חזון איש/יורה דעה/מה
סימן מה[עריכה]
א) ע"ז נ"ו ב' מהו לדרוך עם העכו"מ בגת כו' דציירנא להו לידי', יש לעי' כי נגע מאי הוי, נהי דיין שבגת נאסר, מ"מ יין היוצא עכשו מן הענבים מותר בהנאה אלא שמתערב עם יין שבגת וכיון דקיי"ל כרשב"ג בסתם יינן דמותר למכור חוץ מדמי יי"נ שבו, כמו כן מותר לדרוך עמו דאין כאן משתכר באה"נ וכמש"כ תו' ד"ה מהו, ונראה דחיישינן שדורך בשעה שידו של עכו"מ ביין שבגת וכשדורך יין היוצא נאסר בהנאה במגע עצמו ביד עכו"מ, ומיהו נגיעה בלא שכשוך אינה אוסרת בהנאה והשכשוך הוא אח"כ, והכא האיסור משום משתכר באה"נ וכל שהיין היוצא מותר בהנאה הדין נותן שמותר לו לדרוך, וא"ת שיהא אסור משום לפני עור ז"א שהרי מותר למכור יין לנכרי והרי מן הדין סתם יינן מותר ולא חיישינן שמא נסך, אלא שחכמים אסרו יינן בהנאה, והלכך בכלל הגזירה שלא ישתכר בהן שהרי נהנה ואף שאינו יי"נ באמת עביד איסורא, אבל כל שהיין מותר אינו אסור לדרוך עמו ואפשר כל שידו נפגשת עם היין חשיב שכשוך וצ"ע.
ולכאורה הא דשאלו לינוקא, וכן עובדא דשמואל, בגת המזנקת עכשו יין לבור, דאם היא עכשו פקוקה יין היוצא מן הענבים בשעה זו לא חשיב יין ליאסר, אבל סתימת הגמ' משמע דאפי' בגת פקוקה קאמר, לכן נסתפקו תו' לעיל נ"ה ב' ד"ה א"ר, דגזרו לפני המשכה אטו אחר המשכה, ור"ל לאחר שהוסר הפקק והיין הולך ויורד לבור, אבל אם חזר ופקק הדין נותן שאין איסור בדריכתו, אם לא משום גזירה, ולא נתפרש אם כונתם לאסור לדרוך לכתחלה, או גם עובדא דשמואל היתה בגת פקוקה ואף דיעבד אסרינן משום גזירה, [שו"ר בש"ך סי' קכ"ג ס"ק מ"ד, כתב בשם מהרי"ק להתיר דיעבד].
ב) נ"ה ב' תוד"ה א"ר, ומביאים ראי' מהירו' כו' תני ר"ח והוא כו', אם הירו' איירי למשנה ראשונה, אף אם דורך בגת פתוחה מה שבגת מותר ואין צריך כאן שמירה רק שלא יחזיר גרגותני לגת אם פחסתו בורו או אם נצוק חבור או שלא יחזיר מכלים שבבור, ולענין לדרוך עם העכו"מ בגת אין מקום לאסור אלא לרבנן דרשב"ג דכל היין נאסר בהנאה, ולמשנה אחרונה אין לוקחין גת בעוטה אלא בפקוקה לר"ת או פקוקה ומלאה לפרש"י ואז צריך שמירה שלא יסיר הפקק, וכן בדורך עם העכו"מ צריך שמירה זו אף לרשב"ג דבשעה שהוא דורך עמו והגת פתוחה נאסר היין מיד, ולרבנן דרשב"ג אף אם יחזור ויפקק אסור, ואם ציירנא לידו לכאורה אין לחוש ואפשר דהירו' סבר דבגת פקוקה מותר בלא ציירנא לידו וצריך שמירה שלא יפתח את הגת, ור"י פי' דהירו' למ"א ובגת פקוקה וצריך שמירה שלא יפתח, ומ"מ אין לדמות גיגית לגת, ואפשר דלמ"ר מותר ולא חיישינן שמא החזיר לגת דלא שכיח.
