חזון איש/יורה דעה/קכט
סימן קכט[עריכה]
א) שו"ע סי' ר"א ס"ז הלוקח כו', לדעת ר"ש ורא"ש כלי נקוב בשוליו כל שהו אינו פוסל, נקוב מן הצד ולא נשאר מן הנקב ולמטה לקבל מים שיעורו כשפה"נ ואז אינו פוסל, נשאר לקבל מים אף נפחת רובו לא מהני ופוסל, ואף אם קבעו בארץ בעינן כשפה"נ בנקוב מן הצד, ולא דיינינן ליה כקבעו ולבסוף חקקו בנקב כל שהו, דהא מתנ' פ"ד מ"ה בהיתה כלי וחברה איירי ואפ"ה תלה לה הר"ש בפלוגתא דתנאי בתוספ' בשיעור הנקב, וכ"כ הגר"א דלדעת ר"ש ורא"ש כל שפוסל בתלוש כי קבעו בארץ נמי פוסל כדין כלי שקבעו, ונראה דאפי' נקוב בכדי טהרתו כגון כ"ח שנקוב כזית מן הצד בעינן כשפה"נ ואף אם קבעו בארץ, ונראה דגם כלי אבנים שנקבו כזית אין דרך להשתמש בהן כמו כ"ח ואפ"ה תלי לה ר"ש בפלוגתא דתנאי, ולפ"ז אם נשאר לקבל מים כ"ש אף נפחת רובו וקבעו בארץ פוסל, ואם נקוב כשיעור שאינו פוסל וסתמו בסיד ובנין שהיא סתימה שאינה מתקיימת לא חשיב כלי ואם סתם בסיד וגפסיס שזה סתימה מתקיימת שב להיות כלי.
ב) ודעת הרמב"ם כפי מה שפירשו ב"י והגר"א, נקב מלמטה שיעורו כשפה"נ בין בכלי עץ בין בכ"ח, ופעמים דכ"ח סגי בנקב כזית, כגון אם סתם הנקב בסיד או בבנין [ואינו מובן כי לא בנאו נמי כבר בטל מתורת כלי ואפ"ה פוסל כדין כלי גללים כיון שמקבל המים לרגע עד שיזובו, כי סתם לי' בחמר ולבנים מאי הוי הלא אדרבה החזיק את קיבולו, וגם לא שייך בנין בתלוש וצ"ע] או שקבעו בארץ [תימא דהא מתנ' דשוקת נמי בהיתה כלי וחברה איירי ואפ"ה תנן דשיעורו כשפה"נ] וכ"כ הר"מ בשוקת שחברה שיעורה שלא תפסול כשפה"נ וכבר הקשה כן ב"י וכ' דכלי אבנים לא סגי בכזית משום שאין זה שיעור טהרתו, ואין זה מספיק דסוף סוף אין משתמשין בה, עוד כ' דהיכא דחברה ואח"כ נקבה לא מהני נקב כזית וגם זה לא מסתבר, והגר"א ז"ל כ' דא"צ למש"כ ב"י דהר"מ לא אמר אלא בקבעו בארץ ואין מובן דהא שוקת נמי בהכי איירי [ונראה כונת הגר"א לפרש הא דנקבה שכ' הר"מ לא קאי ארישא בחברה אלא מילי מילי קאמר דאם נקבה כשפה"נ אינה פוסלת] וכ"ז בנקב מלמטה או בנקב מן הצד ואינו מקבל מן הנקב ולמטה ואם מקבל מן הנקב ולמטה לא מהני כשפה"נ, כ"ד ב"י, ולדעת הגר"א, אף בנקב מן הצד ומקבל מים מן הנקב ולמטה אי קבעו בארץ או סתמו בבנין סגי בנקב המטהרו [ואיירי באינו מקבל רביעית מן הנקב ולמטה וכדתנן כלים פ"ב מ"ב] והא דתניא בסיד ובגפסיס פוסל לדעת הר"מ אין הסתימה מחדשת הפסול דגם קדם סתימה פוסל, אלא משום דקתני בסיד ובבנין קתני נמי בסיד ובגפסיס והא דקתני סיפא הושיבו על הארץ ועל הסיד ועל הגפסיס ומרחו כו' [כ"ה גי' הגר"א] פי' הגר"א דאע"ג דסתמו כיון דקבעו בארץ אינו פוסל, ולכאורה משמע דסתמו קדם שקבעו ומשמע דסיד וגפסיס חשיב סתימה מעליא ואפ"ה כיון שקבעו חשיב בנין, וא"כ למה לי' למתני הושיבו כו' הו"ל למימר סתמו בסיד וגפסיס ואח"כ קבעו בארץ, והא דקתני סתמו בסיד וגפסיס פוסל אפי' בנקב כשפה"נ איירי, אף לדעת ר"מ, דהא סתימה מעליתא היא, אבל ברייתא משמע דכ"ז בניקב בכדי טהרתו, ואפשר דלדעת הר"מ גם סיד וגפסיס לאו סתימה היא, ומ"מ חשיב לי' בסיפא רבותא אע"ג דסתמו מ"מ כשמרחו בטיט על הארץ אינו פוסל, וכ' הגר"א באות ז' דנ"מ בין דעת ר"מ לדעת ר"ש בשארי דברים שאינם בנין ואינם סיד וגפסיס, לדעת ר"מ פוסל כיון שאינו בנין ולדעת ר"ש אינו פוסל כיון שאינו סיד וגפסיס, והנה בנקב כשפה"נ גם לדעת הר"מ אינו פוסל, אלא בנקב פחות מכשפה"נ לדעת ר"מ פוסל, ולדעת ר"ש אינו פוסל, ופלוגתתן בשיעור הנקב למטה שהזכיר הגר"א באות ב', ואין כאן פלוגתא חדשה.
