חזון איש/אורח חיים/מ
סימן מ[עריכה]
א) שבת י"ט א' מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי כו', נראה דאין פירושו ממילא היינו דלא סחיט להו בידים אלא ממילא הן יוצאין ע"י הקורה, דא"כ כשסחיט להו בידים מודה ר"י דחייב חטאת וא"כ למה מתיר ר"י באכילה וכמו שפירשו התו' לגזור דלמא סחיט להו בידים ודוחק לומר דיצאו ע"י הקורה עדיף מיצאו מעצמן, ולא גזרינן רק דלמא טעין לי' לקורה בשבת אבל לא גזרינן דלמא סחיט לי' בידים, ועוד דבהדיא אמר לקמן לר"א דגם ביצאו מעצמן מותר ולא גזרינן דלמא סחיט בידים, אלא כל שרסקן והמשקה זב ממילא אף בסחטן ליכא חיוב חטאת והא דאמר שפיר דמי לאו דוקא, אלא חיוב חטאת ליכא וכן מוכרח מדלא אסרינן לב"ש משום שביתת כלים.
שם תוד"ה ר"י, ועוד י"ל כו', נראה דלפי' קמא ס"ל דריב"ח לא שמיעא לי' הא דר"י דבמחוסרין דיכה דכו"ע לא פליגי, וסבר ריב"ח דאף במחוסרין דיכה לר"י ליכא חיוב חטאת, ומיהו ליכא למימר דלר"י שרי לעשות בידים במחוסרין דיכה, דהא תנן ושוין שטוענין קורות בית הבד מבעוד יום אין משחשיכה לא, ומוקמינן לה כר"י ובמחוסרין דיכה, ולפי' זה צ"ל דהא דאמר ר"י דבמחוסרין דיכה מודה ר"י קבלה היתה בידו של ר"י, דליכא למימר דאין סברא שיאמר תנא במחוסרין דיכה דליכא חיוב חטאת, דהא איכא ר"א ותנא דמתני' דפטרי אף במחוסרין דיכה, אבל לפי' השני שכתבו ריב"ח שפיר שמיעא לי' להא דר"י דבמחוסרין דיכה מודה ר"י דלא יגמור, ומיהו מדשרי ר"י לגמור במחוסרין שחיקה ולא גזרינן אטו מחוסרין דיכה, יליף ריב"ח דס"ל לר"י דגם במחוסר דיכה ליכא חיוב חטאת, ור"א סבר דאפשר דר"י לא גזר אטו מחוסר דיכה, אף דבמחוסר דיכה איכא חיוב חטאת, ור"י דאמר דבמחוסר דיכה לא פליגי מסברא קאמר.
ב) ולענין הלכה קיי"ל כר"י וכדאמר הורה ריב"ח כר"י, ולפי' קמא אף במחוסר דיכה ליכא חיוב חטאת, והלכך משקין היוצאין מותר, ובידים אפשר דאסור אף במחוסרין שחיקה, ונראה דזה דעת הרמב"ן והרשב"א שהביא המ"מ פ"ג מה' שבת, אבל הרמב"ן במלחמות כ' לפרש דעת הרי"ף דאין דיכה אלא בשום בוסר ומלילות, אבל בזיתים וענבים אין אלא ריסוק ושחיקה, וריב"ח סבר דכיון דאין מחוסר רק שחיקה דמי לשום לאחר דיכה, ור"א סבר דשום לאחר דיכה שרי טפי, וקיי"ל כריב"ח וכר"י דבין בשום לאחר דיכה ובין בזיתים לאחר ריסוק ליכא חיוב חטאת והלכך היוצא מהן מותר, אבל בידים בזיתים לאחר ריסוק אסור, ושום לאחר דיכה משמע דלא עדיף לריב"ח מזיתים לאחר ריסוק, דאל"כ היכי יליף ריב"ח משום לאחר דיכה, אבל הרמב"ם כ' בפכ"א דשום לאחר דיכה מותר בידים, וכ"כ הטור סי' שכ"א, ולפי' השני שבתו' ניחא דעת הר"מ והטור, וכ"כ הר"ן לפרש דעת הרי"ף כפי' הב' של התו', והרא"ש כ' דריב"ח סבר דמתנ' לא חשיב כמחוסרין דיכה, ויש לפרש דברי הרא"ש כפי' הרמב"ן במלחמות, והב"י סי' רנ"ב פי' כונת הרא"ש דקורה לאחר ריסוק עושה דיכה לאלתר, ואע"ג דלאחר דיכה שרי בידים מ"מ אסור לטעון קורה בשבת דהוי קדם דיכה, ולפ"ז במחוסר דיכה יצאו מעצמן אסור ולא קיי"ל כר"א דאמר היוצא מהן מותר אף במחוסר דיכה, והא דכ' הטור ר"ס ש"ך דבנתרסקו יפה היוצא מהן מותר היינו ריסוק ודיכה.
ג) כ' ב"י סי' רנ"ב וז"ל ומיהו אם אינו רוצה לשתות כו' ולכאורה משמע דשרי כו' דקיי"ל כב"ה כו' אבל מדברי ר"י נראה דכל שלא נטחנו כו' אסור לטעון עליהם קורה מבע"י כו' וצ"ל לפי דעתו דבטעינת קורה לא חשיבי מרוסקין כו' חייב חטאת הלכך גזרינן שמא יסחוט מיהו כבר נתבאר דלדעת הרי"ף והר"מ שרי עכ"ל וכל דבריו ז"ל תמוהים דמאי קיהיב טעמא לאסור לטעון מבע"י בלתי מרוסקים משום דטעינה אינה עושה ריסוק לאלתר, ואי סחיט להו בשבת אתי לידי חיוב חטאת, הלא ב"ה שרו אף במידי דאתא לידי חיוב חטאת, ועוד היכא מצינו דעת הרי"ף והר"מ דמתני' בדלא נתרסקו דילמא כל טעינה לאחר ריסוק היא, ועוד למה לי' למימר לדעת ר"י דטעינה לא חשיב ריסוק אף אי חשיב ריסוק כיון דלא חשיב דיכה הסוחטן חייב חטאת, ואפשר דצ"ל ומשמע דלא חשיבי מרוסקין כו' הענבים דוקא וכן מדברי ר"י בח"א נראה דכל שלא נטחנו כו' אסור לטעון עליהם קורה מבע"י כו' והכי נקטינן, ומיהו אם אינו רוצה לשתות כו' דלית להו שביתת כלים, והאי אסור לטעון עליהם קורה כו' היינו לטעון ולאכול בשבת וצ"ע.