חזון איש/יורה דעה/יג
סימן יג[עריכה]
א) חולין ס"ב א' תוד"ה מפני, ורבנן סברי כיון כו', יש לעי' למר זוטרא דבירוקא כרסה כו"ע ל"פ דאסור אע"ג דקרקבנו נקלף [דהא ללישנא קמא פליג בה ר"א ורבנן] ואין סמני טהרה בעורב ומינו שוין א"כ מאי אהדרו לי' רבנן לר"א בחיורא כרסא הלא קרקבנו נקלף ולמאי דמסקו התוס' דר"א ורבנן פליגי אי חשיב קליף ניחא דבירוקא כרסה לכו"ע לא חשיב קליף ובחיורא כרסא פליגי אי חשיב קליף.
שם וא"ת דלעיל משמע כו' משמע מדבריהם דל"ק להו אלא אם נפרש הא דאמרו לי' חכמים לר"א והלא כו' שיש להם זפק היינו שהוא משונה מעורב בזה שיש לו זפק אבל אם נפרש דמייתו ראי' מאנשי כפר תמרתא דקים להו שאינו עורב וכמו שפי' לפי' ריב"ם שפיר י"ל דעורב וזרזיר יש להם זפק ואינם דורסים וסנונית לבנה קרקבנו נקלף ואינו דורס ואצבע יתרה יהי' הסמן המחודש וקשה מאין קים להו לרבותינו בעלי התו' דהלכה כר"א בזרזיר דאמימר לא אמר לקמן רק בסנונית לבנה דירוקה כרסה אסורה, ואם נאמר דאין הלכה כר"א בזרזיר אף אם נפרש דעורב יש לו אצבע יתרה ואינו דורס שפיר י"ל דזפק יהי' הסמן המחודש שאינו בעורב ומינו.
ב) שם ולא חשיב לי' כו' עי' מהרש"א שכתב לישב לדעת ריב"ם דר"א סבר שטעו כפר תמרתא ואנשי גליל שחשבוהו לאינו דורס מפני שלא ראוהו דורס שבאמת הוא דורס בטבעו ואין לא ראינו ראי', והנה לפי' זה לכו"ע לא יתכן שיתחלפו סמני טהרה בעורב ומינו ור"א ורבנן דפליגי בזרזיר בהכי פליגי דר"א סבר דזרזיר דורס ורבנן סברי דאינו דורס ולפ"ז צ"ל דזרזיר יש לו אצבע יתרה וזפק ואין קרקבנו נקלף ולר"א דהוא דריס הוא שוה בסמני טהרה וטומאה לעורב, ולרבנן דאינו דורס ע"כ לאו מין עורב הוא, והא דאמרו לי' לר"א והלא אנשי כפר כו' שיש להם זפק היינו מדאכלי לי' א"כ מכירין בו שאינו מין עורב וכמ"ש התו' לעיל [וק"ק דנקט זפק ולא נקט אצבע יתרה].
וסנונית לבנה יש לו ג"כ אצבע יתרה וזפק ולר"א אין קרקבנו נקלף ודריס והוא מין עורב ולרבנן קרקבנו נקלף ואינו דורס ולא הוי מין עורב.
אבל אין לפרש דזרזיר יש לו זפק לחוד ואין לו אצבע יתרה א"כ לר"א דהוא דריס יש לו ג' סמני טומאה ועוד לפרכו לי' לר"א והלא אין לו אצבע יתרה וכן בסנונית לבנה א"א לומר דאין לו רק קרקבנו נקלף ואין לו אצבע יתרה וזפק א"כ לר"א יש לו ד' סמני טומאה כנשר.