ג) ודעת הראב"ד בפ"ו מה' מקואות דלא מהני נקב בכדי טהרתו לטבול בתוך הכלי, וטעמא דמלתא דלענין לפסול המקוה בעינן קבלה ולא חשיב קבלה בכלי נקוב אבל לענין לטבול בכלי בעינן שיהיו המים מחוברים לקרקע דמים לארץ חשיב חיבור ועי' בהגר"א ס"ק כ"ט מהת"כ, והלכך לא סגי בנקב המטהר, ולא נתבאר דעת הראב"ד אי סגי בנקב כשפה"נ בשוליו וחשיב עי"ז המים מחוברים לארץ או לא סגי בהכי ואפשר דסגי בנקב כרמון, או בעינן נפחת רובו, ודוקא בשוליו, ואם חברו לארץ נמי לא סגי לי' בכדי טהרתו לדעת הראב"ד דחשיב כקבעו ולבסוף חקקו לענין זה כיון דהוא כלי לענין שאר דברים כדאמר ס"פ המצניע, ועיקר דברי הראב"ד סברא הן, אלא שהביא סמך לזה מהא דפ"ו מ"ה בשדה שבים דס"ל לר"י דבעינן ד"ט והנה לא נחלק ר"י בעירוב מקואות כשפה"נ דודאי לא פליג אב"ה ספ"ד ובפ"ו מ"א ומ"ט מבואר דמודה ר"י בשיעור כשפה"נ וע"כ הא דמצריך ד"ט משום דחשיב מים בכלי ובעינן עירוב ד"ט, ואם איתא דכל כלי שניקב בכדי טהרתו לאו כלום הוא תסגי בחיבור כשפה"נ אם אין בה מ"ס, ואם יש בה מ"ס א"צ חיבור כלל אלא ודאי חשיב כלי וצריך שיהיו המים מתחברין למים שבקרקע, ולדידן סגי בכשפה"נ, ואפשר דמחובר לארץ כשפה"נ נמי סגי לדעת הר"א כמש"כ לעיל ואם דברי הר"מ אף בנקב מן הצד ונשתייר לקבל מים מן הנקב ולמטה י"ל דאיירי מתנ' ביש רביעית מן הנקב ולמטה ואם דברי הר"מ רק באינו מקבל מן הנקב ולמטה אין ראי' ממתני' אם לא מדמסתם לה סתומי במתנ' ומשמע אף בנקובה בשוליה פליג ר"י, ולהר"מ ע"כ צ"ל כמש"כ הגר"א דאע"ג דאין טובלין בו בתלוש טובלין בו במחובר דחשיב כקבעו ולבסוף חקקו כיון שאינו כלי בתלוש.
עוד כ' הר"א שהרי יש כאן דפנות ראוין לקבל טומאה ע"י יחוד ונמצאת טבילה זו בכלים, נראה כונתו ז"ל דקי"ל כר"י פ"ה מ"ב ובלבד שלא יטביל ע"ג הספסל, וזה מדרבנן ולטעם זה אף בנקוב כשפה"נ, מיהו דוקא בקבוע אבל בשדה שהים מקיפה לא גזרינן משום גזירת מרחצאות, ובמש"כ נתישבו דברי הר"א מכל מה שהק' עליו מרן ז"ל בב"י ובכ"מ דמדר"י נשמע לרבנן בכ"ח שאין בנקבו כשפה"נ דלא פליגי ר"י ורבנן רק אם חיבור למקוה בכשפה"נ מועיל להכשיר מים שבכלים אם לא אבל לכו"ע כלי נקוב בכדי טהרתו חשיב כלי לענין שאין טובלין בו בלא חיבור.
ולדעת הרא"ש דבנקב כ"ש סגי לטבול בתוכו הא דבעינן בשדה נקב כשפה"נ, היינו בנשאר מן הנקב ולמטה לקבל מים, א"נ ע"כ לא קאמר הרא"ש דטובלין בתוכה ע"י נקב כ"ש אלא בקבעה בארץ, אבל לא בתלוש, והלכך בשדה בעינן חיבור למעין, ובזה יש לדון בראית הגר"א מתו' פסחים ק"ט ב' דדעתם דגם למטה בעינן כשפה"נ, די"ל דים ש"ש תלוש הוא והלכך בעינן כשפה"נ.
ד) כתב עוד ב"י בהמשך דבריו דדעת הראב"ד דמים הנמשכים בכלים ויוצאים חוצה להם אע"פ שפסולים לטבול בהן אין פוסלין את המקוה ושהרמב"ם אפשר דלא ס"ל כן, ותמוה מאד דמש"כ ב"י לקמן בשם בעלי הנפש במעין שהעבירו ע"ג השוקת שאינו פוסל היינו משום שהמים נופלים מן השוקת על הארץ ואם יפלו אח"כ במקוה לא יפסלו דאין המשכה פוסלת בג"ל וכל הפוסקים שוין בזה, אלא מתנ' דקתני פסול היינו שאם עשה כל המקוה מהן פסול, אבל אם נופל מן השוקת להדיא למקוה פוסל בג"ל לכו"ע כדתנן בפ"ד מ"ב בטבלא ובמ"ג בחוטט בצנור ובמ"ה בשוקת והכא בכלי נקוב דמודה הראב"ד להר"מ שאינו פוסל היינו אף בנופלים המים להדיא למקוה ואפי' נעשה כל המקוה מאלו המים, והראב"ד מחלק בין לפסול המקוה ובין לטבול בתוכו וכמש"כ לעיל.
ה) בב"י הביא תשובת רשב"א ונראה דעתו כדעת ר"ש ורא"ש דבכלי לא מהני חיבור למעין דגזרינן שלא יהא מחובר למעין, וכל שאין טובלין בו משום גזירה גם אם יצאו המים מן הכלי למקוה פסול משום שאובין כדתניא בהדיא בתוס' בר"ש פ"ה מ"ב מעין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה ראשונים ראשונים הרי אלו פסולים כו' [ותימא על הב"י שכ' היפוך מזה בדעת ר"ש] אלא לפי שפירשו הר"ש והרא"ש לחלק מהא דמטבילין כלי בתוך כלי ומטבילין בשדה שבים, וחלקו בין קבוע בשפת המעין לתלוש שבים ובנהר והנהר מקיפו, דהתם ניכר בהדיא חיבורו, ס"ל להרשב"א דככל שיש מ"ס קבועים אצל הכלי קדם שבאו המים לכלי הו"ל כים מקיפו ואין כאן גזירה ושבנו לכל חיבור מקואות, ונראה דעובדא דרשב"א היתה החפירה גדולה ובתוכה כלי באחת הזויות, והמים ממלאים את החפירה והכלי ושוטפים ע"פ הכלי, וע"ז השיב הרשב"א וז"ל בין שהכלי שבתוך החפירה מחזיק מ"ס בין פחות [ר"ל הרשב"א מסתפק בדבר אם כשיש מ"ס בחפירה סביבות הכלי אם יש בזה משום גזירה דלמא לא ירגישו שהוא מחובר למעין, ואם יש בזה משום גזירה אף כשיש מ"ס בכלי אין טובלין בכלי, ואי כשיש מ"ס בחפירה לא גזרינן אז טובלין בכלי אף כשאין בו מ"ס, והלכך הקדים דחילוק בין מחזיק מ"ס לאינו מחזיק לא יבוא בדין זה] כל שהמים מחוברים למעין כל שחוץ לכלי טובלים ומטבילין בו [ר"ל בחפירה שסביבות הכלי ואע"ג שאין במים מ"ס דכיון דאין המים בכלי הו"ל מעין שהעבירו ע"ג בריכה ולא הפסיקו דתנן רפ"ה דדינו כמעין] לפי שהכל כמעין [משמע דס"ל לרשב"א דאף לאדם לא בעינן מ"ס ובת"ה הביא גם דעת ר"ת] ואע"פ שנפלו לתוך הכלי [ר"ל דודאי יוצאין ג"ל מים מן הכלי לחפירה] אינן נפסלין כו' ולא עוד אלא שאפשר לומר שפעמים שמותר לטבול אפי' בתוך החפירה [אפשר דט"ס וצ"ל בתוך הכלי א"נ י"ל שהכלי מלא כל החפירה, אלא שהחפירה עשו בעמק שמלא מים ומתחלה דן הרשב"א במים שבכל הנחל שסביבות החפירה ואח"כ דן על החפירה דהיינו תוך הכלי] וכגון שיהיו מ"ס כו' מחוברים הם למי המעין וכל שהוא כן אפשר שטובלים אפי' בתוך אותו כלי כו' ואם אין מ"ס במים שמן המעין לכלי אין טובלין ומטבילין לתוך הכלי אע"פ שהמעין נמשך ועובר על גביו, ולחוץ טובלין [ר"ל אבל בחוץ ודאי טובלין אף שאין בו מ"ס וכמו שכתב כבר לעיל] וכמו ששנינו בפ"ה דמקואות כו' ואם הכלי נקוב כשפה"נ כו' נראה דעתו ז"ל דדוקא בכלי שלם שהמעין עוברין על גביו גזרו אבל בכלי נקוב כשפה"נ לא גזרו ואף אם מקבל מים מן הנקב ולמטה כיון שמחובר למעין דרך נקב מינכר מלתא וכמו שלא גזרו בבריכה שאין בה מ"ס המחובר למעין, [ומיהו לפ"ז אף אם אין מ"ס כשר מדין מעין, ורשב"א כ' מ"ס דוקא ולדעת ר"ת דלאדם בעינן מ"ס ניחא].
