ג' מותר אפי' באכילה מ"מ כיון דלדעת הר"ש אסורין אף בהנאה ולפי' הגר"א אף לדעת הר"מ אסור באכילה, ראוי להחמיר.
ומיהו הענבים שלא הגיעו לכפול נראה דיש להתיר אף באכילה, דזה מותר אף לדעת ר"ש, ואיסור אכילה לדעת הגר"א דרבנן, ולפי' הכ"מ אף לדעת ר"מ מותר באכילה.
יו"ד סי' רצ"ו ס"י. [א"ה, עי' כלאים סי' ג' ס"ק כ"ג - כ"ז, ולעיל סק"א].
יו"ד סי' רצ"ו סי"ד. [א"ה, עי' כלאים סי' א' סק"י י"א].
יו"ד סי' רצ"ו סט"ו. [א"ה, עי' ערלה סי' י"ב סק"ג].
יו"ד סי' רצ"ו סט"ז. [א"ה, עי' לעיל סי' קע"ח סקי"ב, כלאים סי' ב' סקי"א, וסי' ג' מסקי"ד ואילך].
ב) יו"ד סי' רצ"ו סעי' י"ז אסור לעבור בעציץ נקוב כו' ואם הניחו תחת הגפן כו', הדברים סתומין למה נקט תחת הגפן כיון שהוא בתוך הכרם, ואי העציץ גבוה י"ט ניחא, וכמש"כ כלאים סי' ג' סקכ"ח.
והגר"א הביא התוס' כלאים ספ"ד המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן, ופי' הגר"א דרך העברה כשהוסיף מאתים אסור באכילה ומותר בהנאה ואם הניח והוסיף מאתים אסור בהנאה, וקשה לישבו דאיה מצינו בכלאי הכרם חילוק בין אכילה להנאה ולמה נחלק בין מעביר להניח, וגם לא יתכן שיוסיף מאתים דרך העברה, ואפשר לפרש התוס' דהא דקתני מעביר היינו הביאו והניחו והוסיף מאתים ואח"כ הוציאו, והא דמסיים אבל אין מתקדש כו' חוזר ומפרש שאין מקדש אלא תחת הגפן וכהא דאמר שמואל בירו' פ"ז ה"ו ובעציץ גבוה י"ט וכמש"כ כלאים סי' י"ג סק"ז, ואפשר דט"ס וצ"ל המעביר עציץ נקוב בכרם אסור אבל כו' תחת הגפן והוסיף מאתים. [א"ה, ועי' כלאים סי' י"ג סקט"ז].
יו"ד סי' רצ"ו סי"ח. [א"ה, עי' שביעית סי' ח' באורך].
יו"ד סי' רצ"ו סי"ט כ' כ"א. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ב באורך].
יו"ד סי' רצ"ו סכ"ב. [א"ה, עי' כלאים סי' י"א סקי"א].
ג) שם סכ"ג ואם היתה העליונה עשוי' כרם ה"ז זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה מג"ט מעיקר הגפנים, ר"ל מגיע למקום שאין התחתון נמוך מן העליון רק ג"ט ואז לא יוסיף לזרוע, ואע"ג שהזרע צומח ועולה כנגד הגפנים לית לן בה, ומיהו אם הגפן סוכך על התבואה לא מהני מה שזריעתן בעמק ג"ט, ואפי' בעמק י"ט, וכמש"כ הר"מ פ"ז מה' כלאים ה"ך ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין כו', ועי' בהגר"א סי' רצ"ו ס"ק ס"ז וס"ק ע'.
ונראה שאם הוסיף עפר במקום הזרע ומיעט את הג"ט אסור אע"ג ששרשן למטה מג"ט וכמש"כ כלאים ריש סי' ב'.
ואם נתן עפר בכרם כדי להגביהו ג"ט מסביבותיו ורוצה לזרוע בצדו צ"ע אי מהני כיון שעיקרו למטה רק שכיסה גזעו. [א"ה, ועי' כלאים סי' י"ב בסופו].
יו"ד סי' רצ"ו סכ"ד כ"ה. [א"ה, עי' כלאים סי' ד' מסקכ"ד ואילך].
יו"ד סי' רצ"ו סכ"ו. [א"ה, עי' לעיל סי' קע"ח סק"ג וסק"ו, ועי' כלאים סי' י"ג סקי"ב באורך].
יו"ד סי' רצ"ו סכ"ז כ"ח. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ג באורך].
ד) בתשובת מבי"ט בגליון יו"ד סי' רצ"ו כתב דאין תחת ענפי הגפן אוסר בגבוה הענף מהירק י"ט, וסמך בדברי הר"ש שנקט להלכה כדברי ראב"צ משום ר"מ, ותמוה מאד שאין דברי ר"מ בתחת הגפן אלא מן הצד, אבל תחת הגפן ותחת האפיפירות לא התנו בזה במשנה ובגמ' שום תנאי שיהא אפיפיר למטה מי"ט, ומבואר בר"מ בהיפוך בפ"ז מה' כלאים ה"כ חריץ שהוא עובר כו' ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו, הרי שאף שהחריץ עמוק י"ט והגפנים סוככים למעלה אסור, ובפ"ח ה"ה עריס שחרב כו' והוא שלא יזרע תחת האפיפירות כמו שבארנו, ואע"ג שהאפיפירות הם בגובה הגדר שהוא גבוה י"ט, ושם ה"ח גפנים שהיו זרועים כו' ואם אינו יכול לבצור כו' אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד.
ובברכ"י הביא בשם מהר"מ ב"ח והר"י מולכו כהוראת מהרמ"ט, ומאד קשה לחלוק על כל הני רבוותא, אבל לא נראה שום מקום לקיים הוראה זו, מיהו למש"כ כלאים סי' א' סק"ה* על מס' כלאים ובדברי הפוסקים נדפס בחלק זרעים, וכאן הועתק רק מה שנוגע יותר לדברי דהוא ספיקא דדינא בלא מפולת יד, ובחד מינא דעת הר"ן להקל, והכא תחת הגפן כתבו תו' ב"ב פ"ב ב' שהוא דרבנן יש מקום לצדד להקל.
מכתב.
הנידון הוא דין אפיפירות ותנן דהמותר אינו מקדש אבל במקום הגפן מקדש וכש"כ תחת הגפן שאין תחתיו אפיפיר, ובלשון הר"ש פ"ו מ"ג בנין של עצים מסודרים כמין סכך שתי וערב, ומש"כ בברכ"י בשם מהרמב"ח ומהרי"מ להתיר היינו בגבוה י' טפחים הגפן מן הירק וכמש"כ שם והיינו כהוראת מבי"ט שבגליון יו"ד אבל הוראה זו אינה מובנה, וכל מש"כ מבי"ט ז"ל ללמוד אויר שלמעלה מאויר מן הצד אינו מובן דודאי הדלאה הוא ענין מיוחד והוספת מרחק אויר לא מעלה ולא מוריד דסוכך אוסר והדבר מוכח בהדיא בר"מ פ"ז מה' כלאים ה"כ פ"ח ה"ה וה"ח דלא מהני י"ט ולא מחיצה, ומה שיש לצדד להקל משום שזה שסיכוך מקדש אינו אלא מדרבנן וכמש"כ תו' ב"ב פ"ב ב' ודין קידוש בלא מפולת יד דעת רה"פ דאינו אלא מדרבנן, וכיון שהוא תרי דרבנן אפשר לסמוך על דעת תוס' דכל המשניות דלא כר' יאשי' ולדידן הכל שרי ואם אין רק מין אחד תחת הגפן יש לצרף גם דעת הר"ן דאינו אוסר [ואם הנזרע ירק הוי תלתא דרבנן דלא אסרה תורה אלא ה' מיני תבואה וקנבוס ולוף] ועוד יש ספק אם הגיעו לכפול שאין אנו בקיאין בדבר, ומיהו אם הן סמוכין לביכור או שיש כבר אותן שבכרו לא שייך סניף זה ואפשר להתיר לבטל במאתים, מיהו אם אי אפשר והוא הפסד מרובה אפשר דיש להקל כדעת תו' שמקילין בחו"ל כדעת תו' כמש"כ הרמ"א ס"ס רצ"ו והלא דעת הרבה פוסקים דגם בזה"ז דרבנן דלא קדשה לע"ל ואף דגם לדעת זו מדרבנן נוהגין בו דין ארץ מ"מ יש מקום להקל טפי.
יו"ד סי' רצ"ו סכ"ט ל'. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ב באורך, וסי' י"ג סק"ד].
יו"ד סי' רצ"ו סל"א - ל"ה. [א"ה, עי' כלאים סי' י' י"א באורך].
יו"ד סי' רצ"ו סל"ב. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ב].
יו"ד סי' רצ"ו סל"ג - מ"ה. [א"ה, עי' כלאים סי' י'].
יו"ד סי' רצ"ו סמ"ג. [א"ה, עי' כלאים סי' י"א סק"ד ה'].
יו"ד סי' רצ"ו סמ"ו. [א"ה, עי' כלאים סי' י"א סק"ח].
יו"ד סי' רצ"ו סמ"ז. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ג סקי"ז].
יו"ד סי' רצ"ו סמ"ח מ"ט. [א"ה, עי' כלאים סי' י"א סק"ח].