ורבנו יהודה פי' דהירו' קאי אמ"ר [ובלשון התו' מ"א נראה דהוא ט"ס וצ"ל מ"ר] ולאחר שהמשיך לבור, דהא למ"ר אף כשירד לבור מה שבגת מותר ולוקחין גת בעוטה אף לאחר שירד לבור, וכן דורכין עם העכו"מ אף אחר שירד לבור, ובזה חיישינן שמא יחזיר גרגותני או כלי הבור, ומשמע דגם רי"ה סבר דמ"מ אין למידין מזה לחוש בגיגיות שאין המשכה שכיחא בהו, כמו שהביאו התו' משמו דהמחמיר תבוא עליו ברכה.
ואמנם כיון דקיי"ל כרשב"ג אין מקום לאסור לדרוך בשביל שהחזיר גרגותני, ואפי' לרבנן אין לאסור כיון דהוא עושה ביין היתר ואף שמתערב בהן יין אסור תיכף כשיוצאין, וחכמים אסרו בהנאה כל התערובות, מ"מ לא מצינו שאסור לישראל להשתכר במלאכת עירוי יין היתר ליין אסור כיון דאין איסור הנאה שלהן מצד עצמן אלא משום תערובות וצ"ע בזה, שוב ראיתי בתו' לקמן נ"ו ב' ד"ה מהו, מבואר דלרבנן דרשב"ג אסור אי נצוק חיבור, ואם אין נצוק חיבור מותר אף דע"י כחו מתערב היין ביין הבור ונאסר בהנאה מ"מ בשעת נצוק כבר נפסק כחו, ואפשר דכאן דמתערב תיכף מקרי משתכר באיה"נ, ואמנם הא דירו' יש לפרש לא על הדריכה אלא מלתא באפה נפשה, דמהא דדורכין עם העכו"מ בגת שמעינן דאין יין שבגת חשיב יין, וסיים על זה דבהעלים עין נעשה היין שבגת יי"נ לענין ליקח מהן או לסייע אותו בסינון וכיו"ב, ואע"ג דהוי מצי לקבוע דבריו אהא דלוקחין גת בעוטה אפשר דמימרא אתאמרא כשתנו דין דורכין.
ובגמ' ס"ה ב' אמרו כי קטרח בהיתירא קטרח, ופי' תוס' דאי נצוק חיבור אתיא כרשב"ג ומבואר דלרבנן דרשב"ג אם נצוק חיבור מקרי עושה באה"נ אבל אם אין נצוק חיבור מותר אף לרבנן אע"ג דסופן להתערב מכחו, ובגמ' לא דנו כאן איך הוא שקיל דמי היין כיון דיהיב לכלי עכו"מ ונאסר בהנאה, דזה כבר פירשו לק' ע"א ב' דקדם ונקיט זוזי אבל הכא דנו על העירוי דבזה נהנה דאפשר לו למשקל גולפי, ועל זה אמר דבהיתירא קטרח, ואשמועינן כרשב"ג אפי' יין ביין, א"נ אין נצוק חיבור ואפי' כרבנן, ובתו' כתבו דאיירי דבזיקי לא היה יין בעין, ויש לעי' לפ"ז מה ס"ד לאסור הלא מתנ' היא לעיל כ"ט ב' וחכ"א אין איסורן אה"נ, ולק' ע"א ב' מבואר דאי קדים ושקיל זוזי מותר לישראל לערות לקנקן דעכו"מ אף דיש עכבת יין אפומה דכוזא, ולא אמרינן קטרח באה"נ, וצ"ל דדוקא בנהנה למשקל גולפי אסור.
ומהא דאמרו כי קטרח בהיתירא קטרח שמעינן דאע"ג דנצוק חיבור מ"מ לרשב"ג מותר למכור דאל"כ כי קטרח באיסורא קטרח דהנצוק נאסר בהנאה, ואמנם כבר כתבנו סימן מ"ז ס"ק ה' להקשות לפי דברי הרשב"א בשם הראב"ד דאוסר למכור מכל תערובות.
נ"ה א' תוד"ה והשאר, והא דאמרינן בפ"ב גבי גת כו' כאן למ"ר כאן למ"א כו', למש"כ לעיל בפי' רי"ה דכל שהעלים עין חיישינן שהחזיר גרגותני, הדין נותן דהלוקח גת מן העכו"מ צריך ניגוב, ובגמ' ס' ב' מבואר דבעי ניגוב אף אם זה שהחזיר לא חשיב כדרך בה.