ומה שכ' ב"י דגם המרדכי בשם הר"ח ס"ל דמים היוצאין חוץ לכלי כשרין משום שהן מחוברין למעין אין ראי' דהתם בצנור שיש לו ד' לבזבזין שהוא שקוע כלו בתוך המים והוא תלוש ובזה הכל מודים כמבואר בר"ש ורא"ש ומיהו סתם צנור קבוע והוא בשפת הנהר, ושפיר מוכח דס"ל כרשב"א דכל שיש מ"ס קדם שבאו המים לכלי לא גזרו והתם היו מחוברים לנהר דהוי מ"ס, כמבואר בל' הר"ח שם, אבל בליכא מ"ס אין ראי' מכאן.
ו) והנה דברי רשב"א לא נתפרשו בהא דמתיר לטבול בכלי אם הוא נקוב כשפה"נ אם משום שלא גזרו במחובר דרך הנקב וכמש"כ סק"ה קשה הא דמצריך מ"ס, ואם הוא משום דיש מ"ס חוץ לכלי, וכמ"ש רשב"א מקדם, קשה דבדין יש מ"ס מקדם לא פסיקא לי' הדבר, והכא בנקוב מתיר בפשיטות ונסתייע מים של שלמה, ומיהו אין הכרח מים של שלמה דהתם הנקב בשוליה, והנה תוכן דברי רשב"א שכ' להתיר בג' אופנים, א. אם יש במקוה כ"א סאה דאין י"ט סאין פוסלין בהמשכה, ב. אם הכלי נקוב בשוליו, אז אפי' אם כל המים עוברים דרך הכלי כשר, ובלבד שלא יהא הכלי דבר המק"ט, דכלי עץ שיעורו ברמונים, ומיהו דוקא אם המים באין מכלי למקוה ממש אבל אם יש הפסק כ"ש ליכא משום הוי' ע"י טהרה כאמור זבחים כ"ה וזה כונת רשב"א שכ' דבאין מכלי למקוה ממש, ג. אם הכלי נקוב כשפה"נ אפי' מן הצד ומקבל מים מן הנקב ולמטה, כיון דמחובר למעין ויש מ"ס במעין, ואם אין נקב בכלי והמים שוטפים על הכלי ומחוברים למעין מ"ס בזה נוטה הרשב"א ג"כ להקל, ולפי' ב"י דהרשב"א מיקל במים כשכבר יצאו מהכלי לחוץ שהן חשובין כמעין גמור, א"כ בנידון השאלה הכשיר בכל גווני אף אם הכלי שלם ואין במעין מ"ס וכל המקוה נעשה מאלו המים, ותמוה מאד דבהדיא מבואר בל' רשב"א דבנקוב בשוליו דן הרשב"א להכשיר המקוה הנעשה מהמים שעברו דרך הכלי, אלמא דבלא נקב המים פסולים.
כתב עוד ב"י וז"ל וכן נראה ממ"ש בשער המים שבסוף ת"ה כו' ואינו מובן דבנידון ההוא לא הוזכר שהמים באו מן המעין אלא הנידון אם כלים נקובים פוסלים, וטעם המיקל אף שמקבל מים מן הנקב ולמטה לא נתפרש דהא תניא בהדיא בתוס' [בר"ש פ"ד מ"ה] דאם מקבל מים מן הנקב ולמטה פוסל.
ומהרי"ט שהביא ב"י לא פירש דבריו, ואולי כונתו כמש"כ לדעת רשב"א דמתיר לטבול בכלי בתרי גוני, א. בשיש חוץ לכלי מ"ס, ב. בשיש נקב בכלי כשפה"נ ואז אפי' כשאין מ"ס חוץ לכלי, ומש"כ רשב"א כשיש במעין מ"ס מפרש מהרי"ט יחד עם מה שבכלי לענין טבילת אדם, אבל ל' רשב"א בריש דבריו כל שחוץ לכלי טובלים ומטבילים כו' קשה כיון דאיירי בליכא מ"ס חוץ לכלי איך טובלים בהם אדם.
ז) בב"י כ' דעת הטור דבנקוב כשפה"נ טובלין בתוכו ולענין שלא יהא פוסל בשאובין סגי בנקב כ"ש, ועי' ב"י הטעם, משום גזירה דרבנן אין טובלין בתוכו, ולא נתבאר בהדיא האי גזירה ואי משום הא דשנינו ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל א"כ בכלי עץ ומתכת ליבעי כמוציא רמון, ונראה דעת הטור כהראב"ד דלטבול בתוכו לא סגי בנקב כ"ש דעדיין המים שבתוכו לא חשיבי בקרקע וכמש"כ לעיל סק"ג, ומ"מ בנקב כשפה"נ בשוליו סגי דהמים מחוברים במקום זה. ולפ"ז בפחות משפה"נ פסול מה"ת, ואע"ג דחברו לארץ דינו כחקקו ולבסוף קבעו.
ונראה דמעין שהעבירו ע"ג השוקת כל שהשוקת נקוב שטובלין בתוכה כדין מקוה, ה"ה שאין בה דין כלי שגזרו שלא יהי' בתוכו דין מעין, אלא הרי השוקת הנקובה כדין בריכה וכל שהמים שבשוקת מחובר למעין טובלין בה בזוחלין וכשרה לזבין ולמצורעין.
