דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כד
צמצום זמן המעשים.
ובידינו לצמצם זמן המעשים עם ר׳ אליעזר גם עוד ממקום אחר.
ומשם יבואר לנו עוד הפעם כי המעשים עם ר׳ אליעזר והמעשים עם ר׳ יהושע הלכו זה אחר זה ככל אשר כבר נתבאר.
ובסנהדרין ד׳ ק"א באו בגמ׳ שני ברייתות זה אחר זה מחליו של ר׳ אליעזר, האחת בעוד ר׳ עקיבא בין תלמידי ר׳ אליעזר, והשניה בהיות ר׳ עקיבא כבר בין ראשי גדולי הדור.
ושניהם לפני דבר המעשים הגדולים אשר באו בין רבן גמליאל ור׳ אליעזר, ונבאר הדברים ,שם נאמר ראשונה:
״אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ור׳ עקיבא משחק אמרו לו למה אתה משחק אמר להן מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר לי עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״.
ובדברי ימינו אשר עסקו בציונים ולא הקרו כל מאומה, בראותם ״כשחלה ר׳ אליעזר" חשבו שהכונה לחליו בסוף ימיו אשר מת בו.
והרב שי״ר בערך מלין עמוד 234 יאמר "והנה רבן גמליאל נפטר בהתחלת שנות הזעם של אדריינוס ועוד לפני חרבן ביתר, שכן רבי אליעזר הגדול המת אחריו אמר במותו חימה עזה יש בעולם (סנהדרין ק״א א׳) שהוא ראה רק התחלת המהומות״.
ויבוא אחריו גרעץ ויבנה מצודים גדולים על דברי ראפאפורט אלה ויאמר בח"ד עמוד 50:
״שנת מותו של ר' אליעזר אפשר לצמצם בקירוב, הוא אמר לפני מותו חמה עזה יש בעולם ונראה כי כונתו הי׳ על המלחמה הנוראה אשר עשה טראיאנוס נגד היהודים בארצות שונות בשנת 116-117 ובהערה יציין הדברים סנהדרין שם ק"א."
והנה אם ראפאפורט כתב זה לימי אדריאנוס כתב זה גרעץ בחכמתו לימי טראיאנוס.
אבל דברי שניהם דברי תהו בכתבם כל דבריהם בעינים סגורות.
ולא יוכל להיות כל ספק שהדברים האלה במקום הזה ״כשחלה ר׳ אליעזר״ אינו החולי אשר חלה בסוף ימיו ומת.
כי אם מה שחלה מחלה עוברת בימי השחרות, וקרה לו כן פעמים שונים, וכמו שכתב הרשב"ם בפסחים ד׳ קי"ח גם על ר׳ ישמעאל בר' יוסי בד״ה כשחלה:
״בהרבה מקומות בש"ס מצינו ששלח לו רבי(ל) לר׳ ישמעאל בר׳ יוסי בחליו כן והדברים שהשיב לו כאן לא השיב לו פעם אחרת ושמא חלאים הרבה חלה ר׳ ישמעאל ובכל פעם ופעם שלח לו רבי והוא משיב לו וכו'״. ואם כי שם אפשר לפרש גם באופן אחר אבל במקום הזה אין דרך לפרש כי אם שהי׳ זה חולי עוברת, חולי שאין בה סכנה רק שסבל יסורין.
שהרי הדברים מפורשים שר׳ עקיבא שחק והאם יעלה על הדעת שראה ר׳ עקיבא את רבו בסכנה ונוטח למות ושחק ושמח.
והננו רואים כי במות ר׳ אליעזר הי׳ צערו גדול כל כך עד שבא על זה בסנהדרין ס״ח: ״פנע בו (בארון ר׳ אליעזר) ר׳ עקיבא בין קיסרי ללוד הי׳ מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ״.
ואם לאחר מותו אשר כדברי דוד ״אשר לא ישוב אליו עוד״ הצטער כל כך אף כי בעודנו חי ומוטל בסכנה למות, ואיך ישמח וישחק.
אבל הדברים גם מפורשים כי ידובר בצער עובר צער לשעה, ולא הי׳ שם כל סכנה, והן דברי ר׳ עקיבא".
״לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו עכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח״.
דהיינו שהוא רואה את רבו בצער עובר כמו יינו שהחמיץ, או פשתנו שלוקה, ודובשנו שהדביש.
ועל כן היו דבריו ״עכשיו שאני רואה רבי בצער (עובר) אני שמח״.
