דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כ
המעשים בהמתיבתא.
דברי ימי ישראל לא נחקרו בתור שלשלת המעשים ההולכים יחד ומפיצים אור על עצמם ועל מהלך הדברים, כי אם השתדלו לנפצם לשברים, ולשום חוליא חוליא במחשך.
כי על כל זאת לא הושם לב לחקור זאת מה הוא הדבר אשר פתאום יתראו אסון על אסון בהמתיבתא והמון מעשים רבים זה אחר זה, תחת אשר לפני זה שררה שם מנוחה שלמה, ושלות השקט של אהבה וריעות בין כל ראשי חכמי הדור.
זה עתה הי׳ שם ברורי כל דברי יסוד המשנה וברורי דברי בית שמאי ובית הלל אשר עסקו בזה כל חכמי הוועד יחד שלש שנים רצופים, ואין פרץ ואין יוצא.
ופתאום והנה אש מתלקחת תחלה עם ר׳ אליעזר ואחר זה מיד עם ר' יהושע, מעשים אחרי מעשים, ואחר זה המון מעשים רבים של בו ביום.
ר׳ אליעזר בן הורקנוס לא בא זה עתה לבית המדרש, חבר הי׳ לר׳ יהושע מימי ילדותם (יבואר לפנינו) ויתהלכו יחד עשרות בשנים כרעים אהובים ור׳ עקיבא וחביריו היו תלמידיהם בישבם יחד לראש בבית מדרשם, וגם עם רבן גמליאל התהלכו כל הימים יחד.
וגם הוראותיו של ר׳ אליעזר לא הותחלו בסוף הימים, בכל זה לא נמצא בכל הימים הרבים ההם ביניהם לא מריבה ולא הקפדה.
ופתאום והנה אש מתלקחת עד לב השמים באופן גדול כזה אשר אין לנו דוגמתו.
ב) ולמרבה הפלא נראה מיד אחר זה גם אסון אחר אסון עם ר' יהושע אשר הוא הלא בודאי הי׳ מתון מאד ונוח לכל, מה שלא נמצא מזה דבר לפני זה.
ופתאום באו שלשה מעשים זה אחר זה בשנה אחת.
ובמס׳ ברכות ד׳ כ"ז בסוף המעשים הגדולים עם ר׳ יהושע בא בהברייתא:
״אמרי עד כמה נצעריה וניזל בראש השנה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דר׳ צדוק צעריה הכא נמי צעריה".
והנה היו כל השלש פעמים בשנה אחת זה אחר זה.
אף שבכל הזמן הגדול לפני זה לא הי׳ מכל זה וכיוצא בזה דבר, ורבן גמליאל ור׳ יהושע התהלכו כרעים אהובים, ומה היתה הסיבה כי נשתנו פני הדברים עתה.
ג) על המעשים אשר באו ביום ההוא אחרי מה שציער רבן גמליאל את ר׳ יהושע בפעם שלישית והעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו והקימו את ר׳ אלעזר בן עזריה נאמר בברייתא בברכות שם:
״ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פרשוה".
והדברים האלה כשהם לעצמם הנם נפלאים מאד שהרי אין לך יום שלא הי׳ ראוי לזה יותר מיום ההוא, ומדוע עשו זה דוקא ביום ההוא מה שלא עשו קודם לכן.
וכמו שהי' הדבר בידם לפרש הדברים ביום ההוא המלא תשואות, וכל הלבבות סוערים, הלא הרבה והרבה יותר מזה היו יכולים לעשות זה לפני היום ההוא.
והדבר ידוע כי הספסלי אשר נתוספו בבית המדרש ביום ההוא (ברכות שם) לא הי' כי אם מתלמידים אשר לא נכנסו לפני זה כולם במבואר שם.
אבל מזקני החכמים ראשי הוועד לא נתוסף ביום ההוא איש, וראשי הוועד שנים ושבעים זקנים היו שם גם ביום ההוא כל אלה אשר היו גם לפני זה, ולא נחלף כי אם הנשיא.
וכל ״מילי דתלי פרשוהו" זה לא נעשה על ידי התלמידים כי אם על ידי זקני הדר ראשי הוועד, אשר היו שייכים לבית הוועד לפני היום ההוא כמו ביום ההוא.
והלא לא יוכל להיות ספק שכל הדברים האלה מקור אחד להם במעשי דברי הימים ההם.
אבל מה הוא הדבר הזה, זה נגוז ועבר מכל חוקרי דברי הימים אשר לא הי' עינם ולבם כי אם להפוך בלהות על דברי ימי ישראל, ולדבר תועה על כל דבר נפל בישראל.