ה) יו"ד רצ"ו סעיף נ' חריץ כו' אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו כו', פסק כראב"י אבל לרבנן צריך שיהא עובר ד"א חוץ לכרם כדי עבודת הכרם, ומשום דמשנת ראב"י קב ונקי, א"נ משום דסתם לן תנא כותי' דאע"ג דתני לי' בל' יחיד לא בא לומר דרבנן פליגי עלי', דבמתני' לא רמיזא היתירא בתנאי הפילוש, אלא לישנא דמתנ' לאשמעינן דבעינן מפולש ונקט בל' ראב"י ומשום דאיהו מרי' דהלכה זו. [א"ה, ועי' לעיל סק"ג].
יו"ד סי' רצ"ו סנ"א. [א"ה, עי' כלאים סי' י'].
ו) יו"ד רצ"ו סעי' נ"ב שומירה שבכרם כו' ובלבד שלא יהיו השריגים נוגעים בה, בבהגר"א הביא פיר"ש דפארות האילנות שמצד זה מתערבין עם פארות אילן שמצד שני, ודעת הר"מ שאין כאן עירוב ב' אילנות אלא עירוב האילן עם הגדר ונגיעת הענפים בגדר היינו עירובן, ומיהו דוקא למעלה על הגדר ולא בצדו, כן מבואר בל' הר"מ, ומשמע דוקא נוגעין על הגדר אבל סוככין ואינן נוגעין לא מבטלין את הגדר.
ולפר"ש א"צ נגיעה בגדר אלא עירוב הפארות אפילו למעלה מן הגדר, ואף לפי' ר"מ אפשר דדוקא בב' הצדדין כותשין את השומירה ואת הגדר, אבל מצד אחד לא.
ולכל הפירושים נראה דלא איירי במשנתנו בזרעים תחת ענפי הגפן, דזה אסור אף באין כרם מקיפן, דאף אחורי הגדר מבחוץ אסור לזרוע תחת ענפי הגפן, כדאיתא לעיל סעי' נ' דאפילו בחריץ מפולש אם הגפנים מסככין על הזרעים אסור, אלא ע"י שיער כותש מיבטלא המחיצה, ואסור לזרוע על השומירה בכל שטחה אף במקום שאין שם ענפי הגפן.
ולפ"ז צ"ע דברי הגר"א שכ' ס"ק ס"ז מקור להא דסעי' נ' ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככים כו' מהא דשיער כותש, אבל מקורו של סעי' נ' הוא כמש"כ הגר"א שם מהא דסעי' כ"ז וכמש"כ הגר"א שם ס"ק מ"ו, ועי' כלאים סי' ג' ס"ק כ"ח. [א"ה, ועי' כלאים סי' י"א סקט"ז].
יו"ד סי' רצ"ו סנ"ג. [א"ה, עי' כלאים סי' י"א סקט"ז י"ח].
יו"ד סי' רצ"ו סנ"ד נ"ה. [א"ה, עי' כלאים סי' י"א סקי"ח].
יו"ד סי' רצ"ו סנ"ו - ס"ד. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ב י"ג באורך].
יו"ד סי' רצ"ו ס"ס. [א"ה, עי' כלאים סי' י"ב סקי"ב].
ז) יו"ד סי' רצ"ו סעי' ס"ה כבר נתבאר כו' או הירק על הגפן, והוא לשון הר"מ פ"ח מה' כלאים הי"א, צ"ע מקורו ואיה נתבאר ד"ז. [א"ה, עי' לעיל סי' קע"ח סק"ו ז'].
ח) יו"ד סי' רצ"ו סעי' ס"ז היו שרשי הגפן יוצאים לתוך הד"א שבין הכרם והתבואה יעקור היו שרשי התבואה יוצאים כו', עי' בהגר"א דדוקא למטה מג"ט, והנה שרשי הגפן יוצאים אינו ר"ל מתפשטין דלעולם השרשים מתפשטין תוך ד"א, אלא ר"ל יוצאין מעמק הקרקע על הארץ, ושרשי התבואה יוצאין היינו מתפשטין, ואף דתני סתמא סמך על המובן דהשרשים של האילן הן תמיד בתוך הד"א אלא שהן מכוסין, ושרשי התבואה הן תמיד חוץ לד"א.
והיכי שהשרשים מכוסין אפי' אין על גביהן עפר ג"ט א"צ להרחיק מהן וכדתנן רפ"ז דכלאים במבריך, דאם אין ע"ג עפר ג"ט אין זורעין על גביו, אבל מן הצד שרי כדאמר בגמ' ובירו', ואילו היה דין הרחקה אף מן הצד אסור, וכ"ה לעיל סי' רצ"ה ס"ד בד"א כשאין עיקר הגפן נראה כו', ושם ס"ה ואפי' במבריך דוקא בזמורת הגפן כו'.
יו"ד סי' רצ"ו סס"ט. [א"ה, עי' כלאים סי' א' סק"ה ו', וסי' ב' סק"ח, ועי' לעיל סק"ד].
ט) מכתב.
תבואה וקנבוס ולוף אסורין משום כלאי הכרם מה"ת אבל שאר זרעים אינן אלא מדרבנן, וי"א דגם ירק מה"ת לדעת הר"מ, אבל לדעת ש"פ ירק מדרבנן, וי"א דזרעים חוץ מירק אף איסור דרבנן ליכא, ואם אינן ראוין לאדם אף ע"י תיקון אף איסור דרבנן ליכא, ואפשר דאם הן מאכל בהמה יש בהן משום כלאים, ואם אין רוב בני אדם זורעין ומקיימין מין זה אין בהם משום כלאים בכרם, וכן עשבים העולין מאליהן אין בהן משום כלאים.
א. שיעור מרחק זרעים מגפן יחידי או שנים, שלשה, ארבעה - ששה טפחים (58 צמ.) ובלבד שלא יהיו הזרעים תחת ענפי הגפן.
ב. ואם יש חמש גפנים צריך להרחיק את הזרעים ארבע אמות (2 מ. 40 צמ.) ופרטי דיני מטעתן כתוב בחזו"א ה' כלאים. [א"ה, ועי' להלן פרטי דיני מטעתן מה שהעתקנו מכת"י].
ג. אף אם הרחיק ארבע אמות (2 מ. 40 צמ.) אסור לזרוע תחת ענפי הגפנים וכנ"ל בסעיף א'.
ד. אם אינו רוצה להרחיק שיעור הנ"ל יעשה גדר ביניהם [גובה הגדר - עשרה טפחים (97 צמ.) מהארץ, ואין הזרעים מבטלים אותו] או צורת הפתח.
ה. אם אינו עושה גדר אלא צורת הפתח, נכון להרחיק בין הגפנים להזרעים ששה טפחים (58 צמ.).
ו. אף שיש גדר [או צורת הפתח] ביניהם אסור לזרוע תחת ענפי הגפן היוצאים למעלה מן הגדר וכנ"ל.
ז. כל מקום שהוזכר שאסור לזרוע תחת ענפי הגפנים, אפילו אם הם גבוהים הרבה אסור לזרוע תחתיהם.
ח. אם שגג או הזיד וזרע כלאי זרעים, חייב לעוקרם, או לתקן ביניהם גדר או צורת הפתח, ומה שגדל כבר אינו נאסר, אבל בכלאי הכרם הפירות נאסרים בין הגפנים ובין הזרעים. ואימתי נאסרים הפירות כתוב בחזו"א כלאים סימן ג'. [א"ה, ועי' מה שהועתק להלן מכת"י החלוקות באיסור הפירות], ויש אומרים דאין הפירות נאסרים מה"ת עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ויש אומרים דכל שאין כאן רק מין אחד עם הכרם אף איסור דרבנן ליכא, ויש אומרים דכל שלא נזרע במפולת יד אף איסור דרבנן ליכא. ויש אומרים דאף כלאי הכרם במפולת יד בזמן הזה אינו אלא מדברי סופרים.
ט. מותר לנטוע אילן בצד אילן ואילן בצד גפן ואין בו משום כלאים. וכן מותר לזרוע כל מיני זרעים אצל אילנות ואין בו משום כלאים.
א. כבר נתבאר דשיעור מרחק הזרעים מן הגפן יש חילוק בין גפן יחידית לכרם, דמגפן יחידית די הרחקת ו"ט, אבל מכרם צריך להרחיק ד"א, ונתחייבנו לדעת מנין הגפנים הנותנים שם כרם, וקיי"ל דשיעור כרם ה' גפנים, ואמנם מתנאי צורת הכרם, שאלו ה' גפנים תהיינה נטועות בשתי שורות, אבל שורה אחת אפי' של מאה גפנים אין להם דין כרם, אלא מרחיק מהן ו"ט וזורע כדין גפן יחידית.
ב. ושתי שורות שאמרנו, היינו שורה אחת של שתים ושורה אחת של שלש והשתים של שורה זו כנגד שתים של שורה שכנגדה והשלישית אין גפן כנגדה, וזו השלישית נקראת בלשון חז"ל זנב.
אבל אם גפן החמישית ביניהן כזו /במקור יש שרטוטים/ או באמצע כזו או כנגד הבינים כז ואין מצטרפין, ולא עוד אלא אפילו החמישית בשורה אלא שהיא משוכה במקצת לימין או לשמאל כזו או כזו אינה מצטרפת.