והאם יכול להיות ספק שהי׳ כל זה בעוד ר׳ אליעזר בכל כחו, רק שחלה מחלה עוברת אשר סבל ממנה יסורים.
והננו רואים שכן היתה לפני זה גם תשובת תלמידי ר׳ אליעזר שכששאלם ר' עקיבא ״מפני מה אתם בוכים״ אמרו לו ״אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה״.
שכל זה הי׳ רק חולי עוברת ור׳ אליעזר רק הצטער על זה, ועל כן השיב להם ר׳ עקיבא ״לכך אני משחק״ על דבר הצער הזה עצמו.
ולא הרגישו החוקרים האלה גם בדבר פשוט מאד, שאם הי׳ זה בהיות ר׳ אליעזר נוטה למות, ומת אז מה ענין לדברי ר' עקיבא: ״לכך אני משחק שכל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש וכו' אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו עכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח״.
ואיזה דבר חדש ראה בזה ר׳ עקיבא והאם לא ידע כי סוף אדם למות, ומדוע חשש לפני זה שמא קיבל רבי עולמו, והרי זה ודאי שבסוף ימיו יחלה וימות.
אבל כן הדבר שלא על זה הם דברי ר׳ עקיבא, כי אם על חולי אשר נצטער בה ר׳ אליעזר באמצע ימיו.
ולא ראו החוקרים האלה גם את אשר בין עיניהם.
כי כל הדברים בסנהדרין שם מראשם לסופם ידובר רק בחולי, ואני ד׳ רופאך, ובא שם גם עוד מעשה בר' אליעזר אשר ר׳ עקיבא נחמו ואמר ״חביבין יסורין" וכל לשון הגמ׳ שם הוא:
״והלוחש על המכה וכו׳ אמר ר׳ יוחנן וברוקק וכו׳ תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת וכו׳ ומעבירין כלי על גבי העין וכו' ואין שואלין וכו׳ ר׳ יוסי אומר אף בחול אסור וכו׳ תנו רבנן שרי שמן ושרי ביצים וכו׳ אמר ליה ר׳ אבא לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו׳ וכי מאחר שלא שם רפואה למה אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן וכו׳ אעפ"כ אני ד׳ רופאך אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר וכו׳ התחילו הן בוכין ור׳ עקיבא משחק וכו'״.
והלא כל הדברים מעידים על עצמם כי ילכו כולם יחד רק בענין חולי עוברת ורפואה קרובה.
ויותר מזה כי מיד אחר דברי רבה בר בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר ״נכנסו תלמידיו לבקרו״ בא שם עוד:
״תנו רבנן כשחלה ר־ אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים וכו׳ נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל המה שגלגל חמה וכו׳ נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל מאב ואם וכו׳ ורבי וכו׳ נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו עקיבא זו מניין לך אמר ליה מקרא אני דורש וכו׳ לא העלהו למוטב אלא יסורין וכו׳ הא למדת שחביבין יסורין".
וכל הדברים מבוארים שידובר בכל זח במחלה עוברת ויסורין וצער(לא).
ואמנם כי נראה בזה הרבה יותר כי תחת אשר בהדברים בסנהדרין ד׳ ס״ח אשר היו באמת בחליו אשר מת בו נאמר שם:
״והתניא כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ר׳ עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ערב שבת הי׳ ונכנס הורקנוס בנו וכו׳ כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד׳ אמות וכו'״.
ולשונו של רש"י ז"ל ״ברחוק ד׳ אמות מפני הנדוי שברכוהו במחלוקת תנורו של עכנאי בבבא מציעא נ״ט״.
וכן הוא באמת כי לא הותר הנדר עד אחר מותו של ר׳ אליעזר כמו שהוא שם בד׳ ס"ח "אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר".
ועל כן הנה גם כאשר באו אליו לפני מותו לא יכלו לשבת אצלו כי אם ״נכנסו וישבו לפניו ברחוק ד׳ אמות".
הנה בשתי המעשים בד׳ ק"א אין זכר מזה לפי שהי׳ זה קודם שברכוהו.
ולא לבד בהמעשה הראשונה שנכנסו רק תלמידיו לא בא מזה דבר ונאמר ״כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם חמה עזה וכו׳ התחילו הן בוכין וכו׳, כי אם שגם במעשה השני׳ שבאו ראשי בית הוועד, גם שם אין זכר מזה ובא ״תנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל וכו'״. וכל זה מפני ששני המעשים האלה היו לפני מה שברכוהו בעודו יחד עם כל חכמי הדור.