ח) מקואות פ"ה מ"ב העבירו ע"ג כלים כו' רי"א הרי הוא כמקוה, טעמא דר"י דגזר ע"ג כלים משום תוך כלים, ודוקא בעברו המים ע"ג כלים אבל אם הכלים מונחים בבריכה לא מפסל הבריכה מדין מעין ואפשר דוקא כלים קבועים כדין תוך כלי המחבר למעין שלא גזרו אלא בקבועים, והנה לא פסל ר"י אלא דלא מהני לי' חיבור למעין כמו דלא מהני חיבור למעין במים שבכלי, אבל דין מקוה יש לו דגם תוך כלים לא גזרו אלא דלמא יפסק חיבורו למעין, אבל בנקוב דכשר להקוות בו לא שייך גזירה זו, והלכך גם בהעבירו ע"ג כלים כשר משום מקוה, ואע"ג דבנקוב לא גזרו וכשר בו גם בזוחלין ובכ"ש וכמש"כ לעיל מ"מ ע"ג כלים שלמים גזרו משום תוך של כלים שלמים, ונראה דאפי' ע"ג כלי עץ הנקובים כשפה"נ פסול דבהעבירו ע"ג כלים לא שייך לחלק בין כשפה"נ לפחות אלא כל זמן שהן מקבלי טומאה חשיבי כלים, ויש להסתפק אי מכשיר ר"י בהעבירו ע"ג כלים משום מקוה אע"ג דנפלו בהדיא מכלי למקוה ולא חיישינן משום הוי' ע"י טהרה כיון דמעיקר הדין הוא מעין, [שו"ר שכ"כ ש"ך ס"ק ל"ו] או איירי בנפלו המים על הארץ ואח"כ נפלו המים למקוה [ונראה דלר"י צריך מ"ס בבריכה ואין מי המעין שחוץ לבריכה משלימין למ"ס ולא אמרינן גוד אחית כדין מקוה ולא כדין מעין וכמש"כ ר"ש].
שם ובלבד שלא יטביל ע"ג הספסל, משמע דלאו באדם הטובל קאמר שלא יעמוד אלא אפי' כלים לא יטביל כנגד הספסל, וכ"כ ב"י סי' קצ"ח בשם הראב"ד, ומיהו דוקא בספסל קבוע דהא באינו קבוע אף תוך כלים שרי דהא מטבילין כלים בתוך כלים וכמש"כ הר"ש והרא"ש לעיל מ"א, ואם מטבילין תוך כלי נקוב בקבוע דעת הרמב"ם וש"פ דטובלין בנקוב אף בקבוע דלא שייך למגזר, אבל הראב"ד בהשגות ס"ל דאף בנקוב אם עדיין מקבל טומאה או ראוי לקבל טומאה ע"י יחוד אין מטבילין בו, ובב"י סי' קצ"ח כ' בדעת הרא"ש שאין חילוק בין קבוע לתלוש, אבל א"כ קשה לחלק בין שוקת לשאר כלים אלא כונת הרא"ש כר"ש לחלק בין קבוע לתלוש דבקבוע גזרינן ובתלוש לא מינכר דהפנימי נטבל תוך החיצון אלא הכל מיטבל תוך המקוה, ואין כונת הרא"ש לחלק בין המים מקיפן מכל צד למחובר מצד אחד, דבפי' הרא"ש בפ"ה הק' מעריבה מלאה כלים ומשמע דסגי במשיקה מצד אחד, ותירוצו אינו מבואר אם לא שמחלק בין קבוע לתלוש, אלא שלשון הרא"ש משמע שמחלק בין עריבה קבוע כאן מקדם ובא וטבל בה להביאה עכשו, ומיהו שדה שבים טובלין בה אף שלא הביאה עכשו, ולכן נראה דמחלק בין קבוע לאינו קבוע, אמנם מדברי הראב"ד והרשב"א והר"ן שהביא ב"י סי' קצ"ח משמע דאפי' בכלי תלוש שאינו קבוע אמר ר"י לא יעמוד ע"ג ספסל, ואולי אין דעתם לחלק בין קבוע לאינו קבוע בדין מעין שהעבירו ע"ג שוקת אלא מחלקים בין איכא מ"ס חוץ לשוקת לליכא מ"ס חוץ לשוקת וכמש"כ ב"י בשם רשב"א בתשובה, או שמחלקים כמש"כ ריטב"א בשם רבותיו שהביא ב"י סי' ר"א בבה"ב [ובבעה"נ משמע שמחלק בין עובר כל המעין או רובו דרך כלי למיעוטו והרשב"א בשעה"מ מחלק בין תלוש לקבוע הובא בב"י] אלא שיש לתמוה לדעת הראב"ד איך מטבילין כלי בתוך כלי ומטבילין בשדה תיבה ומגדל ובעריבה [ובפ"ו מ"ו גסטרא שבמקוה כו'] ולמה לא חשו משום דין לא יטביל ע"ג ספסל לדעת הראב"ד שכתב בהשגות דאפי' תוך כלים שייך דין זה, ולולא דברי הראב"ד בהש' י"ל דתוך כלי לא גזרינן כיון דעסיק השתא בחיבור הכלי למקוה ויודע שאין טובלין בכלים, ודוקא באחורי כלים גזרו.
ט) ונראה דלא קיי"ל כראב"ד בהש' ובתוך כלי נקוב כשפה"נ טובלין אף בשל עץ, אע"ג דאחורי כלים אין טובלין, כמבואר סי' קצ"ח סל"א (והגרע"א ז"ל בגליון תמה בזה ולמש"כ ניחא) מ"מ תוך כלי לא גזרו כיון דעסיק השתא בדין חיבור למקוה לא שייך למגזר, [ומדברי הראב"ד בבעה"נ ובפירושו עדיות פ"ז מ"ד נלמד דעתו שאף באינו קבוע נפסל המעין שהעבירו ע"ג דבר המק"ט ואפי' העבירו ע"ג אוכלין המק"ט אלא דוקא בהעביר כל המעין או רובו ונפסל מדין מעין אבל המים לא נפסלו אלא א"כ באו דרך תוך כלי].
והנה הט"ז סי' קצ"ח כ' בדעת הראב"ד דאף אם אינו מקבל טומאה השתא כיון דראוי לקבל טומאה ע"י יחוד, ובאמת ל' רשב"א בתשובה שהביא ב"י שכ' לעשות מדרגה של אבנים משמע קצת כן ומ"מ קשה לאמרו דבמשנה איתא כלים וספסל ואנן ניקו ונימא דאפילו נסרים, ועוד כשקבען בבנין כבר אינן ראוין גם למדרס שהרי לא היו מיוחדים למדרס בתלוש, ואין מקום כלל להחמיר, וכ"כ אחרונים ז"ל זולת הט"ז.
י) כתב בתשובת הרא"ש כלל ל"א והובא בב"י סי' קצ"ח וז"ל ועל הסילונות ששאלת אם יכולים לעמוד עליהם בשעת טבילה כו' איני רואה שום בית מיחוש כו' ואי משום טעמא דבעי למימר התם מעיקרא משום גזירת מרחצאות וכן בההיא דפ"ה דמקואות דאמר ר"י ובלבד שלא יטביל ע"ג הספסל התם מיירי שהעביר המים למקוה ע"ג הספסל כו' עכ"ל ואינו מובן נהי דבכלים הקבועים בתוך קרקע המקוה לא שייך פסול מקוה על ידן מדין העבירו ע"ג כלים וע"ג הספסל שהרי לא העביר המים עליהן מ"מ אין זה תשובה על הנידון דאין הנידון לפסול המקוה דהא בהעבירו ע"ג כלים ג"כ תנן הרי הוא כמקוה ולא אימעט רק מדין מעין אלא אנו באין לפסול הטבילה מדין דתנן ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל.