וכן השתים כנגד שתים צריכים להיות מכוונים זו כנגד זו, באופן שאם יקיפם בקו, יהי' שטח מרובע שוה הזויות, אבל אם אינם מכוונים אינם מצטרפים.
היו גפנים עבות ודקות, והם מכוונות מבחוץ ואינם מכוונות מבפנים, או מכוונות מבפנים ואינם מכוונות מבחוץ, יש פלוגתא בגמ' איזה צד הוא העיקר, ולכן נקטינן לחומרא דכל שצד אחד מכוון הרי זה כרם, והיכי שהכיוון הוא מבפנים אין הבדל פחות מטפח מפסיד את הכיוון, וכאשר יעשו שטח הכרם מרובע שוה הזויות ויקיפו בקו ויפגע הקו את גפן הנוטה בתוך טפח מצטרף, אבל הכיוון שמבחוץ, כל שניכר לעין שאינו מכוון לא חשיב מכוון אפי' הנטי' פחותה מטפח.
היו מכוונות סמוך לארץ ונטויות למעלה מצטרפות, היו נטויות סמוך לארץ ומכוונות למעלה אינן מצטרפות, אבל גפן שנתעקמה סמוך לארץ וכל הגפן נטוי משרשו מודדין את הכיוון למעלה.
היו מכוונות והעבו מקצתן ונתקלקל הכיוון, כיון שכבר היה כרם לא נתבטל, ואם לא היו מכוונין והעבו ונתכוונו ה"ז כרם.
הכיוון של החמישית עם השתים כנגד שתים, הוא ג"כ שוה בכל הלכותיה כהכיוון של הכרם עצמו וכמו שנתבאר.
ג. היו ה' גפנים נטועות כהלכתן ונעשו כרם, ויש אצלן עוד גפנים נטועות אלא שאינן מכוונות עם גפני הכרם, אם הגפנים מכוונות זו כנגד זו, כשנרבע את השטח שבינם לבין הכרם אז מצטרפין עם הכרם, אע"ג שהן כנגד הבינים של הכרם, אבל אם אינן מכוונין זו כנגד זו וגם אינן מכוונין נגד גפני הכרם דינן כיחידות, בד"א כשהן שורה אחת, אבל כשהן ב' שורות, אע"ג דאינן מכוונות זו כנגד זו, מצטרפות עם הכרם, וכש"כ שלש שורות, וכן לעולם, נמצא דע"י ה' גפנים שנעשו כרם, יש דין כרם על כרם גדול הנטוע בערבוביא.
ד. היו שורות הכרם מזרח מערב, ושורה כנגד הבינים דרום צפון, אפי' גפני השורה מכוונות זו כנגד זו דינן כיחידות, היו ב' שורות דרום צפון, אפי' אין השורות מכוונות זכנ"ז וגם הגפנים שבשורה עצמה אינן מכוונות, מצטרפות עם הכרם.
וב' גפנים יש עליהן תורת שורה, והלכך אם יש ב' שורות של שתים שתים כנגד הכרם מצטרפין אע"פ שאינן מכוונין, היו נטועות שורה אחת, אפי' גפנים הרבה אינן מצטרפין, ויש חילוק אם השורה דרום צפון או מזרח מערב כשורות הכרם וכמו שנתבאר.
ה. היו שורות הכרם מזרח מערב ושורה כנגדן דרום צפון והכרתין כולן מכוונין, ז"א שגם גפני הכרם עם גפני השורה מכוונין, יש בזה חלוקות, פעמים מצטרפין ופעמים אין מצטרפין, כיצד היה הכרם גדול שיש לו ג' שורות של ג' ג' גפנים אין השורה היוצאה מצטרפת, ויש לגפני השורה דין גפן יחידית, ואין חילוק בין גפן אחת נטועה לדרום כנגד שורת הכרם או שורה נטועה כנגד שורת הכרם, וגם אין חילוק אם השורה היוצאה היא כנגד שורה האמצעית או נגד אחת החיצונות.
היה כרם קטן של שתים כנגד שתים ואחת יוצאה, ונטע גפן אחת כנגד שורת הכרם כזה או כזה מצטרפת, שהרי גפן זו שנטע יש לחשבה לגפן החמישית המהוה את הכרם, ואף שבשעה שנטעה כבר היה הכרם נטוע ה' גפנים, אין הקדמה של החמישית מקפחת את זכות של הששית, והלכך כל שאין בכרם ב' שורות של ג' ג' זו כנגד זו, כל גפנים היוצאין מצטרפות, ואפשר להוסיף ג' כזה וכולן מצטרפין, נטע כנגד הזנב כזה אין מצטרפת, וכן אם הוסיף עוד גפן על הזנב כזה אין השני' מצטרפת.
היה הכרם ב' שורות של ג' ג', ונטע גפן כנגד האמצעית כזה מצטרפת שע"י גפן זו נעשה כרם הקטן כרם גדול [לקמן יבואר דינים חלוקים בין כרם גדול לכרם קטן, ושיעור כרם גדול ג' שורות של ג' ג' וגפן אחת בשורה השלישית סגי, ודוקא באמצע דחסר רק אחת בימין ואחת בשמאל, ובזה אמרינן רואין כאילו נתמלא, אבל אחת בתחלת השורה אינו נעשה כרם גדול, דלא אמרינן רואין כאילו נתמלא בשעה שחסר שתים במקום אחד] אבל נטע מן הצד כזה אין מצטרפת, הוסיף שתים כזה הסמוכה מצטרפת והרחוקה אינה מצטרפת, הוסיף מימין ומשמאל כזה שתיהן מצטרפות, הוסיף באורך השורות כזה אין מצטרפת.
ו. כרם קטן הנעשה ע"י ב' כנגד ב' ואחת זנב, צריך להרחיק ד"א אף מזוית הפנוי, שעיקר הכרם ג' כנגד ג', אלא אחת החסירה אינה מפסדת את צורתו ורואין כאילו הן ג' על ג', והלכך רואין את הזוית כאילו גפן נטועה בה.
וכן ב' שורות של ג' ג' ואחת כנגד האמצעית, שנעשה כרם גדול ע"י גפן השביעית, רואין הזויות כאילו נטועות ומרחיק ד"א מן הזויות הפנויות.
ז. היה גדר באמצע הכרם גבוה י"ט ורחב ד"ט ומפסיק בין גפן לגפן ה"ז ביטל צירופן, ואם לא נשאר בצד אחד שיעור כרם הרי כולן כגפנים יחידות, נשאר בצד אחד ב' כנגד ב' ובצד השני לא נשאר, זה שיש בו שיעור הרי הוא כרם וזה שאין בו שיעור הרי הן כגפנים יחידות, ואפי' הענפים נתערבו ממעל לגדר, אבל דרך הרבים העוברת בין הגפנים אינה מבטלת צירופן, ואפי' גפן אחת של ראובן ואחת של שמעון מצטרפין להשלים שיעור כרם.
וכרם קטן הנעשה ע"י זנב, ואנו רואין את הזוית כאילו נתמלאה, אם יש גדר נגד הזנב גבוה י' ורחב ד' אינו כרם, שהרי אם היה ג' כנגד ג' היה הגדר מפסיקן, ולא עדיף רואין מאילו היה נטוע.
וכן כרם גדול הנעשה ע"י רואין, והיינו בב' שורות של ג' ג' וזנב כנגד האמצעית וכדאיתא לעיל, אם גדר מפסיק בין הזוית ובין הגפן אינו נעשה כרם גדול, והגפן שכנגד האמצעית דינה כגפן יחידית, כיון שאי אפשר לה לעשות כרם גדול, ויש להסתפק בצו"ה אי מפסיקה בכרם.
כרם שמקצתו על ההר ומקצתו בעמק, אם ההר גבוה עשרה טפחים, בין שהוא זקוף בין שהוא שיפוע ובמשך ד"א הוא עולה למעלה י"ט, [הד"א מודדין כמישור ולא באורך השיפוע] הרי אין גפני ההר מצטרפות עם גפני העמק, ואם אין שיעור כרם במקום אחד הרי הן כגפנים יחידות, ואם אין ההר גבוה י"ט הרי אלו מצטרפות.
היה ההר גבוה י"ט והכרם מקצתו על זקיפת הכותל ומקצתו למטה, ה"ז ספק אם מצטרף, היה כל הכרם בזקיפת הכותל אינו מצטרף, כיון שכל גפן גבוהה מחברתה י"ט, ואם אין גפן גבוהה מחברתה י"ט הרי אלו מצטרפות, [ומשכחת לה בכותל אלכסון ולא עלה י"ט במשך ד"א אלכסון, ומ"מ חשיב זקוף, דמתלקט עשרה טפחים מתוך ד"א מישור חשיב כזקוף] היה מקצתו בכותל ההר ומקצתו על ההר, נראה דאין מצטרפין.
ח. שיעור המרחק בין גפן לגפן יש בו חלוקות, דכל שאין בכרם רק גפני כרם קטן, צריך שלא יהא ביניהן ח' אמות ואז מצטרפין להיות כרם, אבל כל שהן מופלגות בח' אמות, שוב אינן מצטרפות, ואפי' יש ב' שורות של גפנים הרבה אינן מצטרפין, כל שהופלג בין שורה לשורה ח' אמות, ואף אם היו ג' שורות ונחרבה האמצעית ונשארו ב' שורות שביניהן ח' אמות, אינו כרם.