הראשונה היתה בעוד אשר הי' ר׳ עקיבא נחשב בין תלמידיו ועל כן גם בא הלשון כן ״כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו״ ולא נתפרש ר' עקיבא ביחוד אפי׳ בין תלמידיו כי אם אחר זה ״התחילו הם בוכין ור' עקיבא משחק״.
ויהי זה באמת הפעם הראשונה אשר ראה ר׳ עקיבא את ר׳ אליעזר בצער ועל כן גם היו דבריו כן:
״לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו עכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח".
אבל בפעם השניה זה הי׳ לא לבד בשעה שר׳ עקיבא הי׳ כבר בין ראשי חכמי הדור ״נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר׳ טרפון ר׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא",
כי אם שהי׳ זה כבר זמן קצר מאד לפני הזמן שנסתלק ר׳ אליעזר מבית הוועד וכמו שיבואר.
וגם זולת כל זה גם מעצמו ומתוך כל דבריהם הדבר מבואר שהי׳ זה לפני הזמן שברכוהו ולא אחר זה שהרי דבריהם לפניו היו:
״נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים וכו׳ נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא וכו׳".
וכל הדברים האלה מובנים בשעה שהיו באמנה אתו, ור׳ אליעזר ישב עמהם בבית הוועד, והם יחד עם כל חכמי הדור נהנו ממנו ונתחממו לאורו.
אבל בשעה שנתרחקו ממנו והוא ישב לבדו הרי יכלו דברים כאלה להיות רק כעין צחוק של קלות ראש.
והדבר ידוע כי ר׳ אלעזר בן עזריה בשעה שעלה לגדולה דהיינו בוועד של בו ביום הי׳ בן שמנה עשרה שנה.
ושנה שלמה עברו על המעשים עם ר׳ יהושע עד בו ביום כמו שהוא הלשון בברכות ד׳ כ"ז:
"אמרי עד כמה נצעריה וניזל בראש השנה אשתקד צעריה בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה הכא נמי צעריה תא ונעבריה".
ובכל הדברים האלה לא הי׳ ר' אליעזר כבר בבית הוועד כמו שכבר הערנו.
ועל כן אחרי אשר הי׳ גם ר' אלעזר בן עזריה שם הנה כשם שאי אפשר לאחר הדברים עד אחרי אשר נבדל ר׳ אליעזר בן הורקנוס מכל חביריו, כך גם אי אפשר להקדים הדברים יותר משתי שנים לפני ״בו ביום" אשר אז בידוע הי׳ ר' אלעזר בן עזריה בן שמנה עשרה שנה.
והי׳ בשעת המעשה יחד עם ר׳ אליעזר בן הורקנוס שש עשרה שנה, ואי אפשר להקדים זה יותר.
ונוכל לצמצם זמן הדבר עוד יותר כי הנה הוזכרו שנכנסו שם יחד ארבעה זקנים (כלומר חכמי הוועד) ונקבו בשם "תנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור׳ יהושע ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא״.
וארבעה אלה יהד עם ר' אליעזר נמצא במקום אחר שהיו כולם יחד עם תלמידיהם בעיר בני ברק בחג הפסח, והוא האגךה אשר נשארה לפנינו סדורה בהגדת ליל פסח:
"מעשה בר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא ור׳ טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו וכו'״.
ואחרי שזה ודאי שגם המעשה הזאת היתה טרם נבדלו חברי ר׳ אליעזר ממנו, וגם להיפך זה ודאי שלא הי' זה זמן רב לפני "בו ביום" שהרי גם ר׳ אלעזר בן עזריה הי׳ עמהם, והוא הי׳ בו ביום רק בן שמנה עשרה שנה, מבואר הדבר שזה הי׳ בחג הפסח אשר לפני ראש השנה שהותחלו המעשים עם ר׳ יהושע דהיינו יותר משנה וחצי לפני בו ביום.
ועל פי כל הדברים האלה יתבארו לנו כל סדרי הדברים שם בכל זמני המעשים.
בחורף כשתי שנים לפני וועד ״בו ביום״, לפני הזמן אשר הקימו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה, היו ראשי חכמי הדור ר׳ אליעזר ר' יהושע ר׳ טרפון ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא עם רבים מתלמידיהם בבני ברק, מסיבה אשר לא ידענו, אבל בודאי לצרכי בני ישראל.
