חזון איש/יורה דעה/קמו
סימן קמו[עריכה]
א) נדרים ע"ט ב' ל"ל הפרה ולא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה כו', נראה דסוגין ס"ל דאם אינו ע"נ אף משום ניוול לית בה ודלא כסוגיא דכתובות ע"א ב' דניוול הוי אף לר"י, ומעיקרא דס"ל דרחיצה לעולם לא הוי ע"נ פריך לא תרחץ דלית בזה ניוול, דסוגיא דהתם למ"ד אף בינו לבינה לא הוי וזה מכריח דניוול מיהא הוי, ונדר דתלי בתנאי ניוול אפשר להפר דאל"כ למה יכול להפר לר"י, בתלית איסור תשמיש ברחיצה, אבל לדידן דס"ל דבינו לבינה הוי י"ל דניוול נמי לא הוי, [ר"ל שאין הדבר נחשב כדבר שודאי תעבור עליו], או דתנאי של ניוול אינו מתיר להתירו קדם שחל, ולפיכך פריך לא תרחץ ולא תתסר, ומשני הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ופליגי אי הוי ע"נ, ופריך דהו"ל לר"י להזכיר תנאי דכיון דלא הוי ע"נ, אף אם הנדר ע"נ אינו מפר קדם שחל, ומשני דהתנאי הוי יום אחד, והנדר לעולם, והשתא הדרינן לקושטא דמלתא דכיון דתנא נקט נדר בתנאי ושבועה סתם וכדמסיק בסוגין [ועד השתא אין מקום לפלוגתתן אלא בחד מלתא ברחיצת עולם ולכך קשיא לי'] ע"כ ר"י ות"ק בתרתי פליגי, בנדר רחיצת עולם פליגי אי הוי ע"נ והשתא י"ל דמודה ר"י דמשום בינו לבינה הוי, ולמ"ד דגם בינו לבינה לא הוי, ניוול מיהא הוי, ובתנאי זה אפשר להתיר הנדר קדם שחל וכדמוכח למ"ד דאף בינו לבינה לא הוי כדאמר כתובות שם, ופליגי בתנאי יום אחד דלר"י ניוול דחד יומא ל"ש ניוול, ולרבנן שמי' ניוול או דחד יומא נמי עינוי הוא.
ב) ודעת הר"ן דהיכי דשכיח שתעבור על תנאה אף שאין בתנאי לא ע"נ ולא בינו לבינה מצי מיפר קדם שחל הנדר, ומוכח לי' מהא דתנן פ"ט ב' שאיני נהנית לך אם עושה אני ע"פ אבא כו', ומטעם זה מצי מיפר בקונם שאני עושה לפיך במתנ' פ"ה א', אף שאין הנדר חל עד אחר גירושין כיון שאין בידה שלא להתגרש, אבל הרשב"א כשהביא דעת הר"י דאין להתיר הנדר קדם שחל אם לא שהתנאי הוא ג"כ ע"נ או בינו לבינה, תירץ ההיא דקונם שאני עושה לפיך דשא"ה דהנדר הוא מעכשו רק לא חייל נגד השיעבוד, והא דלא קשיא לי' מתנ' פ"ט ב' שאני נהנית לך אם כו', נראה דפירש דהתם הוי התנאי בינו לבינה דבזיון הוא לו שאינה עושה לאבא בשביל איסור הנאה דידי' כמו שפי' הרא"ש שם, והרשב"א שם הק' על הר"י דהא אמרו בגמ' באומרת יקדשו ידי לעושיהן לכי מגרשה ומ"מ ניחא לי' בגמ' הא דמצי מיפר ומסיק דלא בעינן בתנאי שיהא בו ע"נ ולא דברים שבינו לבינה, והא דאמרו בגמ' לא תרחץ ולא תתסרן פירות כו' ר"ל אי כר"נ דאינו מיפר קדם שיחול