היו ג' שורות של ג' ג', מצטרפין עד ט"ז אמה, דכיון דעל ידי צירופן נעשין כרם גדול, מצטרפין, היה בין גפן לגפן ט"ז אמה, אינן מצטרפין.
ח' אמה שאמרנו בכרם קטן וט"ז אמה שאמרנו בכרם גדול, הוא שיעור בין לגפני השורה עצמה זו מזו ובין לגפני שורה זו לגפני שורה שכנגדה.
היו ב' שורות של ד' ד', ג' נטועות בפחות מח' והרביעית שבב' השורות מופלגות עד ט"ז, מצטרפות, דכיון דכבר נעשה כרם מצטרפות עמהן אף המופלגות, וכן כל הגפנים הנטועות בערבוביא שנתבאר לעיל סעיף ג' דמצטרפות, כל שהן בתוך ט"ז אמה מצטרפות, בד"א בתחלת נטיעתו, אבל כרם שנעקרו מקצת נטיעותיו וע"י זה נתגדלה הפלגתן, אם אין בין גפן לחברתה י"ח אמה ורביע, עדיין שם כרם על כל הגפנים, בד"א כשאין מקום הפנוי רחב ט"ז אמה ומפולש מראשו לסופו, אבל אם מקום הפנוי רחב ט"ז אמה ומפולש, אינן מצטרפין, ואם אין שיעור כרם באחד מן הצדדין דינן כיחידות, ואם יש שיעור כרם בכל צד, אכתי יש נפקותא ע"י זה שחרב שמותר לזרוע ביניהן.
ואפי' אם אין החרב מפולש, אם מקום הפנוי ט"ז על ט"ז, אין גפני צד זה מצטרפין עם צד השני, וכדין מפולש שאמרנו.
וכל דין כרם דל שנתבאר, אינו אלא בנשתייר בכרם ה' גפנים נטועות על פחות מח', או ג' שורות על פחות מט"ז, שיש שיעור כרם במקום אחד, אבל אם אין שיעור כרם כהלכתו, דין צירופו כשחרב כדין צירופו בתחלת מטעתו, ואפשר דאין דין כרם דל בפחות מעשר נטיעות, ואפשר דכל שהעשר נטועות בבית סאה, מצטרפין אף שיש ביניהן מופלגות יותר מי"ח אמה.
ט. היו נטועות סמוכות זו לזו, אם יש בין גפן לגפן ד"א מצטרפות, אין ביניהם ד"א, אם אין בכרם רק ב' שורות דינן כיחידות, היו ג' שורות, מצטרפות ב' שורות החיצונות ועושין כרם, והאמצעית כמו שאינה, וכן אם גפני שורה עצמה רצופות בפחות מד"א, רואין את האמצעיות כאילו אינן, ואם ישאר שיעור כרם מחיצוניות ה"ז כרם.
ואפי' בג' שורות רצופות אמרינן רואין, אע"ג דאי נטלת לה לשורה אמצעית תשארנה ב' השורות רחוקות זו מזו ח' אמות, מ"מ אמרינן רואין וחשיב כרם.
י. וכל שיש על הגפנים דין כרם, צריך להרחיק את הזרעים ד"א מן הגפנים, בין מן השורות בין מן ראשי השורות, ואף מכנגד הבינים מרחיק ד"א, דבין גפן לגפן בכלל כרם, ואם זרע תוך ד"א, ה"ז כלאי הכרם הנאסר בהנאה, ובל' חז"ל נקרא איסור הכלאים בלשון קידוש.
נטע כרמו ט"ז על ט"ז [ר"ל שבין שורה לשורה ט"ז אמה פחות משהו] ה"ז כרם ומרחיק ד"א מכל סביביו, ואם זרע תוך ד"א קידש. וכן אינו זורע תוך הכרם בין שורה לשורה, מיהו אם עבר וזרע חוץ לד"א מן השורות לא קידש, ואפשר דכה"ג קידש, ולא אמרו דחוץ לד"א בין השורות לא קידש, אלא בהיה כל הכרם זרוע בהפלגות קצרות ואח"כ חרב באמצע ונעשה קרחת ט"ז אמה פחות משהו וזרע בתוך הקרחת חוץ לד"א מהשורות אז לא קידש. וכן בתחלת מטעתו כשכל הכרם בהפלגות קצרות ובאמצע הניח קרחת יש לו דין קרחת.
והא דאסור לזרוע בין השורות אף חוץ לד"א, הוא דוקא כשיש ג' שורות שיש תורת כרם עליהן וכמו שכתוב לעיל סעיף ב', אבל באופן שאין עליהם תורת כרם וכמו שמבואר שם, כמו שא"צ להרחיק חוץ לכרם רק ו"ט כן מותר לזרוע בין השורות בהרחק ו"ט מן השורות.
וי"א דאין דין קרחת אלא בנטועות ב' שורות מכאן על ח' אמות [ז"א שאין בין שורה לשורה ח' אמות] וב' שורות מכאן על ח' אמות, ואז הקרחת שביניהן אסורה עד ט"ז אמה, אבל אם כל השורות נטועות על ח' אמות שלמות, אז אין תורת כרם עליו כלל ומרחיק ו"ט מן הגפנים וזורע בין השורות, ומ"מ חוץ לכרם מרחיק ד"א, ולדעת זו אם בצד אחד ב' שורות שאין ביניהם ח' אמה, ומצד השני שורה אחת וביניהן הקרחת, מרחיק מב' השורות ד"א ומשורה האחת ו"ט וזורע באמצע.
יא. היתה הקרחת שבאמצע הכרם ט"ז אמה שלמות, אף שיש כרם מכאן ומכאן, מרחיק ד"א מן הגפנים מכאן ומכאן וזורע באמצע.
היתה הקרחת פחות מט"ז, אבל הכרם שמכאן נטוע שתי והכרם שמכאן נטוע ערב, מרחיק ד"א מכל צד וזורע. והיכר שתי וערב הוא ע"י שהגפנים שבשורה קרובות זו לזו והשורות רחוקות זו מזו, ואף אם שוה המרחק בין גפן לגפן ובין שורה לשורה שאין ניכר כאן שתי וערב שאפשר לחלק השורות בין שתי בין ערב, אם ראשי שורות של צד זה כנגד הבינים של צד השני אין כאן קרחת, ומרחיק ד"א מכאן ומכאן וזורע באמצע, ונראה דדוקא בניכר להדיא שהוא כנגד בין הביניים.
היה ביניהן ט"ז אמה, וב' שורות בולטות לתוך הקרחה לתוך ט"ז אמה, נעשה כנגד ב' השורות דין קרחת.
וכן אם ראשי השורות כלות בראש תור, ונטיעות אחרונות תוך ט"ז של הכרם השני, ה"ז דין קרחת במקום שאין ט"ז אמה, ודוקא בראשי השורות כנגד ראשי השורות של השני, אבל אם הן כנגד הביניים של השני לא, וכמו שנתבאר לעיל.
ואם היה כרם נטוע בלא קרחת ואח"כ נחרב באמצעיתו, ויש ט"ז אמה בין הצדדים המשוירות, אבל אין הקרחה מפולשת ויש ב' גפנים בולטות תוך ט"ז, אם יש בקרחה ט"ז על ט"ז, קרחת הכרם מותרת, והקרחת שכנגד הגפנים הבולטות אסורה, אבל אם הקרחת ט"ז משיור לשיור, אבל אין ארכה ט"ז, אפשר דיש על הכרם דין כרם דל ויש צירוף עד י"ח אמה.
יב. היו ב' שורות של ד' ד' וב' אחרונות מופלגות ט"ז אמה פחות משהו שהן מצטרפות וכמו שכתוב לעיל, יש ביניהן דין קרחת, ואסור לזרוע ביניהן אף שהרחיק ד"א.
היתה הקרחת בדרום, ונשאר הכרם בג' רוחות מזרח מערב צפון, ויש בארכה ממזרח למערב ט"ז אמה, אע"ג שאין ברחבה ט"ז אמה, אין לה דין קרחת ומרחיק ד"א מן הכרם בכל צד וזורע את המותר, בד"א כשהיתה הקרחה בתחלת מטעתו, אבל כרם שחרב ונשארה קרחה זו, אפשר שכולה אסורה מדין כרם דל וכמש"כ לעיל.
כרם שחרב שמצטרף עד י"ח אמה כמו שכתוב סעיף ח', אסור לזרוע בכל הבינים, ואם זרע תוך ד"א של גפן המופלגת קידש, וכש"כ אם זרע תוך ד"א של כרם, אבל אם הרחיק ד"א מכאן וד"א מכאן וזרע באמצע, אפשר דלא קידש.
יש ספק אם מותר לזרוע חוץ לכרם כנגד אמצע הקרחת בזמן שהיא פחותה מט"ז אמה בזמן שאין הקרחת מקדשת.
יג. היה גדר כנגד הכרם, אם יש מן הכרם עד הגדר י"ב אמה, מרחיק ד"א מן הכרם וזורע, ואם אין י"ב אמה אסור לזרוע בכל השטח, וזה שקראו חז"ל מחול, בד"א בכרם גדול שיש ג' שורות של ג' ג', אבל כרם קטן אין לו מחול, ומרחיק ד"א מן הכרם וזורע, היו ב' שורות של ג' ואחת בשורה שלישית כנגד האמצעית, ה"ז כרם גדול כדאיתא לעיל, ויש לו מחול.