והנה אם הספסל על שפת המקוה והמים שעליו זוחלין כבר שנינו הרי הוא כמקוה ובכלל זה שאין מטהר בזוחלין אלא משמע שאף אם הספסל בחלל המקוה או שגדר ועשאן אשבורן אין מטבילין ע"ג ספסל וע"כ דגזרו ע"ג הכלי משום תוך כלי וא"כ מבואר שאין מטבילין ע"ג אחורי כלים במקוה, וכ"ה בהדיא בל' ר"ש פ"ה מ"ב שכ' דבחרס הקבוע במקוה יש בו משום דין שלא יטביל ע"ג ספסל דתנן, ובמסקנא בנדה שם דאמר משום ביעותותא היינו בחרס שאינו קבוע או שאינו כלי וגם רבנו כ' בריש דבריו ואי משום טעמא כו' גזירת מרחצאות, ואין בדברי רבנו ז"ל תשובה ע"ז וצ"ע, והיה אפשר לכוין בדבריו ז"ל מש"כ ב"י דבהעביר המים על ידו למקוה והמים באו ממעין גזרו במקוה שלא יהא עליו תורת מעין וגזרו על הכלים שלא יטביל עליהן כלל אבל אם לא באו ממעין לא גזרו, אבל הלא בגמרא נדה שם דאמרו משום גזירת מרחצאות לא משמע כן וכמו שכתב ר"ש.
ובט"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"א כ' כונת הרא"ש שאין כל הכלים שוין דהא כל סילון יש בו כשפה"נ כו', ותימא מי יבוא לחלק במה שלא חלקו חכמים ועוד הא חיישינן שאין בפי המעין כשפה"נ, ועוד הא תנן במתנ' ע"ג ספסל ועדיף הרבה מצינור ולכן אין לנו כל סמך מדברי הרא"ש להקל בנסרים שהי' מיוחדין למדרס וקבען במקוה לעמוד עליהן שעדיין לא נתפרשו דברי הרא"ש, והגר"א בס"ק ל"א כ' וז"ל אבל דעת הרא"ש והרמב"ם דטעמא דמרחצאות ליתא כלל למסקנא ומתנ' הנ"ל דוקא באחורי כלים דגזרינן אטו תוכו, ואינו מובן דהא גזירת מרחצאות היינו אטו תוכו, ואין לומר דוקא אחורי כלים שיש להן תוך דהא ספסל תנן וסתמא אין לו תוך וכ"כ בהדיא הרמב"ם שהעבירן ע"ג כלים שאין להן בית קבול הובא בב"י, ואפשר כונת הגר"א דוקא כלים ולא נסרים המיוחדים למדרס, א"נ דוקא בקבועים אבל לא בתלושים.
יא) כתב ב"י בשם ריטב"א מכות ד' א' שכתב בשם הרא"ה ורבותיו שלא אמרו שהמים שאובים נטהרו כשפה"נ אלא כשהם בתוך מקוה או הים שמטהרין באשבורן דוקא כמותן דהו"ל כמין אחד, אבל לגבי מעין שהוא מטהר בזוחלין, משא"כ המים שבכלי, אין יוצאין מידי שאיבה בכשפה"נ ואין מטבילין בהן לא אדם ולא כלים עד שיהא נקוב כמוציא רמון, והנה דעתם הא דמטבילין כלי בתוך כלי דוקא במקוה אבל לא במעין, וכן הא דמטבילין כלי אגב מימיו במקוה דוקא, והא דתנן דמטבילין בשדה שבים ר"מ היא דכל הימים כמקוה א"נ כר' יהודה ובים הגדול, ולפ"ז אין טובלין במעין אלא במטה הכלי על צדו דכדרכו נעשו שאובין ואינן חיבור למעין, ויש לפרש דבריו ז"ל דוקא במעין זוחל דהא אין זוחלין חיבור אלא דבמעין גם זוחל חיבור וכיון דהמים שבתוך הכלי נדונו כמעין אין כאן חסרון משום זוחלין [וכדתנן העבירו ע"ג בריכה והפסיקו דוקא הפסיקו] ולזה פירש ריטב"א דאמרינן דהמים שבתוך הכלי חלוק מן המעין והוי כשאובין שאנו באין לטהרן ע"י חיבור למעין ואמרינן דאין זוחלין חיבור, ואע"ג דהעבירו ע"ג בריכה ולא הפסיקו דינו כמעין לכל דבר כדתנן רפ"ה, צ"ל דכלים שאני ואי אפשר ליתן דין מעין בכלים וממילא שאין עליהם גם דין מקוה משום חיבור למעין [תדע דהא מודה ריטב"א בנקוב כמוציא רמון] ונראה דמודה ריטב"א דהעביר המעין ע"ג בריכה מלאה מים אפילו שאובים חשיב חיבור ומטהר בכ"ש כדין מעין שרבה עליו שאובים [ועי' בתוס' רפ"ה שהביא ר"ש, בתלמי דקתני נוקבו מעין זקנו ונמצאו המעטים מטהרים את המרובים] [שו"ר בריטב"א מבואר דאף בבריכה קאמר דפי' דבור מלא שאובין והאמה נכנסת כו' אף באמה של מעין עיי"ש וצ"ע ומיהו דוקא בשאובין אבל אם המעין שופך לבריכה הוי מעין].
ועוד יש לפרש דברי ריטב"א אפי' במעין אשבורן כיון שדינו לטהר בזוחלין אינו חיבור עם השאובין בכלים, ומבואר מדברי ריטב"א דאפי' כלים נקובים כשפה"נ דלכו"ע אין פוסלין את המקוה מדין שאובין, אין טובלין בהן שהרי יהיב טעמא על יש"ש דבעינן נקוב כרמון דוקא דאל"כ לא מהני לי' חיבור למעין, וקשה נהי דלא הוי חיבור מ"מ הרי יש בו מ"ס מים כשרין והוי מקוה כשרה ועוד אם היה דינו כמקוה מפני הנקב, דין הוא ג"כ שיהא חשיב חיבור למעין כדין מי בריכה המחבר למעין דמודה בהם ריטב"א דחשיב חיבור כמש"כ לעיל, אלא ודאי דעת ריטב"א דאפי' נקוב בשוליו כשפה"נ אין טובלין בו וחשיב מים שבתוכו כתלושין כמים באויר ומים בכלים, וזה כדעת הראב"ד בהשגות, ומיהו אפשר דים ש"ש שהיה תלוש כו"ע מודו שאין טובלין בו עד שיהא נקוב כרמון וכמש"כ לעיל, [ולמש"כ מקואות קמא סי' ה' מל' הר"מ דים מקרי אשבורן, מוכח דהריטב"א אף באשבורן קאמר דהא מוקי ריטב"א מתנ' דשדה שבים דוקא כמ"ד דמטהר באשבורן].