ויש לעי' בהא דאמר דלוקחין גת בעוטה פקוקה אף למ"א הלא הגת צריך ניגוב וא"כ יין דעכשו אסור משום יין הבלוע בגת מכבר, וצ"ל דאיירי בגת נגוב או בחדש, [ולהר"ש דלוקחין גת בעוטה היינו ליהנות ולא לשתות ניחא, אבל כבר הוכיחו תו' לעיל דאפי' בשתיה מותר], וי"ל דיש בחרצנים וזגין ס' כנגד היין שיוצא ע"י ניגוב, עי' לק' סי' נ"ב ס"ק י"א.
ג) נ"ה ב' יין כיון שהתחיל לימשך עי"נ, לפרש"י היינו ביש בגת מקום נמוך ואין שם ענבים והיין נסחט ונמשך לשם, והא דאמר בגת פקוקה ומלאה, היינו דבעינן שיהא היין צלול שאין בו חרצנים וזגים, והלכך ביש בו מקום נמוך שהיין נמשך לתוכו נעשה יין, אבל במלאה ע"כ היין והחרצנים והזגים מעורבים, ואם פנה החרצנים והזגים והשאיר היין צלול זהו משיכתו, ואם תחתיו חרצנים וזגים לא חשיב משיכה אע"ג דאפשר לקלוט יין צלול מעל גביהם, וכמו שבארו כל זה בתו', ואם התחיל לימשך חשיב כולו יין אף היין המעורב בחרצנים וזגים, וכן אם הגת מלאה ופתח הצנור שיורד היין לבור חייל שם יין על כל היין שבגת אע"ג דמעורב עם החרצנים והזגים, ואע"ג דיורדים מן הגת לגרגותני בתערובות מ"מ מקרי המשכה כיון דהן מסתננים ע"י הגרגותני ויורדים צלולים לבור.
והר"ן הביא בשם הרמב"ן דדוקא יין הנמשך עושה יי"נ אבל יין המעורב עם החרצנים אינו עושה יי"נ והקשה עליו דא"כ מאי פריך בגמ' מירד לבור דקתני והשאר מותר הלא באמת השאר מותר שאין מה שבגת נאסר במגע עכו"מ אפי' בשעה שהיין יורד לבור, ומיהו י"ל דפריך דהקילוח היורד מגת יאסר במגע עכו"מ ומדתנן והשאר מותר משמע דאף הקילוח אינו נאסר במגע עכו"מ [שו"ר כן בת"ה] עוד יש להקשות לדעת רמב"ן מהא דמבואר בגמ' דאין דורכין עם העכו"מ בגת למ"א אלא א"כ צייר לידו, ואמאי הלא היין שבמקום הדריכה לא חשיב יין אף למ"א, וי"ל דאיירי באינה מלאה ואיכא יין צלול למטה והיין נוגע ברגלו בשעה שפי' מן הענבים ומקלח למטה.
ובשו"ע סי' קכ"ג סי"ז סתם כפרש"י דכיון דהתחיל לימשך גם היין שעל הענבים חשיב יין ליאסר במגע, וכן בפלוגתת רש"י ור"ת הסכימו הפוסקים כפרש"י דאפי' המשכה בגת עצמה חשיבא המשכה.
רא"ש פ"ד סי' ג', ומצא תחתיו גממיות מותר בצדן אסור, ר"ל תחתיו אפי' גמר הדריכה ואין בגממיות ענבים מ"מ לא חשיב יין כיון דחרצנים וזגין מעורבין בהן, אבל בצדן שלא במקום הדריכה והיין הצלול היה נגרר לתוכן חשיב יין.