ג) ס"ב ב' גמ' והני קרקבנן נקלף, שיטת ר"ת דכל י"ט עופות אינם דורסים וראיתו מהא דאמר ס"ה א' יש לו אצבע יתירה כו' בידוע שהוא טהור ומשמע אף דלא ידעינן אי דריס או לא ועוד ראי' מהא דאמר ס"ב א' בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב וע"כ חד מהני ב' סמנין הוא אינו דורס דהא כל עוף הדורס טמא וכיון דעורב אינו דורס ע"כ גם י"ט עופות אינם דורסים דהא תרי סמני טהרה דעורב הן תרי מתלת סמני טהרה די"ט עופות וע"פ דברי ר"ת פי' התו' הא דאמר ס"ב א' והלא כו' אוכלין אותם מפני שיש להם זפק הוא מפני שקרקבנו נקלף היינו דעורב אין לו זפק ואין קרקבנו נקלף, ולפ"ז ב' סמני טהרה דעורב היינו אינו דורס ואצבע יתירה ולפ"ז אין להסתפק בסימן המחודש, רק בזפק וקרקבנו נקלף, ומהא דאמר בסוגין דח' עופות ספקיהו הוא קרקבנו נקלף [ופירש"י יש להן ג' סמני טהרה ודאים] שמעינן דסימן המחודש הוא קרקבנו נקלף ולפ"ז צ"ל דקורביל אינו דורס והוא מי"ט עופות או שהוא טהור, והקאו"ן שיש לו אצבע יתירה וקרקבנו נקלף ע"כ עוף טהור הוא דהא יש לו סימן המחודש ואינו מי"ט עופות ולא עורב, וע"כ יש בו גם סימן טהרה דאינו דורס ואע"ג דיש לו לסתות מ"מ אינו קריא וקיפופא כמש"כ התו' מיהו יש לומר דסימן המחודש הוא זפק והני ח' ספקות לא הי' להם אצבע יתירה ולא זפק רק שאינם דורסים ואם קרקבנו נקלף הם טהורים [וכמו שאמרו חכמים לר"א בסנונית לבנה הלא קרקבנו נקלף דעורב אין קרקבנו נקלף] דליכא לספוקי בהו לא בעורב ולא בי"ט עופות, ולפ"ז שפיר י"ל דקאו"ן הוא מי"ט עופות שיש לו אצבע יתירה ואין קרקבנו נקלף וגם אינו דורס ולפ"ז קורביל ע"כ עוף טהור.
ד) ושיטת הריב"ם דכל י"ט עופות דורסים וראיתו מקורביל שאנו קורין אותו עורב ויש לו אצבע יתירה וזפק וע"כ שהוא דורס ואין קרקבנו נקלף, וקשה לפ"ז הא דאמר דעוף הבא בשני סמנים טהור והוא שיכיר עורב וא"כ א' מב' סימנין הוא אינו דורס וכבר יצא מספק עורב וע"כ צ"ל דלא ידעינן אי דריס אי לא דריס וב' סימני טהרה היינו אצבע יתירה וזפק ואם מכיר עורב ויודע שאין זה עורב מחזקינן לי' בטהור ושאינו דורס, ואם איתא דהמחודש הוא קרקבנו נקלף אכתי איכא לספוקי שמא הוא מי"ט עופות וע"כ דסימן המחודש הוא אינו דורס, והא דאמר בגמ' יש לו אצבע יתירה כו' בידוע שהוא טהור היינו אם אינו דורס כמו שפי' רש"י, והא דאמרי לי' לר"א והלא כו' מפני שיש לו זפק היינו שיביאו ראי' ממנהגם שאינו עורב והא דאמר והלא אנשי גליל כו' מפני שקרקבנו נקלף היינו להוכיח שאינו עורב מהא דקרקבנו נקלף, וח' ספקות דבסוגין אינם דורסים ואין להם אצבע יתירה וזפק, ואם אין קרקבנו נקלף יש לספק בהו מפרס ועזניה, אבל אם קרקבנו נקלף ע"כ הן טהורין, ולפ"ז עוף קוו"ן ע"כ טהור שאינו עורב שהרי קרקבנו נקלף ואינו מי"ט עופות שהרי אין לו זפק, ועכצ"ל דאינו דורס וטהור, ויש עוד מקום לומר דעוף קוו"ן הוא עורב והוא דורס ויהי' לפ"ז סימן טהרה דעורב אצבע יתירה וקרקבנו נקלף וקורביל אינו עורב וע"כ הוא אינו דורס וטהור שהרי אינו עורב שהרי יש לו זפק ואינו מי"ט עופות שהרי אין קרקבנו נקלף ולפ"ז הא דאמרו לר"א והלא כו' מפני שיש להן זפק היינו להוכיח שאינו עורב שעורב אין לו זפק והא דאמרו והלא אנשי גליל כו' שקרקבנו נקלף להוכיח ממנהגם שאוכלים אותן.