הנדר, ולכאורה אינו מובן הלא בהדיא אמרו בגמ' לא תרחץ אית לה ניוולא כו', וכן אמרו ליתני רי"א תנאי זה אין בו ע"נ, וכן אמרו ר"י סבר ניוול דחד יומא ל"ש ניוול, אלמא דגם לרבנן בעינן ניוול וכן אמרו כתובות ע"א ב', וכן קשה להר"י הרי בהדיא אמרו כתובות שם דאם יש בתנאי ניוול מצי מיפר אף שאין בו ע"נ ולא דברים שבל"ב, ונראה דהר"י ס"ל דסוגיא דכתובות דוקא למ"ד דלר"י רחיצה וקישוט אף בינו לבינה אין בהם אבל למאי דמסקינן פ"א ב' כראב"א דמודה ר"י דמיפר משום בל"ב, לית לן דמשום ניוול מצי מיפר, והיינו דפריך בסוגין לא תרחץ כו' אע"ג דניוול ודאי יש כדאמר בכתובות, והא דאמרו בסוגין לא תרחץ אית לה נוולא היינו ע"נ דהא קיימינן דרחיצה הוי ע"נ לת"ק, והא דאמרו לר"י ולניוול לא חיישינן היינו שאין בו ע"נ, וכן הא דאמרו במסקנא ניוול דחד יומא ל"ש ניוול ר"ל אין בו ע"נ.
והרשב"א לא ניחא לי' בהא אלא כל דשכיח הדבר שתעבור על התנאי לכו"ע מיפר מיד וכדמוכח מקונם שאני עושה לפיך דכיון דיש אפשרות הגירושין מקרי חל הנדר, והלכך הא דמבואר בסוגיא דכתובות דכל דאיכא ניוול חיישינן שתעבור על תנאה, הוא לכו"ע, וסוגין דאמר לא תרחץ היינו משום דקשיא לן טעמא דר"י דאמר לא יפר כיון דהנדר הוא בפירות, וע"כ טעמא דר"י משום תנאי וזה לא יתכן אלא לר"נ, וא"כ מ"ט דרבנן, ואי כרבנן מ"ט דר"י, ומסיק דהנדר ג"כ ברחיצה, ודכו"ע כרבנן דר"נ, והכא ברחיצת עולם פליגי אי חשיבא ע"נ, אבל לכו"ע מצי מיפר מיד דהא תנאי זה יש בו ניוול, ופריך דכיון דתנאי ונדר תרויהו ברחיצת עולם ובמתנ' לא נזכרה בהדיא רחיצה אלא בתנאי לא הו"ל לתנא למתני בר"י רחיצה של הנדר שלא הזכירה כלל התנא, אלא הו"ל לומר אין תנאי זה ע"נ ור"ל רחיצה אין בה ע"נ ואמנם בתנאי אין נ"מ בזה דתנאי סגי בניוול, אבל נ"מ בנדר שלר"י אין בו ע"נ ומסיק דהתנאי היה יום אחד ור"י לא חשיב לי' ניוול כלל כיון דהוא חד יומא, וזה לא נזכר בהדיא במתנ' אלא במתנ' הוזכר דאף רחיצת עולם אינו ע"נ ורמוז ג"כ שאין העדר רחיצה חד יומא בכלל ניוול לר"י אף בזמן דהנדר פירות, דכיון דסיפא בשבועה ואשמעינן דאין רחיצת עולם בכלל ע"נ ע"כ רישא בתנאי פליגי דלר"י אין מיפר בתנאי זה קדם שחל הנדר.
ואפשר לפרש דלמאי דאמר דמתנ' הנאת רחיצה עלי לעולם נמי סבר דלר"י אף ניוול אין בו [וכמו דסבר בתחלה לדעת הר"ן ודלא כפי' הרשב"א] והיינו דפריך דליתני תנאי זה אין בו ע"נ, אבל למאי דמסיק דאיירי ביום אחד, הדרינן דדוקא יום אחד אין בו משום ניוול, אבל רחיצת עולם יש בו משום ניוול וכסוגיא דכתובות.
