ביאור:ויקרא כו
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כו)
א לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָהאבן ניצבת שעומדים ממולה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּיתאופקית שמשתחווים עליה לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ב אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אֲנִי יְהוָה. {פ}
|
פרשת בחוקותי |
ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיגהראשון לא ייגמר, והשני כבר יבוא לָכֶם דַּיִשׁזמן שדשים תבואה באביב אֶת בָּצִירזמן שבוצרים ענבים בקיץ, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַעזמן שזורעים דגן בחורף, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִידמפריע לכם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם, וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם, וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁןתבואה רבה שלא תוכלו לגמור אותה, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּתיאלצו לפנות את המחסנים כדי להכניס תבואה חדשה. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִישכינתי תהיה במקדש בְּתוֹכְכֶם, וְלֹא תִגְעַלתִמאס נַפְשִׁי אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹתכדי שלא תהיו לָהֶם עֲבָדִים, וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶםהעול מסמל את עבדותכם לבשר ודם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּתבקומה זקופה של בני חורין. {פ}
יד וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. טז אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּיואצווה שיבואו עֲלֵיכֶם בֶּהָלָהכדי שתיבהלו אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִםהפרעות לראייה וּמְדִיבֹתומכאיבות ל נָפֶשׁ, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּכי יאכלו את התבואה אֹיְבֵיכֶם. יז וְנָתַתִּי פָנַיכעסי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם, וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵיןלמרות שאין רֹדֵף אֶתְכֶם. יח וְאִם עַד אֵלֶּהכל עוד אלה מתקיימים לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַעפי שבע, הרבה עַל חַטֹּאתֵיכֶם. יט וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶםגאוותכם בכוחכם, וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶלאטומים למים, כך שלא יירד גשם וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁהקשה כמו נחושת. כ וְתַםיתכלה לָרִיקלשוא, ללא תועלת כֹּחֲכֶם, וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. כא וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִיבשרירות הלב, בלי להתייחס ליסורים שאני מביא עליכם, וְלֹא תֹאבוּתרצו לִשְׁמֹעַ לִי, וְיָסַפְתִּיאז אוסיף עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. כב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם, וְנָשַׁמּוּיהיו שוממות דַּרְכֵיכֶם. כג וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּתלמדו מוסר לִילמעני, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. כד וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. כה וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִיתנקמתי על שהפרתם את הברית בינינו, וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם, וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב. כו בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶםאת הלחם שתלויים בו, עד כדי כך שכאילו נשענים עליו כמו על מקל, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָדמחוסר לחם ועצים, וְהֵשִׁיבוּיחזירו הביתה (לאחר שנאפה) את לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָללחלק אותו שווה בשווה, וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. {ס}
כז וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. כט וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם, וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ. ל וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶםמקומות המיועדים להקרבת קרבנות (לאלילים, או לה' שלא כהלכה) וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶםכליכם לעבודה זרה וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶםפיסליכם, וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם. לא וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִיאגרום לכך שיהפך לשממה אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶםשל קרבנותיכם. לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּישתוממו עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶהאפזר בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶבארוקן את הנדן, אוציא את החרב וארדוף איתה אחריכם, וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. לד אָז תִּרְצֶהתשלים הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָשנות השמיטה שלא נשמרו כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּההימים שהיא בשממה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָתואז היא תשלים אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. לה כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. לו וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְרפיון, פחדנות בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם, וְרָדַף אֹתָםיבהלו ויברחו מ- קוֹל עָלֶה נִדָּףקולו החלש של עלה שנדחף על ידי הרוח וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶבכמו בבריחה מפני חרב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵףכאשר (בפועל) אף אחד לא רודף אחריהם. לז וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיוכאשר יברחו, יתקלו אחד בשני ויפלו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. לח וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם, וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּיבלו בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם, וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּםשאיתם, שהם עדיין אוחזים במעשי אבותיהם יִמָּקּוּ. מ וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָםבבגידתם באמונים אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי, וְאַףוגם על אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. מא אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץלשבת בארץ אֹיְבֵיהֶם, אוֹ אָזאך לעומת זאת, לאחר כל זאת יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵלהאטום וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם. מב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹבעם יעקב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם, וְתִרֶץותשלים אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם, יַעַן וּבְיַעַןבגלל ש- (הכפילות לחיזוק, דהיינו: יש סיבה טובה לכך שהם צריכים להענש) בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. מד וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָםלהשמידם לגמרי, כי העונשים מיועדים להביא לקיום הברית בינינו, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִיםעם יוצאי מצרים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהוָה. מו אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה. {פ}
ביאורי פסוקים
והקימותי את בריתי אתכם - ניסים חדשים או הדרכות חדשות
בהבטחות שה' מבטיח לישראל אם יקיימו את התורה נאמר, בין השאר:
ויקרא כו ט-י: "..והקימותי את בריתי אתכם, ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו"
כמה שאלות:-
-
- מהי ההבטחה של "והקימותי את בריתי אתכם"? הרי כל הפרשה מדברת על-כך שה' יקיים את בריתו איתנו, אם רק נקיים את החלק שלנו בברית! (אם הפסוק הוא סיכום לפרשה, הוא היה אמור להופיע בסופה או בתחילתה ולא באמצע!)