היה כרם גדול והגדר כנגד ג' גפנים ה"ז מחול, ובין הגדר והגפנים אסור בכולו, אבל שלא כנגד הגדר מרחיק ד"א וזורע.
העמיד פס גבוה י"ט ורחב ד"ט כנגד כל גפן וגפן, אפשר שיש לו דין מחול.
היה הכרם באלכסון או הגדר באלכסון, ובצד אחד רחוק י"ב אמה ובצד השני אין מרחק י"ב, אם אפשר לרבע י"ב על י"ב גם מקום הקצר מותר, ואם לאו מקום הקצר אסור, ואם הכרם נגד הגדר ורחוק י"ב וג' שורות בולטות תוך י"ב, ה"ז מחול.
יד. דין גדר המחול כדין גדר המפסיק שנתבאר סעיף ז', וכל שהוא גדר להפסיק הוא גדר לעשות מחול, ואפי' חריץ עמוק י"ט ורחב ד"ט חשיב גדר, ויש להסתפק בצו"ה אי עושה מחול.
עבר וזרע במחול, אם הרחיק ד"א מן הכרם אינו מקדש.
טו. בקרחת ומחול שנתבאר לעיל, אין חילוק בין כרם שחרב ונעשה הקרחת או המחול או שנטעו מתחלה כך.
כל אמות שאמרנו בדין היתר, כגון הרחקת ד"א מן הכרם, או ט"ז אמה להתיר קרחת, או לבטל צירוף הכרם, או י"ב אמה לבטל מחול, כולהו אמות שוחקות [ז"א דמוסיפין על כל אמה 1/48].
טז. היו נטועות רצופין בפחות מד"א דהוי כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינן וכמש"כ לעיל, אותן האמצעיות ג"כ דינן ככרם ואסור לזרוע תחת ענפיהן, בין שיש חמש גפנים רצופות שידועות הגפנות העומדות ליעקר, ובין שיש שש גפנים רצופות שאין היתירות ידועות.
יז. זרע בתוך ד"א של כרם כנגד ג' גפנים או יותר, נאסרו ב' שורות החיצונות של הכרם שכנגד הזרעים, ואף שבין הזרעים לשורה הפנימית יותר מד"א.
זרע כנגד גפן אחת, נאסרה גפן זו ועוד אחת מימין ואחת משמאל ושלש כנגדן בשורה שני'.
זרע כנגד הבינים, אם גפן אחת קרובה נגד הזרעים יותר מחברתה, חשבינן את הקרובה לאמצעית ונאסרו שלש כנגד שלש, ואם שתיהן שוות מחמרינן בשתיהן כאילו הזרעים כנגדן ונאסרו ד' כנגד ד'.
ואפשר שאין דין זה אלא בקרובה לגפן שבקרן זוית, אבל בשוין הוי כשאר זריעה כנגד הבינים וכאן נאסר שלש כנגד שלש, ודין זה של כנגד הבינים של קרן זוית, נוהג גם בכנגד גפן הזוית כזה כיון שניכר הניגוד אם הוא למזרח או לדרום, והיינו בכלל כנגד הבינים.
זרע כנגד הזוית של הכרם כזה נאסרו שתים כנגד שתים של המקצוע ועוד אחת זנב מכאן וזנב מכאן כזה זרע כנגד הבינים של הזוית כזה) נאסרו שתים כנגד שתים ואחת זנב כזה ואפשר דנאסר זנב מכאן ומכאן כזה.
כל הני נאסרין אף שיש מהן שהן רחוקין ד"א מן הזרעים וכמש"כ לעיל.
והגפנים הצדדיות שאינן כנגד הזרעים יתכן שתהיינה על שלש צורות, א. שאם תמשוך קו מן הגפן עד הזרעים לא יהי' ד"א, ב. שהקו ד"א, אבל אם תרבע עבודת הגפן ד"א על ד"א יהיו הזרעים תוך המרובע, ג. שהגפנים הפנימיות רחוקות ד"א מן הזרעים בכל צד, אבל השורה החיצונה היא תוך ד"א של הזרעים, ודעת הר"מ נראה שאם השורה החיצונה של הצדדיות עבודתה המרובעת פוגעת בזרעים, נאסרו גם הפנימיות, אבל דעת הראב"ד נראה שאף אם החיצונות תוך ד"א של הזרעים מותרות הן עצמן, וכש"כ הפנימיות, ואפשר לדעת זו אף ד"א של הכרם אין מרבעין אותן אלא מעגילין אותן כזו ולעולם אין הגפן שחוץ לד"א נאסר, רק שיעור כרם נאסר כולו דחשיב כגוף אחד, וכל שמקצתו תוך ד"א של הכרם כולו אסור.
יח. והזרעים הנאסרין בשדה גדולה שאצל הכרם, נראה דרק מה שהוא תוך ד"א של כרם נאסר והשאר מותר, וחוץ לד"א וכן בכרם לפנים מגפנים הנאסרין מותר להשקותן ואין עליהם שם כלאים.
הא דנאסרו ב' שורות כדי שיעור כרם, אינו אלא בזרע תוך עבודת הכרם, אבל זרע חוץ לד"א וגפן אחת מודלה על התבואה, אותה הגפן נאסרת, אבל שאר הגפנים מותרות, ואותה הגפן כולה אסורה.
יט. כל זה בזרע חוץ לכרם, אבל זרע בין שורות הכרם, כל הגפנים שהן בתוך ט"ז אמה מן הירק נאסרין, ונמצא מקום הנאסר עיגול של ל"ב על ל"ב, וכל הגפנים שהן בתוך העיגול הזה נאסרין, ואם העיגול שעשינו הגיע עד ד"א סמוך לשורה, מגדלין את העיגול עד סמוך לאותה שורה, וכל הגפנים שבעיגול הגדול נאסרין, כגון אם הכרם נטוע על ה' שיש בין שורה לחברתה ה' והירק סביבת גפן אחת, ואם נעגיל סביב הירק ל"ב על ל"ב לא תהיינה בתוך העיגול רק ל"ז גפנים, מ"מ נאסרין מ"ה, כיון דהעיגול הגיע בסמוך ד"א לשורה הרביעית, מעגילין את העיגול עד סמוך לשורה הרביעית ועושין עיגול מ' על מ', וכן בנטוע ו' על ו' עושין עיגול י"ח על י"ח, ואם הירק בצד אחד של הגפן ובצד זה מגיע ט"ז אמה לד"א של שורה אחרת ובצד שני אין הט"ז אמה מגיע לד"א, זה הצד שפוגע בד"א מרחיבין לו את העיגול ולצד השני אינו אוסר רק ט"ז אמה, ואפשר שמרחיבין העיגול לב' הצדדים, ואפשר שאין אוסר רק ט"ז אמה לכל צד.
ויש מקום לומר דנטוע על ד' או על ה', לעולם מעגילין כשיעור ד' הפלגות לכל צד, ומה שבתוך העיגול אסור, ואם נטוע על ו' או על ז', מעגילין לעולם ל"ב על ל"ב, אבל לא מצינו כפי' זה בראשונים ז"ל.
ודעת הראב"ד דלעולם הגפן שחוץ לט"ז אמה מן הירק אינו נאסר, ואיסור ט"ז אמה אפשר שאינו מה"ת, ואפשר דחוץ לו"ט אינו אסור מה"ת.
קרחת שאינו מקדש אלא בזורע תוך ד"א של הכרם, דינו כזורע חוץ לכרם, ואינו נאסר מן הגפנים רק שיעור שנתבאר לעיל בזורע כנגד הכרם מבחוץ, ואם נטעו מתחלה על ט"ז, דלמש"כ לעיל סעיף ח' מקדש אף בזרע חוץ לד"א, נראה דמקדש בעיגול ט"ז אמה.
כ. ה' גפנים הנטועות שורה אחת שדינן כיחידות כמו שנתבאר סעיף ב', יש בזה חילוק, שאם הן מודלות על הגדר גבוה י' טפחים הרי זה כרם אף שהן שורה אחת, וזה שקראוהו חכמים עריס, ואע"ג שנתנוהו חכמים דין כרם, מ"מ יש לו דינים מיוחדים שאינם בכרם גמור, כיצד, הרי שהגפנים ב' אמות מן הגדר, אין מרחיקין את הזרעים מן הגפנים ד' אמות אלא ב' אמות, שהקילו חכמים בעריס למדוד ד"א מן הגדר, היו הגפנים ד"א מן הגדר פחות משהו, מרחיק ד"א מן הגדר כנגד כל השורה, ואח"כ מותר לזרוע, ובלבד שלא יזרע תוך ו"ט של גפן, ויש אומרים דגם בעריס מודדים ד"א מן הגפנים.
כא. אחורי הגדר מותר לזרוע מיד, ולדעת י"א צריך להרחיק ד"א מן הגדר, בין הגפנים לגדר ובין גפן לגפן לכו"ע אסור, אבל כנגד ראש השורה מרחיק ו"ט וזורע, ובזה עריס קיל מכרם גמור, דבכרם גמור מרחיקין ד"א אף מראשי השורות וכמו שכתוב לעיל סעיף י'.