ה) שם, חזיוה דדרסה ואכלה, לפי' ריב"ם יש לפרש שיש לה כל ג' סימני טהרה, א"י וזפק וק"נ והי' מחזיקין לה דלא דריס והשתא דחזינן דדריס ע"כ היא מי"ט עופות, אבל לפי' התו' שאין בכל כ"ד עופות דורסין זולת נשר פרס ועזני' ע"כ השתא כדחזינן לה דדרסה מחזקינן לה בנשר או בפרס ועזני' א"כ ע"כ לא הי' בה ג' סמני טהרה ולפיכך פי' התו' דהי' אוכלין אותה בסימן א' של אינו דורס ולפ"ז כדחזינן לה דדריס מחזקינן לה בא' מעופות הטמאים שיש להן ד' סמני טומאה דהרבה עופות טמאים יש שיש להם ד' סמני טומאה זולת הנשר כמש"כ תו' לעיל ס"א א' ד"ה מה, ועוד י"ל דמתחילה הי' מחזיקין לה בב' סמני טהרה כגון שהי' לה אצבע יתירה ואינו דורס והי' מכירין עורב א"נ שהי' לה זפק או קרקבנו נקלף וגם אינו דורס והשתא כדחזינן לה דדריס מחזקינן לה בפרס ועזני'.
ורש"י שפי' דעוף הבא לפנינו יש לחוש שמא ידרוס הוא כפי' ריב"ם די"ט עופות דורסין, אבל לפי' התו' כל שיש לו ב' סמני טהרה אין לחוש שמא ידרוס.
ו) א. אצבע יתירה. לפי' ריב"ם טהור דאינו עורב דהא עורב יש לו זפק ואינו מי"ט עופות שהרי אין לו ג' סמני טהרה ואין לחוש שמא הוא דורס והוא פרס ועזני' שהרי לא שכיחא בישוב, ובח' ספקות ליכא לספוקינהו [אף שהן שכיחי בישוב כמש"כ התו'] דח' ספקות יש להן ג' סמני טהרה לפי' רש"י, או שאין להן רק סימן אחד שאינו דורס לפי' ריב"ם וכמש"כ לעיל, ועוד דהא ח' ספקות קרקבנן נקלף בסכין, אבל לפי' התוס' הוא אסור שמא אינו דורס והוא עורב [דאין אנו מכירין עורב כמבואר בתו'].
ב. זפק טהור, והוא מימרא דאמימר עוף הבא בסימן אחד טהור דפרס ועזני' לא שכיחא ועורב לא הוי דבין לריב"ם בין לר"ת עורב יש לו אצבע יתרה.
ג. קורקבנו נקלף דינו כמו זפק לחוד שנתבאר לעיל וכטעם שנת'.
ד. אצבע יתרה וזפק לפי' ריב"ם טמא דדלמא הוא עורב ומיהו אי מכיר קורביל ויודע שאינו עורב שרי ואין לחוש שמא אינו דורס והוא מי"ט עופות דהא י"ט עופות דורסים, ולדעת התו' אסור דהא ע"כ אינו דורס ושמא הוא מי"ט עופות.
ה. אצבע יתרה וקורקבנו נקלף לפי' ריב"ם טהור [מיהו למה שנסתפק התו' דקורביל טהור וקוו"ן עורב יש להסתפק בו משום עורב] דהא אינו עורב דעורב יש לו זפק ואין קרקבנו נקלף ואינו מי"ט דהא אינהו דורסים ויש להם ג' סמני טהרה שבגוף, ולפי' התו' טמא שע"כ אינו דורס ושמא הוא מי"ט עופות וזפק הוא המחודש, ולפירש"י ור"ח דקים לן דקרקבנו נקלף הוא המחודש טהור.
ו. זפק וקרקבנו נקלף טהור לכו"ע שאינו עורב שהרי קרקבנו נקלף ואינו מי"ט עופות דאם הוא דורס הא אין לו אלא ב' סמני טהרה ואם אינו דורס ע"כ אינו מי"ט עופות לפי' ריב"ם ולפי' התו' ע"כ אינו מי"ט דהא סמן המחודש או זפק או קרקבנו נקלף.
ז. אצבע וזפק וקרקבנו נקלף לריב"ם טמא דלמא הוא דורס והוי מי"ט עופות, לפי' התו' טהור דהא ע"כ אינו מי"ט דהא אינו דורס הוא מסימני טהרה.