- ע"פ הפשט, הפסוק "ואכלתם ישן נושן..." מדבר על התבואה (התבואה הישנה לא תירקב, והתבואה החדשה תהיה כל-כך רבה שניאלץ לפנות את התבואה הישנה כדי לאחסן את החדשה). אבל זה בכלל לא מתאים לסדר העניינים בפרשה: בהתחלה (פס' 4-5) הכתוב מדבר על הצלחת התבואה, אח"כ על שלום, אח"כ על נצחון במלחמות, אח"כ על ריבוי, אח"כ על קיום הברית, ואז שוב חוזרים לדבר על תבואה!
- הפירוש המילולי של "ישן נושן" הוא: "ישן מאד", יותר מסתם "ישן". לפי זה, הפסוק מבטיח לנו, שאת התבואה הישנה-מאד ("ישן נושן") נמשיך לאכול, אבל את התבואה הישנה-פחות ("ישן") נוציא מפני התבואה החדשה. אבל על-פי ההגיון זה צריך להיות הפוך!
-
על-דרך הפשט לא הצלחתי למצוא תשובה טובה לשאלות האלה, אבל מצאתי תשובה יפה על-דרך הדרש (ע"פ אברבנאל): ניתן לפרש, שה"אכילה" בפסוק אינה אכילה חומרית אלא אכילה רוחנית: לא אוכלים את התבואה אלא את הברית. הכוונה היא, שכאשר לישראל אין זכויות, ה' אמנם שומר עליהם, אבל רק בגלל הברית עם האבות (כמו שמסופר במל"ב יד, נדמה לי, על התקופה של יואש מלך ישראל). לעומת זאת, אם לישראל יש זכויות, ה' שומר עליהם בזכות עצמם, ולא רק בזכות האבות.
על זה נאמר: "והקימותי את בריתי "אתכם" ": ההבטחה כאן היא, שה' יכרות אתנו ברית שמיוחדת לנו, ולא רק יזכור לנו את ברית האבות. הברית הישנה תמשיך להתקיים: "ואכלתם ישן נושן", אך תהיה גם ברית חדשה: "וישן מפני חדש תוציאו".
עכשיו יש לשאול: מה זה משנה 'תכלס'? אם ממילא יש ברית – מה זה משנה אם זו הברית עם האבות או איתנו? לשאלה זו מצאתי שתי תשובות, שכל אחת מהן מסבירה צד אחר במשמעות של ה"ברית":1. הברית מתבטאת בניסים גלויים שה' עושה עמנו. כשישראל לא זוכים, ה' לא עושה עמם ניסים גלויים, ויש להם רק זכרונות מהניסים הישנים (בעיקר מהניסים של יציאת מצרים, הקשורים לברית שה' כרת עמנו אז). אולם כשישראל זוכים, ה' עושה להם ניסים גלויים חדשים, וכמו שאומר ירמיהו (ט"ז 14): "בימים ההם לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים, כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל.. מכל הארצות אשר הדחתים שם" (כלומר: הניסים החדשים יהיו גדולים מהניסים הישנים). לפי זה, היבול ה"ישן נושן" הוא משל לניסים של בריאת העולם, שאותם נזכור תמיד, והיבול ה"ישן" הוא משל לניסים של יציאת מצרים, שאותם כבר לא נצטרך לזכור כי יהיו לנו ניסים חדשים, גדולים יותר (ע"פ כלי יקר) .
2. הברית מתבטאת בהדרכה שה' מדריך אותנו. בתורה כתובים עקרונות נצחיים, שמתאימים לכל הדורות. אבל אין בה הדרכות ברורות ומפורשות לכל המצבים שעם ישראל יכול להתקל בהם בכל דור. לכן, בכל דור החכמים של אותו דור מנסים לפרש את התורה באופן שיאפשר להם להסיק מסקנות לגבי המצבים החדשים שנוצרים (דוגמאות מימינו: השתלת איברים, שמירת שבת בחלל, סירוב פקודה...) . אולם במקרים רבים (גם בימינו...) זה גורם למחלוקות ולמריבות בין רבנים ותלמידים. המצב האידיאלי (לדעתי) הוא, שה' בעצמו ידריך אותנו בכל דור מחדש, ויורה לנו איך להתמודד עם המצבים החדשים. ואולי זו הכוונה בפסוק שלפנינו. התורה הישנה תמשיך להתקיים ולהדריך אותנו, אך במקביל ה' יתן לנו הדרכות חדשות. לפי זה, היבול ה"ישן נושן" הוא משל להדרכות הנצחיות שכתובות בתורה, והיבול ה"ישן" הוא משל להדרכות ה'זמניות' של הדור הקודם. לפי זה, כוונת הפסוק היא, שההדרכות הישנות-מאד שבתורה ימשיכו להתקיים, אבל ההדרכות הישנות-פחות יתחלפו, כי ה' ידריך אותנו מחדש בכל דור לפי המצב, ובכל דור "נוציא" את ההדרכות של הדור הקודם מפני ההדרכות של הדור הזה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.
ואכלתם בשר בניכם
אחת הקללות הקשות ביותר בתורה היא:
(ויקרא כו כט): "ואכלתם בשר בניכם, ובשר בנתיכם תאכלו".
ר' יהודה צבי מסטרטין היה רגיל לדרוש את כל הקללות שבתורה ולהפכן לברכות, לקיים מה שנאמר "ויהפוך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' א-להיך". כשה' אוהב את עם ישראל, כל הקללות הופכות לברכות.
כששאלו אותו: מה תגיד על הקללה "ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו"? השיב: "שבניכם ילכו בדרכיכם, ויהיו שומרי כשרות, ותאכלו לאכול אצלם בשר ללא כל חשש ..." (ע"פ ר' יהודה גרינשפן, "חיוכה של תורה") .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