ועיקר דברי ריטב"א משמע דמדאוריתא קאמר דלא חשיב חיבור, והנה יש לתמוה על שיטה זו מהא דתניא בתוס' [בר"ש פ"ו מ"ה] עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה שפה"נ ובמעין כ"ש מבואר בהדיא דמעין מטהר את מי העריבה בכ"ש, ואי מודה ריטב"א במעין עומד יש לדחוק דבמעין עומד קאמר ודוחק, ועיקר דינא דקתני דחיבור למעין א"צ שפה"נ השמיטו הפוסקים ונקטו בפשיטות להיפוך, עי' ר"ש פ"ה מ"ב והובא בתשו' הרא"ש כלל ל"א, וצ"ע.
יב) שו"ע ר"א ס"ח ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו כו' וחוצה לו מותר, אם השאובין מרובין נראה דאינו מטהר רק באשבורן כדין מעין שרבה עליו שאובין, ויש מקום לומר כיון דמן הדין לא הוו שאובין שהרי לא הופסק חיבורן למעין מעולם אלא משום גזירה כמש"כ ר"ש והרא"ש, לא החמירו חוצה לה בהעבירו ע"ג שפה כ"ש ומטהר גם בזוחלין ופשט המשנה משמע דבזוחל איירי [שו"ר בש"ך ס"ק ל"ג כ"כ].
שם ש"ך ס"ק כ"ו, נקב בשולי הכלי כשפה"נ כו' ושרי לטבול אף בתוך הכלי, ר"ל אף שאין מ"ס בכלי כדין מעין, וכשר בזוחלין, ומש"כ דנקב מן הצד לא מהני, הרשב"א חולק בזה כמבואר בב"י ור"י טטייצק מחזיק בדברי רשב"א כמש"כ ב"י.
יג) שו"ע ס"ו עי' בפ"ת סק"ז מה שהאריכו אחרונים ז"ל להק' מסוגיא דב"ב ס"ו ב"ק ס"ז, דמשמע דבדאוריתא אפי' קבעו ולבסוף חקקו חשיב כלי וא"כ לענין לטבול בכלי אף בקבעו ולבסוף חקקו פסול, והנה יש לעי' בהא דאמר ב"ב שם אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי, הא קיי"ל דכל המשמש עם הקרקע טהור כדתנן פי"א דכלים מ"ב ובפי"ב מ"ג ועיי"ש בר"ש, ושם מ"ד בר"ש, ואף שהוא מטלטל וכש"כ בזה שקבעו, ונראה דודאי פלוגתא דר"א ורבנן בדף שהיתה כלי וחברה, ופליגי אי עולה מטומאתה בלא שינוי מעשה, דר"א סבר דחשיב כקרקע עולם וא"צ שינוי מעשה, ורבנן סברי דחשיב כתלוש אלא שאינה כלי, שאין שם כלים על המשמשים עם הקרקע, והלכך אינו עולה מטומאתה בלא שינוי מעשה, וכ"ה בהדיא בר"מ בפה"מ כלים פ"כ מ"ד, [ועי' כלים פי"ד מ"ב פלוגתא ב"ש וב"ה] וכ"כ הר"מ ספי"א דהלכות כלים דדף טמאה משום שאין עולה מטומאתה אלא בשינוי מעשה, [והא דתניא שבת נ"ח ב' ש"ב ועשאו לדלת אע"פ שחברו וקבעו במסמרים טמא כו' כרבנן ולא כר"א] והא דאמר ב"ב שם אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי, היינו לענין לפסול המקוה דחקקו ולבסוף קבעו פוסל אפי' עשאו מתחלה לשמש עם הקרקע אע"ג דטהור מלק"ט כדתנן פי"א דכלים, דמ"מ הוי ככלי גללים דפוסלים את המקוה [וכן הוא בל' הר"מ בפי' פ"ו מ"י באביק וט"ס שם וצ"ל הוא כלי אף שאינו מק"ט להיותו כו'] אף קבעו ולבסוף חקקו כיון דהוא כתלוש הדין נותן שיפסול, ומסיק דבשאיבה דרבנן מודים חכמים דחשיב כמחובר, רק בחקקו ולבסוף קבעו מחמרינן, ותימא דהא תנן מקואות פ"ד מ"ה השוקת שבסלע אין ממלאין הימנה כו' וא"צ צ"פ וא"פ את המקוה היתה כלי וחברה כו' ומבואר דדין צ"פ כדין מקוה דדוקא היתה כלי וחברה צריכה צ"פ אבל קבעה ולבסוף חקקה א"צ צ"פ והנה מיקילינן בטומאת המת דאוריתא בקבעה ולבסוף חקקה ואי מן הדין הוי כתלוש איך הקילו בדאוריתא [ועיי"ש בפי' הרא"ש] ולכן נראה דהא דאמר שאני התם דאיכא תורת כלי עליו בתלוש הוי כמו אלא וכן סוגיא דב"ק מתפרש כן [ומשום שלא הוזכר אמורא לא קאמר אלא כמש"כ תו' שבת צ"ח א'] ול' הגמ' ב"ק שם משמע כן דמסיק הכא אין תורת כלי עליו בתלוש שזה מיותר שהרי קאמר דמיקילינן בשאיבה אבל באמת חשיב כלי אף קבעו ולבסוף חקקו, אלא השתא מחלק מעיקר הדין דאע"ג דשינוי השם מלתא היא מ"מ היכא דלא הוי עליו שם כלי בתלוש חשיב כקרקע ולא חייל עליו שם כלי, ובגמ' דהביא ברייתא דצנור הוי מצי לאתוי' מתנ' אלא דתנא דברייתא נמי על מתני' סמיך ומפרש בהדיא טפי החילוק בין קבעו ולבסוף חקקו לחקקו ולבסוף קבעו, להכי מייתא ברייתא, ובמש"כ נתישבו דברי הראשונים ז"ל שהכשירו לעשות מקוה בכלי שקבעו ולבסוף חקקו. [א"ה, ע"ע לקמן סי' קל"ג ס"ק י"ד, כלים סי' י"ט ס"ק א' - ד'].
ואחרונים ז"ל המחמירים לא החמירו אלא בקבעו ולבסוף חקקו אבל בבנין אבנים וטיט מודים דלא הוי ע"ז שם כלי, ואע"ג דמים תלושין פסול למקוה כדאמר בת"כ יכול אף בור שבספינה כו' מ"מ תלוש ולבסוף חברו חשיב לענין זה כמחובר היכא דליכא עלי' שם כלי, וכדאמר ב"ק שם והשתא צנורא, וכמש"כ רשב"א דכן היתה מקוה של כה"ג ביהכ"פ כדאמר יומא ל"ו א'.