ז) לשיטת הר"מ בר"י שהביא הר"ן שכל י"ט עופות אין להם רק סימן א' בגופן ועורב יש לו ב' וכולן דורסין ופו"ע א' מהן אינו דורס וא' מהן יש לו סימן אחד בגופו, והא דאמר ר"נ הי' בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור אם בא בסימן א' שבגופו [ואין ידוע אם הוא דורס] צריך שיכיר כל הי"ט עופות ופו"ע ואם בא בסימן אינו דורס צריך שיכיר פו"ע, והא דאמר אמימר עוף הבא בסימן א' טהור והוא דלא דריס ר"ל שסימן האחד יהי' אינו דורס כמו שפי' התו'.
וכתב הר"ן דאם יש לו ב' סמנים בגופו צריך שיכיר עורב ומינו אפי' אין סמניו כסמני עורב דמין עורב אפשר לו להיות סמניו חלוקין מסמני עורב כדאמר ר"א בזרזיר ובסנונית לבנה ואע"ג דלא קי"ל כר"א בזרזיר ובסנונית לבנה דחורא כריסי' מ"מ גם רבנן מודים דאיכא מין עורב שאין סמניו כסמני עורב וכדאמר ס"ה א' שכן ונדמה קאמרינן אלמא דבשכן ונדמה מודים חכמים דאסור וע"כ איירי שאין סמניו כסמני עורב דאל"כ היינו עורב ממש ואפ"ה מחזקינן לי' במין עורב כיון דשכן עמהם, לפ"ז צריך לפרש הא דאמרי רבנן לר"א והלא אנשי כפר תמרתא אוכלים אותן מפני שיש להם זפק והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותן מפני שקרקבנו נקלף לא מזפק וקרקבנו נקלף קא מהדרו לי' לר"א דהא גם אינהו מודים דעורב ומינו יש מהם שיש להם זפק ויש מהם שקרקבנו נקלף אלא קא מהדרו לי' לר"א כיון דאוכלים אותם יש לסמוך על קבלתם [אבל התו' דס"ל דזפק וקרקבנו נקלף אחד מהם הוא הסימן המחודש וע"כ א"א לומר שיהא הסימן המחודש במין עורב לכן פירשו דר"א ורבנן פליגי אי חשיב לי' זפק ואי חשיב לי' ק"נ, והא דאמר שכן ונדמה מודים חכמים איירי שסמניו סמני עורב אלא שחלוק קצת בתבניתו] ויש לעי' הא דפליגי ר"א ורבנן בזרזיר וסנונית לבנה כיון דעורב הוא דורס לחזי בהאי זרזיר וסנונית לבנה אי דריס אי לא וא"א לומר דאע"ג דלא דריס מ"מ הוי מין עורב דא"כ איכא בעורב ומינו כל ד' סמני טהרה, וכבר הקשו כן התוס' ס"ב א' ד"ה מפני לפי' ריב"ם, ואפשר דכיון שהוא מין עורב אע"ג דאיהו גופי' לא דריס כיון דמינו דורס לא חשיב לי' סימן טהרה מה שאינו דורס, דכל דורס לאו בכל שעה הוא דורס וה"נ במין עורב אמרינן דיש לו טבע הדריסה אף שאינו דורס.
ח) ס"ב ב' ח' ספקות כו' והני קרקבן נקלף בסכינא, הגר"א סי' פ"ב כ' לפרש לשטת הר"מ בר"י דאיירי דיש להם עוד סמן טהרה כגון אצבע יתרה ואי קרקבנן נקלף יש להם ב' סמני טהרה ואינם מי"ט עופות ואיירי שהיו מכירין עורב ואפשר לפרש שלא הי' להם רק סימן א' של אינו דורס, ואם אין קורקבנן נקלף הן מפרס ועזני' ואע"ג דלא שכיחי בישוב היינו הודאים אבל הני ספקות שכיחי כמש"כ תוד"ה מאי, והא דאמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור כו' מאי איכא משום פו"ע לא שכיחי בישוב איירי במכיר ח' ספיקות א"נ כיון שאין קרקבנן נקלף בסכין ודאי אינו מח' ספיקות.