ולהאמור יש לישב קו' הרשב"א מהא דיקדשו ידי לעושיהן לכשתתגרש, דאפשר דלא פריך לי' איך מצי מיפר, דלא פסיקא, דהרי ר"ה דסבר דר"י גם משום בינו לבינה אינו מיפר סבר דכל שיש בו משום ניוול מצי מיפר, אבל האי אוקימתא אידחיא ושפיר י"ל כסוגיא דנדרים דמשום דקרי לה ניוול לא מצי למיפר, מיהו קשה לדעת הר"י מהא דתניא פ"ט א' ה"נ לכשאתגרש ונתגרשה רע"א יפר והיינו כרבנן דר"נ כמש"כ הר"ן צ' א' ד"ה ולענין, אלמא דמפר אע"ג דלא חל ואין בתנאי לא ע"נ ולא בל"ב וכמו שהק' הרשב"א.
ג) ונמצינו למידין דאם תלתה התנאי בדבר שאינו ע"נ ואינו בל"ב, וגם אין קושי לה לקיימו אינו יכול להפר קדם שעברה תנאה וכדאמר בגמ' קסבור ר"י ניוול דחד יומא לש"נ, וכן בכתובות שם אמרו לא תתקשט ומשני קרו לה מנוולת מבואר בהדיא דבתנאי שאין בו קושי לקיימו אינו מיפר קדם שחל וכן אמרו בקונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום תתסחי ואם לא ארחץ במי משרה מצי מיפר, ואי אפשר שיחלוק בו חכם.
ואם יש בתנאי ע"נ או בל"ב לכו"ע דיכול להפר כדאמרו כתובות שם דלמ"ד דמודה ר"י דקישוט הוי בל"ב יכול להפר.
ואם אין בתנאי ע"נ ולא בל"ב, אבל יש לה קושי לקיימו, כמו ניוול לר"י, בזה נחלקו דדעת הר"י דסוגיא דכתובות לא סלקא להלכה וכדמוכחא סוגיא דנדרים, אבל דעת הרשב"א והר"ן דמצי מפר, וזו גם דעת הרמב"ם פי"ב הי"ב, שכתב דאם אמרה היין אסור עלי אם אלך בדרך פלוני מפר מיד, והיינו בדרך שהיא רגילה בה לצורכיה וכמש"כ הל"מ, ומיהו הדבר תימא שסתם הר"מ ולא פירש וגם אין דרך הר"מ להביא מה שלא נאמר בגמרא.
והש"ך סי' רל"ד ס"ק מ"ה הביא בשם רי"ו פלוגתת הרמב"ם והר"י, והביא דברי הר"ן, ונראה מדבריו ז"ל דג' מחלוקות בדבר, דעת הר"מ דאף שאפשר לקיים התנאי ואין בו לא ע"נ ולא בל"ב מצי מיפר מיד ולדעת הר"י בעינן שיהא התנאי ע"נ או בל"ב, ולדעת הר"ן בעינן שיהא התנאי קשה לה לקיימו, ולמש"כ לעיל ליכא למ"ד שיפר קדם שיחל בתנאי שקל לה לקיימו ואם לא אלך בדרך פלוני שכתב הר"מ צריך לפרשו בנחוץ לה דרך ההיא, ומש"כ הגרע"א דדברי הר"ן בתנאי שקשה לה לקיימו מבואר בגמ' כתובות ע"א ב', למש"כ לעיל הר"י לא ס"ל הכי.