בהיותם שם חלה ר׳ אליעזר מחלה עוברת וסבל יסורין, ונכנסו כולם יחד לבקרו ר׳ יהושע ר׳ טרפון ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא.
בחג הפסח כבר נתרפא ר׳ אליעזר, וישב יחד עם חביריו לספר כל הלילה ביציאת מצרים.
אחר הפסח שבו כולם ליבנה לפעלם ועבודתם אשר אף כי בית הוועד בכללו לא נאסף הי׳ להם שם עבודה גדולה יחד עם הנשיא.
בימים ההם הורה ר׳ אליעזר כדעתו במחלוקתם בתנורו של עכנאי, אף שיתר חכמי הדור אשר נשארו בהמתיבתא חלקו עליו.
ועל ידי זה פרצה שם מריבה גדולה בין רבן גמליאל ור׳ אליעזר, אשר בנוגע לעיקר הדבר עמדו כולם לימין רבן גמליאל.
וגם ר׳ יהושע חבירו הגדול של ר׳ אליעזר, אף כי מימי ילדותו התהלך עם ר׳ אליעזר כרע כאח, אמר גם הוא ״לא בשמים היא״ כבר נתנה תורה לישראל ואחרי רבים להטות.
והיינו אף שאין הרבים מתוך אסיפת כל חכמי הוועד, ואף שלא היתה השקלא וטרי׳ בהמתיבתא בתור סוף הכרעת ההלכה.
אז הי׳ עם ר׳ אליעזר את אשר הי׳ לפנים עם עקביא כי כאשר לא רצה לחזור מדעתו נדהו רבן גמליאל שלא בפניו.
ורבן גמליאל עצמו יקרא כל הדבר רק על שמו וכמו שהוא במקומו בבבא מציעא ד׳ נ"ט:
״ואף רבן גמליאל הי׳ בא בספינה עמד עליו נחשול לטובעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשב־ל ר׳ אליעזר בן הורקנוס עמד על רגליו ואמר רבונו של
עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל נח הים מזעפו“.
ונראה ונשתומם על ענות צדקו של ר׳ אליעזר כי אף שכל זה נעשה שלא בפניו, והוא גם לא הרגיש לפני זה שהדבר יצא ללהב גדול כזה,
בכל זה נשאר הדבר בדומי' ולא עמד למשוך אחרים לדגלו כי אם קיבל עליו את הדין בכלל חומר הדברים, ובא שם בבכא מציעא נ"ט:
״נמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר׳ עקיבא אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון וכו׳ מה עשה ר׳ עקיבא לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות אמר לו ר׳ אליעזר עקיבא מה יום מיומים אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות".
ואמנם כן כי רק אצל ראשי חכמי ישראל נמצא דרכים גדולים ונפלאים כאלה, אשר אף כי הי׳ ר׳ אליעזר ראש וראשון בין חכמי ישראל ואף כי גם הי' עשיר גדול ולו עבודה רבה בבית ובשדה, בכל זה לא לבד שלא עשה על זה מריבת עם, ולא השתדל למשוך אבירים אליו, כי אם שגם הוא עצמו קבל עליו את הדין בכל עמקו ורחבו.
״אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות".
זה הוא דבר הנהגת ראשי חכמי התורה אשר לאורם נלך עד היום, ועוד נשוב לכל הדברים האלה.
הערות
הערה (ל): במס׳ שבת ד׳ ט״ו בא הגירסא לפנינו ״דאמר רב כהנא כשחלה ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שלחו לו רבי אמור לנו שנים ושלשה דברים וכו׳.״
ולפי זה לא הי׳ רבי השולח כי אם חכמים סתם.
אבל הגירסא הנכונה היא כמו בפסחים "שלח לו רבי" וכן הם גם דברי הרשב״ם שם וכן צ״ל גם בשבת.
הערה (לא): ודברי ר' אליעזר ״חמה עזה יש בעולם" הכונה כדברי רש״י ז"ל שם שכתב ״על עצמו הי׳ אומר שכעס עליו המקום והכביד חליו" וראוי הי׳ לרבינו לאמר ״והכביד צערו" אלא שלא דקדק רבינו בדברים כאלה.
וגם אם נרצה לפרש הדברים על כל העולם כלו הנה גם בימי דאמיטיאן היו שם צרות רבות ורעות ככל אשר יבואר עוד.
וכבר הערנו כי רק מפני כי הגיעו אז ימי הרעה לא נאסף בית הוועד בכללו.