שם היה נותן אלו לעצמן ואלו לעצמן אפי' כן מותר גממיות מתחת האשכולות כו', פי' הפ"ח דמבעי לי אם לקח כל הענבים מגומא ומתאסף היין בגומא אם זה קובע שם יין, ופשיט דיש חילוק אם הגומא במקום הדריכה דע"כ נשאר שמה חרצנים וזגים אין זה עדיין יין, ואם הגומות מן הצד אסורות, וריב"ב בשם ר"י דאפי' גומות שבמקום הדריכה יין שבתוכן לאחר שהסיר כל הענבים חשיב יין אע"ג דמעורב בהן חרצנים וזגים, וגמ' דידן דאמר שהתחיל לימשך כפי שפרש"י הוא כסתמא דירו' דלא כר"י.
ואפשר דלפר"ת גומות חשיבי כבור, אבל מדרון הגת אינו חשוב כרשות אחרת, והרי אם נסך בהדיא אפי' קדם דחייל עליהו שם יין נאסרו דהרי אם ניסך שאר משקין נמי נאסרין ואפי' עביט של מ"ר כדאמר לעיל נ"א א', אלא דבגזרת סתם יינן לא גזרו אלא על היין, ובזה יש לומר דגבלו חכמים שיהי' היין נפרש מן הגת, וכן מה שדקדקו ראשונים מלשון המשכה, י"ל כיון דהצנור הוא למטה סמוך לשולי הגת ומונח על הארץ עד פי הבור, שייך בו לשון המשכה.
ובת"ה הביא דעת רמב"ן דלמ"א גם פקוקה ומלאה חשיב יין כיון שראוי לימשך, והיינו אם יש יין צלול למטה בגת תחת הענבים, ומה שמעורב עם החרצנים אינו יין אף בגת פתוחה ומה שמקלח מן הגת אף שמקלח לגרגותני בתערובות חרצנים חשיב יין, והא דאמר ר"ה אם החזיר גרגותני לגת אסור היינו אף למ"א דיין שבגת לא נאסר ע"י דריכת העכו"מ כיון דהוא מעורב בחרצנים וזגים וגם לא נאסר ע"י נצוק כיון דלא חשיב עדיין יין ואפי' הקלוח יורד לבור בלא אמצעות גרגותני, והיין שבגרגותני חשיב יין ונאסר בנצוק וכשמחזירו לגת אוסר יין שבגת, ואע"ג דלא חשיב עדיין יין ליאסר במגע עכו"מ ולא ליאסר ע"י נצוק מ"מ חשיב יין ליאסר בתערובות יי"נ כדין מין במינו [וכ"כ הרא"ה בב"ה ובת"ה תמה כיון שאינו יין ליאסר במגע למה יאסר בתערובות יי"נ יציבא בארעא כו' ואינו מובן הלא יי"נ אוסר אפי' מים אע"ג דעכו"מ הנוגע במים אינו אוסר, והכא נמי נהי דלא גזרו משום סתם יינם על יין המעורב ואיננו עדיין יין הראוי לגזור עליו, מ"מ יי"נ המתערב בו אוסרו ואיסורו במשהו כדין יין ביין, ובמ"ה לא השיב על זה כלום וצ"ע] ויותר נראה דיין שבגרגותני נמי אינו יין כיון שמעורב עם החרצנים והזגים, ורק היין היוצא מגרגותני חשיב יין והגרגותני נאסרת מטיפת יין שבקלוח הנוגע בשולי הגרגותני וכשמחזירו לגת אוסרת כל הגת.