כב. ה' גפנים של עריס מצטרפין אף שאין הכרתין מכוונין, אלא אחת קרובה לגדר ואחת משוכה, ובלבד שלא תהי' אחת חוץ לד"א, שאין דין עריס אלא באין בין הגדר והגפנים ד"א, וכל שבטל דין עריס מרחיק ו"ט מכל גפן וגפן וזורע את המותר, מיהו בין הגדר לגפנים אסור לזרוע בזמן שמקצתן נטועות תוך ד"א ומקצתן חוץ לד"א, ודוקא בין הגדר לגפנים הסמוכות, אבל בין הגדר להרחוקות מותר כל שהרחיק ו"ט מן הגפן, ואיסור בין הגדר לסמוכות הוא ספק.
כג. כשאין הכרתין מכוונין, לדעת י"א שמודדין ד"א מן הגפנים מודדין מן החיצונה.
עבר וזרע תוך ד"א [מן הגדר] של עריס, ה"ז קידש, בין שזרע כנגד גפן ובין שזרע כנגד הבינין, ואפי' זרע כנגד גפן אחת נאסרה כל השורה, ולדעת י"א דאף אחורי הגדר צריך להרחיק ד"א, אם עבר וזרע קידש כל השורה, וכן התבואה נאסרת, עבר וזרע כנגד ראש השורה תוך ו"ט, ה"ז קידש גפן החיצונה לבדה.
וכן הדין בזרע בין הגדר לגפנים שנאסרה כל השורה, ונאסרה התבואה.
כד. אין דין עריס אלא בגפנים מודלות על הגדר, אבל אם אינן מודלות, אף שהן תוך ד"א לגדר, דינן כיחידות, ומרחיק ו"ט מכל גפן וזורע את המותר.
היו ד' מודלות ואחת אינה מודלה דינן כיחידות, היו ה' מודלות ואחת אינה מודלה, זו שאינה מודלה אינה מצטרפת ודינה כגפן יחידית.
היו קנים בולטין מן הגדר והגפנים מודלות עליהן, ה"ז כמודלות על הגדר.
היו נטועות על ח' אמות [שבין גפן לגפן ח' אמות] אינן מצטרפות ודינן כיחידות, וכן כשהן נטועות על פחות מד"א אינן מצטרפין, וכדין נטיעת כרם שנתבאר לעיל סעיף ט' כן נטיעת עריס.
בכל מקום שדינן כיחידות, אף בין הגדר ולגפנים מותר לזרוע, ובלבד שירחיק ו"ט מכל גפן, ובלבד שלא יהיו הזרעים תחת הענפים או תחת הקנים שהענפים מודלות עליהן.
כה. היו בעריס י"א גפנים וחרבה האמצעית ונשארו ב' עריסין וביניהן חרב, אם שטח החרב פחות מח' אמה הרי זה עריס אחד כבתחלה, ואפי' כנגד החרב מרחיק ד"א [מן הגדר או מן הגפנים לכל חד כדאית לי'] ואם זרע אפי' כנגד החרב קידש, אבל אם יש בשטח החרב ח' אמה עד ח' אמה וטפח, אסור לזרוע כנגד החרב, ואם זרע לא קידש, ואפי' זרע בין העריסין כנגד הגפנים לא קידש כל שהרחיק ו"ט מן הגפנים, ויש מי שאומר שאין דין זה רק כשהגדר כנגד אמצעית קיים, אבל אם נפרץ הגדר כנגד אמצעית מרחיק ו"ט מכאן ומכאן וזורע את המותר לכתחלה, ואף לדעת זו אם אין בין עריסין ח' אמה, אפשר דאסור אף בנפרץ הגדר כנגד האמצעית.
היה במקום החרב ח' אמה וטפח, מרחיק ו"ט מן הגפן וזורע לכתחלה, ולדעת הר"מ אם יש ח' אמה ועשירית טפח מרחיק ו"ט וזורע, ובלשון המשנה קורין לדין זה פסקי עריס.
נטע בתחלה ב' עריסין וביניהן ח' אמה, מרחיק ו"ט וזורע את השאר.
היה העריס בתחלה של י"א גפנים, והאמצעית אינה מודלה על הגדר, אפי' בין עריס לעריס ח' אמה, גפן אמצעית מערבתן וחשיב עריס אחד, חזרה וחרבה האמצעית יש כאן דין פסקי עריס, ואפשר דאין האמצעית מערבתן כה"ג, כיון שהיא עצמה אין עליה תורת עריס, ולסברא זו אם היו י"א גפנים מודלות והוסרה האמצעית מעל הגדר, יש בזה דין פסקי עריס.
נטע ה' גפנים ואח"כ בנה גדר והדלה הגפנים עליו ה"ז עריס, בנה ואח"כ נטע והדלה ה"ז עריס, נפל הגדר בטל עריס, חזר ובנאו והדלה, חזר עריס למקומו.
היו י"א גפנים וחרבה האמצעית ונפל הגדר וחזר ובנאו, חזר דין פסקי עריס למקומו.
כו. וכל זה כשראש השורה של העריס כנגד ראש העריס של השני, ואם השורות עצמן של ב' עריסין זו כנגד זו כזה אם אין ביניהן ח' אמות והכרתין מכוונין זה כנגד זה ה"ז כרם גמור, ואף כנגד הראשין מרחיק ד"א, ואם לא הרחיק קידש, ומרחיק ד"א מן הגפנים ולא מן הגדר, שאין כאן קולת עריס כיון שבלא הדלאתן הן כרם גמור, ויש כאן גם חומרת עריס שאסור אחורי הגדר לדעת י"א שבסעיף כ"א.
ואם אין הכרתין מכוונין באופן שאין עושין כרם וכמו שכתוב לעיל סעיף ב', יש כאן דין עריס וגם בשטח החרב אסור לזרוע, אבל אם זרע לא קידש ובלבד שיהא חוץ לד"א מן הגדר מכאן ומן הגדר מכאן, ולדעת י"א דמודדין ד"א מן הגפנים, הזורע בין העריסין קידש, שהרי כל השטח תוך ד"א של גפנים.
היה ביניהן ח' אמות או יותר, מרחיק ד"א מן הגדר מכאן וד"א מן הגדר מכאן וזורע באמצע, ואפי' במכוונין, ולדעת הר"מ מרחיק ד"א מן הגפנים מכאן ומכאן וזורע באמצע.
ב' עריסין שגדריהן זכנ"ז, לדעת הר"א זורע בין הגדרים, ולדעת הר"מ מרחיק ד"א מכאן וד"א מכאן, ואם פוגעין הד"א של זה בד"א של זה כל הבינים אסור.
כז. היו ב' עריסין והגפנים זכג"ז וביניהם ח' פחות משהו וביניהם נטועה שורה משוכה ד"א מעריס זה וד"א מעריס זה [ומשכחת לה בשורה אמצעית גפניה דקות ונטועות שלא כנגד קוטרי גפני העריס אלא משוך קצת הצדה אבל הן מכוונין בצד אחד דסגי בכך כמש"כ סעיף ב'] וחרבה האמצעית, ה"ז כרם גמור, ואם אין הכרתין מכוונין הרי הן ב' עריסין ונותן לכל אחד ד"א וכדין נטועות כך בתחלה לעיל סעיף כ"ו, [ואפשר דיש בזה דין פסקי עריס דקדם שחרבה היתה שורה אמצעית בכלל כרם וכמו שכתוב לק' בסמוך].
היה בין עריסין ח' אמות וחרבה שורה האמצעית, לדעת הר"א ד"א מן הגדר מכאן וד"א מן הגדר מכאן מקדש והמותר לא תזרע ואם זרע לא קידש, ולדעת הר"מ ו"ט מן הגפנים מכאן וו"ט מן הגפנים מכאן מקדש והשאר לא תזרע ואם זרע לא קידש [ומיהו לסברא אחרונה בסעיף כ"ה שאין אמצעית מערבת את העריסין כשאינה בתורת עריס, ה"נ הכא חשיב כנטועות בתחלה בהפסק ח' אמה, ומיהו הכא עדיף דשורה אמצעית קדם שחרבה נצטרפה עם שורות העריסין לעשות כרם, ואפשר דכשחרבה חשיבא פסקי עריס אף לסברא אחרונה].
היה בין עריסין ח' וטפח, ולדעת הר"מ עשירית טפח, לדעת הר"א ד"א מן הגדר מכאן וד"א מן הגדר מכאן מקדש והשאר תזרע לכתחלה, ולדעת הר"מ ו"ט מכאן וו"ט מכאן מקדש והשאר תזרע לכתחלה, ואין חילוק בזה בין מכוונין לאינן מכוונין.
כל אמה הבאה להקל מוסיפין עליה 1/48 וכמש"כ סעיף ט"ו.
כח. היתה שורת העריס כעין ג"ם, היינו שג' גפנים מזרח מערב וב' דרום צפון או ד' מזרח מערב ואחת דרום צפון, י"א דהוי עריס ומרחיק ד"א מן הגדר בכל צד, ולדעת הר"מ מן הגפנים, אבל מן הראשין אינו מרחיק רק ו"ט.
ואם שורת עריס כעין חי"ת, כגון ב' במזרח ב' בדרום ואחת במערב, אין בזה דין עריס.
כט. היה שטח מוקף ד' מחיצות ונטע בתוכו ה' גפנים והן מסבבין את כל המחיצות, אם יש באמצעו ד"א על ד"א פנוי הרי דין הגפנים כדין יחידות ומרחיק ו"ט וזורע את המותר, ואם אין באמצעו ד"א על ד"א [ואפי' יש שם ג' על ח' אסור כיון שאין ברוחב ד"א] יהבינן לי' חומרת עריס ומרחיק ד"א מן הגדר וזורע את המותר, ואם אין בין גפן לגדר רק ב' אמות כולו אסור שהרי אין כאן מותר.