ט) כ' רש"י דלדידן אין סומכין על שום סמן ואין עוף נאכל רק במסורה, לכאורה קשה הלא היו אוכלין תרנגולתא דאגמא ולא חשו שמא ידרוס וצ"ל לפירש"י דמהאי עובדא דחזו לה דדריס נתחדשה הלכה שא"א לסמוך על סמן דלא דריס, ותימא דהא תני ר' חייא עוף הבא בסמן א' טהור וכן אמר ר"נ לעיל הי' בקי בהן כו' עוף הבא בסמן אחד כו' וכן אמר אמימר שם ואי חיישינן שמא ידרוס לעולם א"א לנו לסמוך על סימנין, ונראה דרש"י ז"ל לשטתי' דבג' סמנים שבגופו אפשר לו שידרוס ויהי' טמא דזה כשטת הריב"ם דכל י"ט עופות דורסים ויש להם ג' סימני טהרה בגופן, והלכך ביש לו ג' סימנים בגופו יש לחוש שמא ידרוס והוא מי"ט עופות אבל עוף הבא בסמן אחד עדיף טפי דליכא לספוקי בי' רק בפרס ועזני' ואם מכיר פו"ע שפיר נאכל עוף בסמן אחד וזהו ברייתא דר"ח ומימרא דר"נ ולאמימר אפי' אינו מכיר פו"ע לא מספקינן להו משום דלא שכיחי בישוב, ולפ"ז גם לפירש"י עוף הבא בסימן אחד טהור אף לדידן, מיהו לדעת ר"מ בר"י דכל י"ט עופות אין להן רק סמן אחד בגופן ע"כ הא דאמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס היינו שאותו סמן טהרה הוא דלא דריס ומבואר דלא חיישינן שמא ידרוס וכן לפי' תו' דכל י"ט עופות אינם דורסים שיש להם עוד שני סמנים בגופן ע"כ הא דאמר אמימר והוא דלא דריס היינו נמי שאותו הסמן הוא דלא דרס כמש"כ התו' לעיל ד"ה והוא.
י) ועוף הבא בג' סמני טהרה שבגופו ודאי יש להתיר לדעת ר"מ בר"י והתו' שאין לחוש שמא ידרוס שאין עוף טמא בעולם בג' סמני טהרה שבגוף וכ' הש"ך סי' פ"ב בשם מהרש"ל דיש להקל בג' סמני טהרה שבגוף כדעת הפוסקים המתירים, ואף אם ראינו שדרס אמרינן שנוי הוא ושרי והש"ך סיים דאין להקל כ"כ ולא נתפרש אם דעת הש"ך להחמיר ולאסור כל המין כשראינו אחד מהם שדרס או שדעתו לאסור את הדורס בלבד ואם דעתו לאסור את כל המין קשה למה דקדקו התו' לפרש בתרנגולתא דאגמא דהיו אוכלין אותה באותו סימן דלא דריס הלא אף אם הי' לה כל ג' סמנין נמי אסורה כיון דחזיוה דדריס ומוכח כדעת מהרש"ל דתולין בשנוי, וכן הדין נותן דכיון דאנו סומכין על דעת ר"מ בר"י והתו' דאין עוף טמא בג' סמני טהרה שבגוף ע"כ שנוי הוא ואין חוששין או שלא יארע דבר זה לעולם, מיהו אין אנו מקילין רק בג' סמנים שבגוף שזה מותר בין לדעת התו' בין לדעת ר"מ בר"י אבל ב' סמנים שבגוף אין להקל דלדעת ר"מ בר"י יש לחוש שמא הוא דורס והוא מין עורב ולדעת התו' יש לחוש שמא אינו דורס והוא מי"ט עופות וכן בסימן א' בגוף אין להקל דלדעת ר"מ בר"י יש לחוש דלמא דריס והוא מי"ט עופות ולדעת התו' יש לחוש דלמא לא דריס והוא מין עורב, מיהו בחזינן דלא דריס למש"ל יש לסמוך על זה בין לדעת התו' בין לדעת ר"מ בר"י, וכיון דאנו סומכין על דעתם בג' סמנים שבגוף הדין נותן לסמוך על דעתם באינו דורס לחוד ואין לו שום סמן טהרה בגוף מיהו יש מקום להחמיר ע"פ מה שכתב הר"ן דיש אומרים דבישוב דידן יש לחוש לפרס ועזניה.
יש לתמוה דהתו' כתבו דריב"ם בדק את הקורביל ומצא בו אצבע יתרה וזפק ואין קרקבנו נקלף והר"ן כתב דקור"ב שהוא עורב יש לו אצבע יתרה וק"נ ואין לו זפק ונראה דאותו של הריב"ם הוא זרזיר ואותו של הר"ן הוא סנונית דירוקא כריסי'.