ונראה דכלי נקוב כשפה"נ שחברה לארץ כל שלא סתם הנקב אף שנסתם הנקב בלחיצת הכלי לארץ לא הוי עלי' שם כלי והוי כבנין של עצים, ואפי' אם סתם הנקב והסיד מחבר לארץ שאם יטול הכלי אין הסיד והגפסיס עולה עמו, לא חשיב כלי, ועוד יש לדון כיון דהמים מחוברים לארץ כשפה"נ אף אם יש שם כלי על כל הגיגית, ליהוי ככלי שבמקוה המחבר למי המקוה שטובלין בתוך הכלי, כמש"כ תו' מכות ד' א' והר"ש רפ"ה, י"ל דז"א דלא נאמר אלא ביש מ"ס חוץ לכלי אבל אין המים שבכלים משלימין אף שלא נעשו שאובין שלא נעקרו המים מן המקוה, כמש"כ ב"י בשם ת"ה.
והא דאמרינן דקבעו ולבסוף חקקו מודים חכמים דחשיב כקרקע ולא ככלי אפשר דאינו אלא לענין לפסול המקוה דלא חשיב שם כלי וכן לענין להציל מדין אהלות, אבל לענין לקנות בכסף ושטר וחזקה ולענין אונאה ושבועה אין ראי' דחשיב כקרקע ממש, ואפשר דחשיב כקרקע, ובטור חו"מ סי' צ"ה מבואר דדין כלים המחוברים לקרקע תלי בפלוגתא דר"א ורבנן דלר"א דאית לי' בדף שקבעו פרחה טומאתו דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר הרי הן כמחוברין ולרבנן הוו כתלושין, ולכאורה קשה מנ"ל לדמות דיני ממונות לטומאה והרי בחולין ט"ז מחלקינן בין ע"ז להכשר ובינם לשחיטה, ומבואר שאין דין תלוש ולבסוף חברו דין אחד בכל, ונראה דכיון דבית דינו כקרקע לענין חזקה אלמא דתלוש ולבסוף חברו כקרקע לענין דיני ממונות אלא שי"ל דכלים המחוברים שאני וכדבעי ב"ב ס"ו ב' באצטרובלין ופי' התוס' שם ובחולין ט"ז א' דמבעיא לי' אי אצטרובלין חשיב מחובר ככותל ואמר בגמ' שם דלר"א ודאי כקרקע דהא אפי' דף שקבעו חשיב לי' כקרקע אלא לרבנן מספקא לי' ודוקא באצטרובלין מבעיא לי' אבל מכתשת קבועה חשיב כתלוש, והלכך לענין אונאה ושבועה ולקנות בחזקה נמי לרבנן חשיבי כתלוש, ולר"א חשיב כמחובר, ולענין הלכה ר"ח פסק כר"א וש"פ פסקו כרבנן, ולכאורה לדעת ר"ח צנור שחקקו ולבסוף קבעו לא יפסול את המקוה.
יד) שו"ע ס"י מעין שהמשיכו לבריכה כו', נראה עיקר דבבריכה ריקנית קאמר כמש"כ ב"י ומיושב כל לשון המשנה, אבל אי בבריכה מלאה איירי הו"ל לומר מעין שהמשיכו ע"ג בריכה פסול לזבין כו' הפסיקו הרי הוא כמקוה, וכ"מ מל' ר"ש שכ' דפסול לזבין משום שכבר נפסק חיותן, ומבואר מתוך דבריו ז"ל דהמים שבבריכה מי מעין הן מתחלתן, ואחרי שהראב"ד והר"ש פי' כן בהדיא וכ"ד רשב"א בשער המים כמש"כ ב"י, מיעוטא בפלוגתא עדיף, והלכך כל שנחו המים באשבורן ונפסקו מהמעין דין נוטפין עליהן לכל דבר וכ"ד תו' בכורות נ"ה ב' ד"ה שמא עיי"ש, מיהו מש"כ הטוש"ע דאם חזר והמשיך קילוח המעין על הבריכה חזר לדין מעין, היינו דוקא לטהר בכל שהו, אבל לא לטהר בזוחלין, ומשום דכבר הקדים דהבריכה הן מים נקוין סתמו, ואף שהלשון בטור לא משמע כן מ"מ בל' הרא"ש שהביא ב"י כתוב בהדיא לטהר בכ"ש, ואילו זוחלין שיירי', ומש"כ ט"ז ס"ק כ"ב טעם לטהר בזוחלין מדין מעין שהיה מושך כנדל, ז"א דלא מבעיא לדעת הרמב"ם שהביא הר"ן נדרים מ"א א' דדוקא ברבה בגומת המעין אבל לא בהמשכתו דהכא אינו מטהר בזוחלין, אלא אף לדעת הראב"ד שהביא ר"ן שם דבכל מקום שהיה מהלך בתחלה מטהר בזוחלין, הכא כיון שהפסיקו ואח"כ משכו על מים נוטפין מסתבר דדינו כמקומות החדשים דדוקא כשבאים המים לתוך המעין בשעה שהוא זוחל מתבטלים במעין אבל לא כשבא המעין השתא על רוב שאובין או נוטפין, ועוד דכל שהנוטפין עומדין בפ"ע רק שהן מחוברים למעין ואין מי המעין מעורבין בהן לא שייך למידן בהן חשיבות מעין בנוטפין שאין בהן תערובות מעין כלל ומיהו כשמתחיל הבריכה להיות זוחלין וגם המעין זוחל דרך הבריכה מתערבין המים ויש מי המעין בכל התערובות, ואפשר דכיון דעיקר המעין עובר תמיד ע"ג הבריכה רק שהפסיקו לפי שעה והחזירו חשיב כמקום שהיה מהלך בתחלתו כסברת הט"ז [ולמש"כ קמא סי' ו' סק"י דבמקום שהיה מהלך בתחלה כשר לזבין ע"כ הכא לא חשיב כמקום שהיה מהלך בתחלה דהא פסול לזבין ומוכח דלא כט"ז] ומ"מ אין להקל באיסור דאוריתא וגם לדעת הרמב"ם אין מועיל כל זה, וכ"ד ש"ך ס"ק ל"ב, מיהו מש"כ ש"ך דמיירי דמי מעין רבו, תמוה דבעינן רבו זוחלין במקום שהוא טובל, וכל שבבריכה הנוטפין רבו אע"ג דכל שטח המעין מרובה, אין הבריכה מטהרת בזוחלין וכמש"כ לעיל סי' קכ"ח בשם רי"ו, וא"כ איך הבריכה מטהרת בזוחלין בתחלה כשהמשיך קילוח המעין, ואי כונת ש"ך דכבר רבו הזוחלין של מעין בבריכה הדין אמת, אבל בכגון זה אפרש דכשר גם לזבין והרא"ש דייק מהא דקתני פסול לזבין אבל אין עליו כל תורת מקוה ומטהר בכ"ש, ועוד דהיה לי' לטור לפרש [עי' במקואות קמא סי' ו' סק"י].