ובעריס זה מחמרינן אפי' כשהגפנים נטועות רצופין שאין בין גפן לגפן ד"א.
ולדעת הר"מ דלק' סעיף ל"ב דגם גפן יחידית המוקפת מחיצות צריך להרחיק ד"א מן הגפן, לא משכחת לה דין דלעיל אלא כשאין המחיצות מקיפות את כל השטח אלא כנגד הגפנים איכא מקצת מחיצה שהגפן מודלה עליה.
ולפיכך יש להחמיר בעריס שא"צ גדר שלם נגד כל השטח אלא נגד הגפנים לחוד.
ל. היו הגפנים נטועות סביבת השטח המוקף מבחוץ ומודלות על המחיצות ואין בשטח המוקף ד"א על ד"א, לדעת הר"מ יש במוקף דין עריס ואסור לזרוע בתוכו.
לא. כרם שחרב באמצעיתו ואין ברחב החרב ט"ז אמה שיש לו דין קרחת, אם הקיפו לשטח הפנוי בגדר גבוה עשרה טפחים אע"ג שהענפים מונחים על הגדר הרי זה מותר לזרוע עד הגדר, ואם הקיף ד"ט על ד"ט זורעין במקום המוקף בין שהמוקף מרובע בין שהוא עגול, ואף בענפי הכרם מודלות על המחיצות לא בטלי מחיצותיהו.
חפר והעמיק את הקרחת עשרה טפחים ונמצאת הקרחת מוקפת מחיצות גבוהות עשרה טפחים, כל שהכרם מקיף את הקרחת מד' רוחות או מג' רוחות אסור לזרוע בקרחת [ואפשר שאין דין זה אלא באין ברחב הקרחת ד"א, אבל ביש בקרחת ד"א לא מהני היקף הכרם לבטל את המחיצה, ואם גם ברחב אסור אפשר שאם מרחיק ד"א מן הכרם מותר] אבל אם הקרחת מפולשת מראש הכרם לסופו [ואפשר שכל שלא נשארו ב' שורות כנגד הקרחת רק שורה אחת הוי כמפולש] ואין הכרם אלא משני צדי הקרחת, הרי זה מותר לזרוע בקרחת וא"צ להרחיק כלום, ואפי' אין ברחב הקרחת רק ד"ט מותר לזרוע בתוכה, אבל אם אין בחריץ רחב ד"ט או שאין בעומקו י"ט אסור לזרוע בתוכו, ואפי' הקרחת רחבה עד ט"ז אמה והחריץ באמצע הקרחת, כיון שאין רחבו ד' ועמקו י' אין זורעין בתוכו.
היה קרחת בתוך הכרם ושפך בתוכה עפר והגביהה ונמצאת הקרחת גבוהה י"ט ה"ז זורעין בתוכה, ואפי' אין בשטח התל רק ד"ט על ד"ט והוא בתוך ו"ט של הכרם זורעין על גביו, היה התל עגול אף שיש לרבע בו ד"ט על ד"ט אין זורעין על גביו, ואפשר שאם יש לרבע בו ד"א על ד"א זורעין על גביו, ואפשר שאם התל רחוק ד"א מן הכרם ביש לרבע בו ד"ט על ד"ט סגי.
היה התל עגול ויש בתוכו חלל ד"ט על ד"ט ברום ד"ט זורעין על גביו.
כל שהותר לזרוע על התל מפני שהחשבנו את גובה התל כמחיצות מפסיקות בין הכרם והתל, לא הותר אלא בזמן שאין ענפי הגפנים נופלות על התל, אבל אם ענפי הגפנים נוגעות בתל בטלי מחיצות התל ואין זורעין עליו, ודוקא כשנופלות בכל ד' רוחות התל או בג' רוחותיו, אבל נופלות ברוח אחת לא בטלי מחיצות התל, ובשתי רוחות הדבר ספק, ואפשר שאין הענפים מבטלי מחיצות התל אלא כשאין בתל ד"א על ד"א, ואפשר דדוקא כשהתל תוך ד"א של הכרם נאמר דין זה, [מיהו אם יש ה' גפנים מודלות בשורה אחת ויש עליהן תורת עריס אסור לזרוע על התל לדעת הר"מ דאחורי גדר של עריס אסור].
חריץ שאין ברחבו ד"ט אין זורעין בתוכו וחשיב כסתום, ואפי' הוא רחוק ד"א מן הכרם.
הקיף שטח באמצע הקרחת ואין בשטחו רחב ד"ט אין זורעין בתוכו, ואפי' רחוק ד"א מן הכרם, וי"א שאם יש ברחבו מג"ט ועד ד"ט זורעין בתוכו, ובלבד שיהא בין הגפן לזרעים ד"ט.
נטע גפן בחריץ ויש בחריץ ד"ט על ד"ט זורע בשפתו ואין מרחיק כלום [ואפשר דהגפן עצמו ממעט את החלל וצריך שיהא מגפן עד שפתו ד"ט], אין ברחבו ד"ט הרי הוא כסתום ומרחיק ו"ט, וי"א דמג' ועד ד' זורע בשפתו ובלבד שיהא ד"ט בין גפן לזרעים.
לב. גפן הנטוע בחריץ עמוק י"ט או שנטוע בשטח מוקף מחיצות מד' רוחותיו אסור לזרוע תוך ד"א של הגפן, ויש חולקין שאין מרחיק רק ו"ט וזורע, ואם אין מן הגפן עד הגדר ד"א אסור לזרוע בין גפן לגדר, ואפשר דכל שיש בשטח המוקף ד"א על ד"א סגי בהרחקת ו"ט מן הגפן לדעת זו.
ואם אין בחריץ רחב ד"ט מרחיק ו"ט וזורע, וגם בשפת החריץ אסור לזרוע תוך ו"ט של הגפן, וי"א דאם יש בחריץ מג' ועד ד' מותר לזרוע בשפתו כל שיש ד"ט בין גפן לזרע.
כל אלה שאנו מחמירין מפני שהכרם מקיפן נראה דאינו אלא מדרבנן, ואפשר שאם זרע לא קידש.
לג. היה הכרם למעלה והשדה שבצדו למטה, אם הכרם גבוה מן השדה ג"ט זורעין בתוכה, היתה השדה למעלה והכרם למטה אם השדה גבוהה י"ט זורעין בתוכה, וכן גפן יחידית כשהיא למטה בעינן י"ט, עבר וזרע בזמן שאין השדה גבוהה י"ט או בזמן שאין הכרם גבוה ג"ט ה"ז קידש.
היה גדר בין כרם לתבואה ושרשי הגפן יוצאין מתחת הגדר לשדה התבואה, אם השרשים מגולין אסור וצריך להרחיק ו"ט, או שיחזור ויכסה את השרשים בעפר.
היו שרשי הזרעים יוצאין תחת הגדר לתוך הכרם, אם אין על גבן עפר ג"ט אסור, ומיהו מותר לזרוע בצד הגדר ואין חוששין שמא השרשים יוצאין לכרם ואין על גבן ג"ט.
לד. היה עריס למעלה והשדה למטה, אע"ג דהשדה נמוכה ג"ט, אם עומד בשדה ובוצר את כל העריס אסור, ומיהו אם השדה נמוכה י"ט מותר, והחמירו בעריס יותר מכרם, שעריס שורה אחת ואינה ניכרת כל כך לעצמה, וכיון שבוצר בשדה אין ההפסק נראה ואתו למימר שא"צ להרחיק ד"א מן הכרם, אבל בגפן יחידית למעלה והשדה למטה לא החמירו, דכיון דסגי בו"ט לא מינכרא מלתא כל כך שאינו מרחיק ו"ט.
והנה בעריס למעלה מרחיק ד"א מן הגפנים לדעת הר"מ, או מן הגדר לדעת הראב"ד, ואם השדה אחורי הגדר א"צ להרחיק אף לדעת הר"מ אלא א"כ הגפנים יוצאין אחורי הגדר ובוצר משם את כל העריס, ומשמע דמודד ד"א מן הענפים היוצאין, וכן בשדה לצד הגפנים מודד מן הענפים ד"א ממקום שעומד לבצור, ומיהו בעריס הנטוע במישור אין מודדין ממקום שבוצר, שאין מקום מיוחד לבצירה, והמרחק ד"א הוא במקום אחד ומינכר טפי.
עבר וזרע למטה תוך ד"א של הענפים לא קידש, ואפשר דאפי' תוך ד"א של העריס לא קידש כל שהשדה נמוכה ג"ט.
כל שאין המדרגה גבוהה ג"ט דינה כמישור, ואם המדרגה גבוהה ד"ט סתמא עולה על המדרגה ובוצר ואינו עומד על הארץ ובוצר, ומג' ועד ד' צריך לברר אם עולה על המדרגה ובוצר או עומד על הארץ ובוצר, ואפשר דבד' אף אם עומד בארץ ובוצר בטלה דעתו ואין איסור לזרוע למטה.
לה. היה שטח שיפוע ונטע בו כרם, ה"ז מרחיק ממנו עד שיהא נמוך מהכרם ג"ט וזורע, ואפי' כלה השיפוע והשדה במישור לא יזרע אם אין השדה נמוכה ג"ט.