עוד יש לתמוה דהתו' בדקו עוף קוון שיש לו לסתות כבני אדם ומצאו בו א"י וק"נ והר"ן כ' בשם הרמב"ן דאין קרקבנו נקלף ולדעת התו' דיש לו לסתות כב"א נמצא גם בעופות טהורים אפשר זה שבדק הרמב"ן הוא מין אחר.
ס"ב א' תוד"ה מפני, ונראה לפרש כו' וקרקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים, צ"ל לפ"ז דחורא כרסי' נח לקלפו טפי מירוקא כרסי' ויש לעי' כיון דקי"ל דירוקא כרסי' אסורה אף שנקלף ביד בדוחק וכ"ש דנקלף בסכינא דאסור ומאי ספקייהו דח' טרפות, וצ"ע.
יא) בתו' נדה נ' ב' ד"ה תרנגולתא, פי' מתחלה תרנגולא היינו הזכר אסור ותרנגולתא הנקבה מותרת, וכיון שאינן מכ"ד עופות שבתורה נידון הזכר בפ"ע והנקבה בפ"ע וכתבו דאינו נידון הזכר כדין יוצא מן הטהור טהור [ר"ל לר"א דאמר בכורות ז' א' דאף עיבורו מן הטמא מותר] דהכא הוי אפרוח יוצא מן הביצה ונידון לעצמו, אע"ג דביצה עצמה מותרת מדין יוצא מן הטהור, וכן הנקבה מותרת אף לר"י בכורות שם דעיבורו מן הטמא אסור דהכא יוצא מן הביצה והיא עפרא, ואע"ג דזרע הזכר ג"כ עפרא מ"מ חשיב גורם, אבל אין ללמוד לעוף מבהמה כיון דהכא הביצה היא המגדלת, ואפי' למ"ד זוז"ג אסור בעלמא כגון בשאור שהחמיץ ובעצי אשרה, התם לא הותר האיסור עד שגרם, אבל הכא הביצה הותרה טרם שגרמה, ולפ"ז עוף טמא שנתעברה מעוף טהור אינו נידון בזוז"ג אלא האפרוח הוא עוף טמא, ואם האם הוא מכ"ד עופות גם האפרוח בתר אמו אזיל, וא"צ ד' סימני טומאה לאוסרו, ולא דמי לשאר עופות טמאין חוץ מכ"ד דהתם בעינן ד' סימנים, והלכך אף אם האם בד' סימני טומאה צריך ד' סימני טומאה גם בבנה, דבסימנים תליא מלתא, אבל כ"ד עופות שאסרה תורה במינו תלי איסורו, ועוד אפשר דדוקא בתרנגולא דאגמא דבבריאתו חלוק הזכר מהנקבה, נידון כל אחד בפ"ע ולא דיינינן הבן בתר אם [כיון שאינו יוצא מהאם] אבל היוצא מן הטמא שהאם היא בד' סימני טומאה ואחד האפרוחים נשתנה ואין בו סימני טומאה נידון עדיין בתר אמו והוא מין טמא אלא שהוא מקולקל, ועוף טהור שנתעברה מטמא הולד טהור ואין לאסור משום עיבורו מן הטמא כסברת תו', והלכך הפורשים ממין תרנגולים משונים, ואח"כ נתערבו עם שאר תרנגולים, אינו נידון בזוז"ג אלא הנולדים בתמונת המשונים אסורים לעולם. [א"ה. ועי' לק' סי' י"ד (א) סקי"ב].
שם בתו' דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה ר"ל דסתמו כפירושו דהתורה אסרה שניהם, ואם לא היו שוין בסימניהן אפ"ה שניהם בכלל איסור.
שם עד שיהא בו כל ד' סימנים, צ"ע מנ"ל דלא היה בתרנגולא כל ד' סימנין והלא תרנגולתא היו בה כל ד' סימני טומאה לאחר שדרסה כמש"כ תו' חולין ס"ב ב', ומיהו אם איתא דלא נשתנו אלא בדריסה, א"כ מה שהזכר דורס חשיב כל מינו כדורסים שהרי כדחזינן חד דדריס החזקנו כל מינו לדריס, ומיהו אפשר כיון דהזכר דריס תמיד ולא הנקבה לא מחזקינן וצ"ע.
הלכות דגים. יו"ד סי' פ"ג ס"ט. [א"ה, עי' לק' סי' י"ד (א) סקי"ב, בכורות סי' ט"ז סקי"ז].