ד) והנה דברי הר"מ והטור לא נתפרשו עדיין דכיון דדין נדר על תנאי נתפרש במקומו למה להו לכפול הדבר בנוסח מחודש ולסתום עיקרו דדוקא כשהדרך נחוצה לה, והיה אפשר לומר שכל הנידון בגמ' הוא במיפר שתחול ההפרה עכשו ובזה בעינן שיהא התנאי ע"נ או בל"ב או קושי לקיימו, אבל אם מפר עכשו שתחול ההפרה כשתעבור על התנאי שפיר מצי מיפר דלא נחלקו ר"א ורבנן ע"ה א' אלא במפר קדם שנדרה, אבל לאחר שנדרה מיפר אף דלא חייל עדיין נדרה, ויש נפקותא בשמע ועבר היום ולא הפר בזמן דהתנאי יש בו ניוול כגון אם ארחץ היום אם עבר היום ולא הפר לא מצי תו למיפר, אבל בנודרת אם אלך בדרך פלוני נהי דמצי למיפר שתחול ההפרה לאחר שתלך, מ"מ אם לא הפר היום מיפר למחר, ומיהו אם קיים הנדר שתחול ההקמה לאחר שתלך ותחול הנדר חיילא ההקמה, דאי לא חיילא הקמה לא חיילא הפרה כדאמר ע"ו ב' לא בא לכלל הקמה לא בא לכלל הפרה, וניחא בזה הא דסמכו הר"מ והטור לדין זה להפרה קדם שנדרה, וכל הסוגיא דנדרים בתנאי אם ארחץ היינו לענין הפרה מיד.
מיהו קשה לפ"ז סוגיא דכתובות ע"א ב' לא תתקשט ולא תאסור, דמ"מ יכול להפר לכשתתקשט, וכן אם קיים חיילא הקמתו, ואפשר דקושטא קמשני דכיון דאיכא ניוול מצי מיפר ואם עבר היום ולא הפר חייל נדרא ואף אם לא קיים בהדיא, ולפ"ז מוכח דלא כהר"י דסוגיא דכתובות אינו אלא כדי לתרץ אליבא דר"ה אבל סוגיא דנדרים דתנאי של ניוול לא מהני למפר קדם שחל הנדר, דאם קושטא דמלתא דלא מהני ניוול לית לן למימר כן גם אליבא דר"ה, וטעמא דר"י דאמרינן הוא נותן אצבע הוא משום דלא הפר לכשתתקשט, ואע"ג דבשתיקה עדיין יכול להפר לוקמי' בקיים בהדיא.
ואמנם הר"מ לא הביא כלל דין נודר על תנאי דמתנ' פ"ט ב' ולא מתנ' אם ארחץ ע"ט ב', ולפי' הל"מ סמך אהא דכתב פי"ב הי"ב בתנאי אם אלך בדרך פלוני, אבל אם אלך בדרך פלוני היא מלתא אחריתא, הו"ל להביא משניות דתנאי, והדבר צריך תלמוד.
ה) טור סימן רל"ד אמרה כו' ודברים אלו הוי דשבל"ב כו' וכן כו' הלכך אינו מיפר לעולם אלא בעודה תחתיו, מבואר דאע"ג דהנדר ע"נ כיון דהתנאי בל"ב, אינו מיפר אלא כ"ז שהיא תחתיו, ואין לזה מקור, ובסברא אין התנאי גורם כלום, אלא דמקרי כאילו חל הנדר ויכול להפר עכשו, אבל הפרתו אף לזמן שאינה תחתיו כדין נדרי ע"נ, והא דאמרו בגמ' פ' א' לימא אין תנאי זה ע"נ, הוי ס"ד דגם ניוול אינו [עי' חזו"א חלק אה"ע נשים דף רמ"א ב' ד"ה פ'] ולדברי הטור כשעושה אח"כ לאביו חוזר ומפר לכשתצא מרשותו, וכן כשקיים ועשתה אח"כ יש לעי' אי מפר לכשתצא ממנו, דכיון דאינו מפר קדם שעשתה כמו כן אינו מקיים, והשתא דעשתה ונאסרה יפר וכל זה לא שמענו, והיה נראה דלעולם לא מחלקינן בנדר שיש בו ע"נ להפר אותו לחצאין וצ"ע.
יו"ד סי' רל"ד סס"ז. [א"ה, עי' לעיל סי' קמ"ב סקי"א].
יו"ד סי' רל"ד סע"א. [א"ה, עי' לעיל סי' קמ"ב סק"י].