בא לזרוע בשיפוע למעלה מן הכרם, מרחיק עד שיהא המקום שזורע גבוה מקרקע הכרם י"ט, כלה השיפוע ולמעלה מישור, כל שהזרוע תוך אויר י"ט של הכרם יש להחמיר, היה הכרם למעלה במישור והוא זורע למטה בשיפוע המתלקט י"ט מתוך ד"א, אפשר דא"צ להעמיק ג"ט ויש להחמיר.
וכן הדין בבא לזרוע בכותל הזקוף והכרם למעלה מעמיק ג"ט, ואם הכרם בכותל והשדה למעלה צריך שתהא השדה גבוהה י"ט.
לו. י"ד חלוקות באיסור הפירות של כלאי הכרם.
א. כרם שלא הגיעו ענביו לכפול וזרע בתוכו ונשרשו ועדיין ענבים לא הגיעו לכפול, עוקר את הזרעים והן אסורין משום קנסא, ואם זרען נכרי הן מותרין, וי"א שהן אסורין מה"ת אפי' בזרען נכרי, והמיקיל לא הפסיד, כיון די"א שאין מין אחד בכרם נאסר כלל, ואף בב' מינים יש להקל כיון שאינן במפולת יד, שאין איסורן אלא מדרבנן לדעת הרבה פוסקים, ולדעת ר"י אף איסור דרבנן ליכא, והענבים לכו"ע מותר, ואפילו משום קנסא לא אסרום.
ב. נשרשה התבואה והביאה שליש, לדעה קמייתא אינה אסורה אלא משום קנסא, ואין הבאת שליש משנה בדינו כלל.
ג. העביר בו עציץ נקוב שתבואתו לא הביאה שליש, אינו נאסר לכו"ע, ואפי' אם הוסיף מאתים, ואפי' משום קנסא לא אסרינן ליה.
ד. הביאה התבואה שליש בעודה בכרם עדיין לא נאסרה, כיון שאין בענבים כפול, ולדעת י"א נאסרה התבואה בהבאת שליש, והכרם מותר.
ה. העביר העציץ אחר שהביאה תבואתו שליש והוסיפה מאתים, לדעת י"א נאסר התוספת וכולה אסורה משום תערובת איסור, אבל לדעת הר"מ כל שלא הגיעו ענבים לכפול מותר.
ו. הביאו ענבים כפול בעוד שהעציץ בתוכו והתבואה לא הביאה שליש, אם הוסיפה מאתים, התבואה אסורה, ולדעת י"א התבואה מותרת, שאין תבואה זרועה בהיתר נאסרת קדם שהביאה שליש, ולכו"ע הענבים נאסרין.
ז. הביאה התבואה שליש והגיעו ענבים לכפול, בין שענבים קדמו בין שהתבואה קדמה, הענבים אסורין לכו"ע, והתבואה אינה נאסרת אלא א"כ הוסיפה מאתים אחר שהביאו הענבים כפול, ולדעת י"א נאסרה התבואה מיד.
ח. הביאו הענבים כפול ואח"כ העביר בתוכו העציץ ולא הביאה התבואה שליש, אם הוסיפו שניהם מאתים שניהם אסורין, אחד הביא ואחד לא הביא, זה שהביא אסור, ולדעת י"א אין התבואה אסורה עד שתביא שליש.
ט. הביאו ענבים כפול וזרע בתוכו ונשרשו, התבואה נאסרת בהשרשה לכו"ע, והענבים אינן נאסרין עד שיוסיפו מאתים.
י. שתל שבולת קדם שהביאה שליש, כיון שנשרשה נאסרת מיד, ואף אם שתלה אחר שהביאה שליש נאסרת בהשרשה.
יא. שתלה קדם שהביאו ענבים כפול, ואח"כ הביאו ענבים כפול שניהם נאסרין מיד, ואפשר שאין התבואה נאסרת עד שתוסיף מאתים אחר שהגיעו ענבים לכפול, ואף אם הביאה התבואה שליש, ולדעת י"א התבואה נאסרת מיד בהשרשה.
יב. היתה זרועה תבואה ונטע בתוכה יחור, ויש בו ענבים שלא הגיעו לכפול, עוקרן ומותר, ולדעת י"א היחור נאסר בהשרשה, והתבואה בהוספת מאתים או בהבאת שליש, אף שהענבים לא הגיעו לכפול.
יג. היו ביחור ענבים כפול, היחור נאסר בהשרשה לכו"ע, והתבואה בהוספת מאתים, בין שהביאה שליש בין שלא הביאה, ולדעת י"א אין התבואה נאסרת קדם שהביאה שליש, ואם הביאה שליש, נאסרת בהבאת שליש אף שלא הוסיפה מאתים, ואם הביאה שליש קדם שנשרש היחור, אינה נאסרת עד שתוסיף מאתים אחר השרשת היחור.
יד. לא היו ביחור ענבים, או שהיו בו ענבים שלא הגיעו לכפול ואח"כ הגיעו לכפול, הענבים נאסרין בהבאת כפול אף שאין בהם הוספת מאתים, והתבואה עד שתוסיף מאתים, ולדעת י"א היחור נאסר בהשרשה והתבואה בהוספת מאתים או בהבאת שליש.
[כללא דהאי מלתא, דדעת הר"מ דלעולם אין מתקדשין עד שיהיו ענבים כפול, שזו תבואת הכרם שבתורה, ותבואה אף קדם הבאת שליש מקדשת ומתקדשת, אלא דלעולם הנזרע בהיתר אינו נאסר אלא א"כ הוסיף מאתים, והלכך אם התבואה קדמה אינה נאסרת אלא א"כ הוסיפה מאתים, אבל הנזרע באיסור נאסר בהשרשה, והלכך אם הכרם קדם נאסרת התבואה בהשרשה, אבל הכרם נאסר בהבאת כפול אף שהכרם קדם ולא הוסיף מאתים, דכיון דלא חשיב תבואת הכרם קדם כפול, כשנעשה כפול נאסר מיד, אבל דעת הר"ש דהנזרע באיסור נאסר בהשרשה אף בכרם וא"צ ענבים כפול, אבל אם הכרם קדם, אינו נאסר אלא א"כ הביא כפול, וגם בתבואה יש דין זה, שאם התבואה קדמה אינה נאסרת אלא א"כ הביאה שליש, נמצא דתבואה שלא הביאה שליש שקדמה מקדשת ואינה מתקדשת, וכן כרם שקדם ולא הגיעו לכפול מקדש, ואינו מתקדש, וכשם שכרם המגיע לכפול נאסר אף שלא הוסיף מאתים, כמו כן תבואה שהביאה שליש נאסרת אף שלא הוסיפה מאתים].
לז. זרע בין הגפנים ולקטן קדם שנשרשו שניהם מותרין, ואינן אסורין משום קנסא, ואפי' אם הביאו ענבים כפול קדם שלקטו.
זרע בצד הכרם וגדר ביניהן, נפל הגדר ולא ידע אינן נאסרין, ידע וקיימן נאסרין, וכן סערתן הרוח לזרעים בכרמו ולא ידע אינן נאסרין, ידע וקיימן נאסרין, וכשנאסרין ע"י קיומו, אם הביאו הענבים כפול והתבואה שליש קדם שידע, אינן נאסרין אלא א"כ הוסיפו מאתים, הוסיף אחד מהן מאתים, זה שהוסיף אסור, הביאו ענבים כפול אחר שידע, אף שלא הוסיפו מאתים נאסרין, והתבואה עד שתוסיף מאתים, ולדעת י"א אין התבואה נאסרת קדם שהביאה שליש אף שהוסיפה מאתים, ואם הביאה שליש אחר שידע נאסרת אף שלא הגיעו ענבים לכפול.
במקום שנאסר כולו, כגון בשתל בכרם שהביאו כפול, שנאסרה התבואה בהשרשה, או שזרע ואח"כ הביאו כפול, שנאסרו הגפנים בבישולם כפול, נאסרין גם עצי הגפן וקשי התבואה, אבל כשהתוספת נאסר, אין העצים והקשין נאסרין אף אם הוסיפו הרבה.
זרע בכרם שלא הביאו ענביו כפול, ואח"כ הביאו מקצת הגפנים כפול ומקצתן לא הביאו, אותן שהביאו אסורין ואותן שלא הביאו מותרין, הביאו מקצת ענבים בגפן אחת ומקצתן לא הביאו, הענבים שלא הביאו מותרין, והזמורות אסורין משום מקצתן שהביאו, וכן הזרעים נאסרין משום מקצתן שהביאו.
הגפנים בימות הגשמים שאינם עושין פירות, אסור לזרוע בצדן, אבל אין הזרעים נאסרין, ולדעת י"א הזרעים נאסרין בהשרשה.
וכן ענבים שבשלו כל צורכן וזרע בצדן, אין הזרעים נאסרין, וכן אם נטע אצל תבואה שבשלה כל צורכה אין הגפנים נאסרין אף שהגיעו לכפול, ולדעת י"א אין בישול כל צרכן גורם היתר לחברו, והתבואה שאצל כרם שבשל כל צורכו נאסרין בהשרשה, וכן הכרם שאצל תבואה שבשלה כל צורכה נאסר בנטיעתו. (כת"י).