טו) וכתב ב"י בד"ה מעין, וז"ל ומשמע לי ע"פ דבריהם דבריכה זו מלאה גשמים כו', למש"כ לעיל א"א לפרש כן בל' ר"ש, ומש"כ עוד ב"י וכשהעביר עלי' מי מעין חזרו מי הבריכה כאילו הם מעין לטהר בזוחלין ובכ"ש, למש"כ לעיל אין מטהרין בזוחלין עד שירבו הזוחלין בבריכה על מי הגשמים, ומש"כ עוד ב"י דכשהופסק חזרה למשפטה הראשון ובעינן מ"ס, לכאורה קשה אם מי מעין שנפלו לבריכה ריקנית תורת מעין עליהן וכמו דסבר השתא ב"י וכמו שצדד מהרי"ק א"כ אף אם הפסיק כיון דיש בבריכה מעין כ"ש הרי כל הבריכה מחובר למעין וכדין מעין שרבה עליו שאובין דמטהר בכ"ש, וגל שנתלש א"צ מ"ס רק לאדם לדעת הראשונים ז"ל [וגם הגר"א ז"ל חולק על הש"ך סק"ך] ומש"כ עוד ב"י בדעת הרמב"ם ל' הר"מ ודאי משמע כן שלא הזכיר ברישא דהפסיקו מיהו קשה אי לא הפסיקו למה הוא כמקוה הרי דינו לטהר בכ"ש [ומיהו לפי' ר"ן נדרים מ"א דמקום שצריך אשבורן צריך מ"ס ניחא] ועוד קשה אם לא הפסיק המעין איך הפסיקו שלא יצא לחוץ וצ"ע, ולדינא אין נפקותא דלא מצינו להר"מ דין בריכה ריקנית, שפירשו דינה הר"ש והראב"ד, [ודלא כמש"כ בפ"ת בשם ח"ס בפשיטות דעת הר"מ להכשיר בריקנית והפסיקו ומה שסמך הח"ס על משנת ג' מקואות אינו ענין כלל].
טז) וכל מש"כ הט"ז סק"ב תמוה דמש"כ דל"ק קו' התה"ד [שהק' מ"ש מקוה מ"ס מטהר שאובין אפי' רבו השאובין על הכשרים, ומ"ש מעין דכי רבו נוטפין אינו מטהר בזוחלין] דהא מעין שהיה מושך כנדל ורבה עליו מ"ש נמי הרי הוא כבתחלה, אינו מובן דמ"מ קשה קו' התה"ד בהיה עומד ורבה עליו למה פסול הלא בחפר סביבותיו והמשיכו או השליך בו עפר וצרורות עד שהוגבהו המים ושטפו כשר בזוחלין, ולמה כששפך בו נוטפין או שאובין פסול הלא מעין עומד ג"כ מעין הוא ומטהר את השאובין, ולמה אבד המעין דינו לענין זוחלין, וכן לדעת הר"מ שהביא ר"ן נדרים מ"א א' דדוקא ברבה בגומת המעין אבל רבה בהמשכתו אפי' במקום שהיה מהלך בתחלה אינו מטהר בזוחלין, אלא ודאי דשאני זוחלין דבעינן שיהי' זחילתו כטבעת זחילת המעין, אבל כל שרבו הנוטפין הוי זחילת נוטפין ואין כאן זחילת מעין, אבל לענין משהו בעינן שיהי' מחובר למעין והרי הוא מחבר למעין וזה כונת התה"ד, ומ"מ במקום שהיה מהלך בתחלה חשיב המעין ובטלין בו כל המים הבאים עליו ונטפלין למימיו וכנתגדל המעין חשיב.
ומש"כ הט"ז דבס"ח מטהרין המים שחוץ לשוקת בזוחלין אף שהשאובין מרובין אם באמת הדין כן צ"ל משום דמן הדין גם המים שבשוקת חשיב מעין אלא דהחמירו משום גזירה כמש"כ הר"ש והרא"ש רפ"ה הקילו חוצה לה, וכ"כ ש"ך ס"ק ל"ג, ומש"כ דבס"י מטהר בזוחלין מי הבריכה המרובין ממי המעין, תמוה אם מדמה התם למעין שרבה עליו שאובין והמשיכו למקומות חדשים ודאי אינו מטהר בזוחלין, ואי מדמה התם למקום שהיה מהלך בתחלה א"כ ל"ק ומש"כ דבנהר משום גזירה, לא הוזכר כאן גזירה לא בגמ' ולא בראשונים, והלא רבו נוטפין הוא דין מעין עומד שרבה עליו כמש"כ הט"ז בשם ראב"ד ובהיה עומד ורבה עליו משמע דניחא לי' להט"ז שאין מטהר בזוחלין, וכמש"כ הט"ז בס"י, ומש"כ דבטובל למעלה במקום הפשרת שלגים שאין שם מי מעין פסול משום שאין קטפרס חיבור אינו מובן שאם ראוי ליתן דין מעין לכל המחבר למעין לטהר בזוחלין, א"כ גם הנוטפין שלמעלה דין הוא שיטהרו בזוחלין, והמטהר בזוחלין מטהר בקטפרס, אבל באמת אין ראוי למים שלמעלה שאין בהן תערובות מעין לטהר בזוחלין כדין מעין שמימיו מועטין ושרבה עליו שאובין שאין מטהר בזוחלין, וכש"כ בשאובין שאין בהן מי מעין כלום, ומיהו איכא מ"ד דקטפרס וזוחלין תרי מילי נינהו וכמש"כ במקואות קמא סי' ג' ס"ק י"ב, אבל משמע שאין כן דעת ר"ש ורא"ש כמש"כ שם.
יז) ומש"כ הט"ז בשם ראבי"ה שהביא מרדכי בשבועות, דברי ראבי"ה צריכין פירוש, ונראה דקשיא לי' איך מעין מטהר בזוחלין לאדם דבעי מ"ס וכדעת ר"ת, והלא אין הזוחלין חיבור, וניחא לי' דקיי"ל כר"י אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, ודוקא גוד אחית אבל לא גוד אסיק, והלכך כשטובל בנהר שיש למעלה ממנו מ"ס שפיר דמי, ומיהו צריך טעם למה פסק כר"י הא רבנן פליגי עלי', וגם ר"פ ול"ק אליבא דר"ז חגיגה י"ט א' ס"ל דלא אמר ר"י אלא במעלות דרבנן, וקו' ראבי"ה איתא במרדכי שם גם בשם ר"ת שכ' בשם ר"ת הא דקטפרס אינו חיבור היינו דוקא מי גשמים דעתידין לפסוק אבל מי נהר דאין עתידין לפסוק הוי חיבור, ור"ל דכל מעין שאינו פוסק קטפרס חיבור, ומיהו קשה מהא דתנן גל שנתלש ובו מ"ס ונפל על האדם ועל הכלים טהורין, הלא התם עתיד לפסוק וגם יש מים למטה ממנו ומ"מ חשיב חיבור וע"כ דבמעין זוחלין חיבור לעולם וצע"ג.