ודעת הרא"ש דמה שיוצא מן הגת בתערובות חרצנים וזגין לא חשיבא המשכה ועדיין אין דין יין לא על היין שבגת ולא על הקלוח היוצא, ואם הקלוח מן הגת יורד לגרגותני עדיין אין דין יין על הקילוח, אמנם כשהתחיל לימשך יין צלול מן גרגותני לבור חייל שם יין גם על היין שבגרגותני למ"א, והשתא אפשר לפרש דברי ר"ה אף למ"א, ואיירי בגת מלאה ופתוחה ויין שבגת מותר כיון דאין יין צלול יורד מגת, אבל כשהחזיר גרגותני אוסר את היין שבגת [ואשמעינן דחשיב מין במינו לאסור במשהו אע"ג דאיננו עדיין יין ליאסר במגע עכו"מ כמש"כ בת"ה, א"נ אשמעינן דאין חרצנים וזגים מבטלים את יין האסור ולא אמרינן סלק] ויין שבגרגותני אפשר לפרש שנאסר במגע עכו"מ או בכח עכו"מ לפרשב"ם, ובגמ' דפריך ש"מ נצוק חיבור ס"ד דקאי למ"ר ואין יין שבגרגותני נאסר במגע עכו"מ וע"כ איסורו משום נצוק [ואע"ג דאינו יין ליאסר במגע עכו"מ מ"מ הוא יין לאסר בנצוק], אבל באמת יש לפרש דנצוק אינו חיבור ור"ה למ"א ובנגע עכו"מ בגרגותני, מיהו לא יתכן לפרש כן בגמ' שהרי מסקינן בפחסתו בורו ואין רמז בגמ' פי' אחר בדברי ר"ה אלא ודאי קים להו בגמ' דר"ה לא איירי בנגע עכו"מ בגרגותני אלא בבור, אבל עיקר דינו של הרא"ש יש לקובעו להלכה כפי שקבעו רבנו בסברא אבל לשון הרא"ש לקובעו בגמ' צ"ע.
הא דמחלק בירו' בין גומא שתחת ענבים לגומא מן הצד, יש לפרש גם לדעת רמב"ן דמן הצד צלול ותחת האשכולות מעורב עם חרצנים, דצלול כיון שראוי לימשך חשיב יין.
נראה מדברי הרשב"א בת"ה דלמ"א דכיון דהתחיל לימשך עושה יין נסך ולמאי דהסכים הרשב"א כפי' רש"י דהמשכה בגת הויא המשכה, כל יין צלול שבגת חשיב יין, אף שתחתיו ענבים חרצנים וזגין והוא צף עליהן, ודלא כפי' תו', מיהו כל שאין היין מגולה אלא יש גומות למטה שיין צלול כנוס בתוכן אינן יין עדיין [צ"ע איך מש"ל יין צלול למה אין מתערבין בו החרצנים והזגים, וי"ל דשכיח פילא מלא חמרא כדאמר ע"ד ב' ופסולת מתעבה ואינו מתערב] ולפי' רמב"ן גם יין צלול למטה חשיב יין, והנה כל שנעשה מעט יין צלול בגת קרינן בו התחיל לימשך וע"י זה חשיב כל היין שבגת יין גמור ועושה יי"נ לדעת הרשב"א, אבל לדעת רמב"ן דוקא יין הצלול עושה יי"נ אבל לא המעורב עם החרצנים והזגין, ואפי' בזמן שיין הצלול יורד לבור אין יין המעורב שבגת חשיב יין.
מיהו מפרש"י משמע דבעינן המשכה ממקום למקום אבל יין צלול העומד במקומו לא חשיב המשכה, ומשמע לפ"ז כפי' תו' דבעינן המשכה על הגת עצמה, דאי יין צלול ע"ג ענבים נמי חשיבא המשכה גת מלאה נמי ולעולם היין מחליף מקומו מעט, ואפשר שזו כונת הרשב"א שחשב פרש"י והראב"ד לשתי שיטות, ולפי' הראב"ד גם צלול ע"ג ענבים חשיבא המשכה, [ואפשר דלפרש"י נמי א"צ המשכה ממקום למקום אלא העיקר תלוי בצלילת היין והפרשת הפסולת ממנו, והלכך בעינן מקום פנוי למטה, אבל במקום הענבים אף אם לפי שעה נצלל היין בשעה שנוטל הענבים אבל תכף חוזר ומתערב, ומיהו לפ"ז אם יש יין צלול ע"ג ענבים למעלה שפיר חשיב יין וכמו שפי' הראב"ד וצ"ע].
הרשב"א שם הביא פר"ת דבעינן המשכה לבור דוקא, וסיים ועל פי' זה סמכו מקצתם להתיר לדרוך הנכרי בכובא כו', גם לפרש"י יש להתיר בכובא, אם לא שהענבים לצד אחד ואפשר שיהי' יין צלול בצדו, אבל לפעמים עושין כן שמסלקין הענבים לצד אחד וכמש"כ בסמוך, וכ"ה בתו' נ"ה ב' ד"ה אר"ה, אבל לפי' הראב"ד והרמב"ן כל יין צלול אפי' על הענבים נאסר.
