קטגוריה:ויקרא כו מא

(ויקרא כו מא): "אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם"

• מ"ג ויקרא כו מא

• ביאור:רצה
• ביאור:לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות
• ביאור:רצון = חפץ-לב או חיבה או התפייסות

עם ישראל חוזר בתשובה בגלות, ומה ה' גומל להם בתמורה?

- מעניש אותם שוב.

אמר לי שופט בגמלאות: אם חטאו, חייבים לקבל עונש.

ולי נראה על פי פרשנות הרמב"ן ורש"י על הפסוק, שחזרה בתשובה על פי התורה היא: כאשר מודעים לחטא, מתוודים, חוטפים עונש, ומקבלים את הייסורים באהבה. ולא כמו הרמב"ם, שלא מצריך קבלת העונש על החטא באהבה.

וכך הוא כותב (רמב"ם הלכות תשובה ב ב):

ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו" (ישעיהו נה ז); וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ" (ירמיהו לא יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם" (הושע יד ד). וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו.

(הלל הלפרין)

לעניות דעתי נראה, כי העונש בא לעם ישראל בשלב זה על כי אין תשובתם שלימה. הם אמנם מתוודים את עוונם ואת עוון אבותם, אך לבבם הערל אינו נכנע עדיין, והם ממשיכים לחטוא בגלות ונמקים בעוונם. על כן מביא עליהם ה' ייסורים, כדי להביאם לתשובה שלימה.

פירוש אחר: כדברי רש"י הקדוש במקומות אחרים בפירושו לתורה: "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ופסוק מא ופסוק מג מוקדמים הם בזמנם לפסוקים הקודמים המתארים את חזרתו בתשובה של עם ישראל. מעידים על כך לדעתי המילים "או אז": "אז" – בטרם ישובו בתשובה – ייכנע לבבם הערל ואז ירצו את עוונם, על ידי שאלך עמם בקרי ואביאם בארצות אויביהם "אז", בטרם שבו בתשובה, "והארץ תיעזב מהם" וילכו אז בגלות.

בברכה, נחום ונגרוב