שם ועוד דבתוספ' כו' והם עומדות למעלה, נראה דר"ל דאינן מכוסות בענבים ולמעלה רואין יינן.
שם ומש"ל בשהיתה גדושה מתחלתה, לכאורה מלאה לפרש"י היינו שהענבים על כל שטח הגת ולמטה ג"כ ענבים, אבל א"צ מלאוי של גובה הגת, אלא משום דנהוג לסלק לפעמים את הענבים חרצנים וזגים לצד העליון ונקיט פקוקה ומלאה גם בגובה וממילא אי אפשר לסלק לצד עליון דיצא היין לחוץ.
שם שהיין רבה בגת עד שהולך שתי וערב כו', כונתו ז"ל להא דתניא בתוספתא הובא בר"ש טהרות פ"י מ"ה ענבים עד אימת מטמאין טו"א עד שהלכו בהן שתי וערב, ור"ל ואח"כ מטמאין טומאת משקין וכמש"כ הר"מ פ"א מטו"א הכ"ד, וס"ל להראב"ד דה"ה ליי"נ יין הצלול שעל פני הגת עושה יי"נ, וכן משמע בתוספתא שם דקתני האוכל מן הסלים כו' וזרקן לגת כו' אע"פ שנפצן לגת והיין מנתז ע"ג ענבים טהור וכן בעכו"מ אינו חושש משום יי"נ, ור"ל דכיון דבשעה שיצאו המשקין היו ענבים עומדין לאכילה ולא חייל תורת משקה עליהן עד שיפלו לגת והלכך לא מיטמו בידים שנגע בהו קודם שנפלו לגת, וכן עכו"מ שנגע בהן קדם שנפלו לגת לא אסרן, משמע דנגע בהן עכו"מ בגת אסרן וכש"כ כשדורך והיין צף מלמעלה דעושין יי"נ, וכן תניא התם הדורס ענבים בחבית אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו טהור וכן בעכו"מ אינו חושש משום יי"נ, והיינו בענבים העומדות לאכילה וכמש"כ חזו"א טהרות סי' י"ג סק"ח, דאי דורס ליין ודאי הוכשר, אלמא דאי הוו משקין לענין הכשר עושין יי"נ.
שם אבל הרמב"ן ז"ל כתב שלא נאמר אותו תירוץ אלא מתחלה כשהיינו סבורין דר"ה אפי' כו', הא דהאריכו בגמ' לדחות דמרישא אין ראי' די"ל דאיירי בפקוקה ומלואה, ולא מלאו מסדרי התלמוד להסתפק במשנה קצרה ולפרש דר"ה כמשנה אחרונה, אפשר דבאו לאשמועינן דאף למ"א פקוקה ומלואה שריא, ואע"ג דאיכא פילא מלא חמרא צלול, ואפשר דבאו לאשמועינן דאף למ"ר אם יש יין צלול מן הצד או למעלה חשיב כירד לבור, ומיהו לא נראה כן דהא לרבא נ"ו א' דין יי"נ כדין מעשר ובמעשר משמע דירד לבור דוקא הוא, ואפשר דאדרבה אשמועינן דר"ה כמ"א אבל למ"ר אין עושה יי"נ עד שירד לבור דוקא, ואפשר דהאריכו להגדיל תורה וכדרך הגמ', והנה הרמב"ן פי' דטרחו בגמ' לפרש דלמ"ר בור לאו דוקא וה"ה יין צלול בגת ולא סלקא לי' אלא ר"ה כמ"א וא"כ אף בגת פקוקה ומלאה נמי אי איכא פילא מלא חמרא אסור, מיהו מה שפי' הרמב"ן דבירו' נחלקו למ"ר יש לעי' למאן דאמר אפי' גומא שתחת האשכולות אסור, א"כ למה דורכין עם העכו"מ בגת, ואפשר בגת שיעא דליכא גומא.
מדברי הרשב"א נראה דגומא תחת האשכולות ר"ל שאין היין צלול ויש בו חרצנים וזגים, אבל לפי' רמב"ן איירי בצלול ואפ"ה הוא קיל טפי ונחלקו בו בירו'.