לדלג לתוכן

דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


החכם גרעץ מצא לו השערה בדויה כי סנקליטון המוזכר במדרש ואתחנן הנהו אחד עם המוזכר אצל דיא קאסיוס הקאנסול קלעמענס אשר הרגו דאמיטיאן בשנה האחרונה לימי חייו.

ואחרי אשר גם לפי דברי גרעץ עצמו כבר נסתלק ר׳ אליעזר אז מבית הוועד ונפרד מרבן גמליאל, כי על כן למען קיים השערתו בא ויכחיש לגמרי את נסיעת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל לרומא.

ויאמר כי לא היתה נסיעת חכמים לרומא כי אם אחת בסוף הימים מרבן גמליאל ר׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא.

ובעמוד ‪121‬ בהערה יאמר גרעץ:

״אני לא אוכל להסכים עם פראנקעל כי היו שם שתי נסיעות החכמים לרומא. בכל מקום ידובר רק מנסיעה אחת והי׳ זה בשנת ‪95‬ או ‪96‬ בזמן אשר נהרג הסענאטאר קלעמענס או במות דאמיציאן״.

והנה בא ומטעה את הקוראים להאמין כי דברינו הם לדון על מאורע ומעשה שהיתה אשר הוזכרה גם פה גם שם, ולגרעץ נראה כי ידובר גם פה גם שם ממעשה אהת ולא משתים מזמנים שונים.

אבל הלא ידע גם גרעץ כי אין דברינו לדון על מאורע כי אם על דבר מעשי החכמים כי אצל רבן גמליאל ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ יהושע ור׳ עקיבא לא הוזכר לפנינו דבר המעשה והמאורע כל עיקר.

כל מה שאנו דנים הוא רק זאת כי יש לפנינו נסיעה לרומא, של ר' אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל.

ויש לפנינו נסיעה אחרת של רבן גמליאל ר' אלעזר בן עזריה ר' יהושע ור׳ עקיבא (עי׳ דברינו בפרק ל״ו על הנסיעה השניה).

ואחרי שזה ודאי שבימי ר' אלעזר בן עזריה כבר לא הי׳ ר' אליעזר הגדול חבירו של ר׳ יהושע לא בבית הוועד ולא יחד עם רבן גמליאל,

איזה ספק יוכל להיות כי דבר ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל הוא דבר לעצמו ודבר רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור' יהושע ור׳ עקיבא הוא דבר לעצמו.

והחכם גרעץ יאמר שם "בכל המקומות ידובר מארבעה התנאים (רבן גמליאל ר' אלעזר בן עזריה ר' יהושע ור' עקיבא) רק שיש אשר השמות מחולפים, ויש אשר יחסר שם האחד או השני״.

ורק בחכמת ישראל הי׳ אפשר להכחיש דברים טבעים כאלה רק מפני שכך עלתה במחשבה לפניו.

ומה יכול להיות דבר טבעי יותר מזה, כי כעשר שנה אחרי החרבן כאשר שקטו הרוחות מעט ברומי בימי טיטוס נסעו ראשי ישראל לרומי, וחמש עשרה שנה אחר זה במות דאמיטיאן איש הדמים נסעו עוד הפעם להתחנן על עמם.

ויהיו הנוסעים בפעם הראשונה ראשוני ראשי הדור בעת ההיא ר׳ אליעזר ר' יהושע ורבן גמליאל, והנוסעים בפעם שניה ראשוני ראשי הדור בעת ההיא רבן גמליאל ר׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור' עקיבא.

ומה נעשה לכל החוקרים האלה אשר גם בבואם לשבש כל הספרים במקומות שונים גם אז לא חקרו כל מאומה.

ולא ראו ולא הבינו כי דוקא כאשר ישארו הדברים כמו שהם רק אז יתאימו יחד ויעידו על עצמם.

כי הנה בהמקומות אשר יחסר ר׳ אלעזר בן עזריה שם יחסר גם ר׳ עקיבא.

ולהיפך בכל המקומות אשר בא ר׳ עקיבא בא גם ר׳ אלעזר בן עזריה.

ואיך אפשר שזה רק מקרה של טעות הדפוס.

והננו רואים עוד גם זאת כי בשני המקומות אשר בא שם הנסיעה לרומא על שם ר׳ אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל, ולא הוזכרו שם ר' עקיבא ור׳ אלעזר בן עזריה, שני המקומות האלה הוזכר ר' אליעזר ראשונה.

וזה באמת אי אפשר כי אם על ר׳ אליעזר הגדול ר׳ אליעזר בן הורקנוס.

כן הוא בירושלמי סנהדרין שם ״דלמא ר' אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי וכו'".

וכן הוא גם במקום השני במדרש רבה ואתחנן פרשה ב׳ ״מעשה שהיו רבותינו ברומי ר׳ אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל וגזרו סנקליטון וכו׳".

ובירושלמי סנהדרין שם בא גם אחר זה בתוך ספור העוכדא "אמר ליה ר׳ אליעזר לר׳ יהושע מה יהושע בן חנניה חמי מה דאת עביד וכ'".

ורק לר' אליעזר בן הורקנוס חבירו של ר׳ יהושע מילדותו נמצא כי ידבר עם ר׳ יהושע בסגנון כזה, כמו שם בירושלמי לפני זה:

״דלמא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ עקיבא עלון למיסחי בהדין דימוסין דטבריא חמתון חד מיניי אמר מה דמר ותפשיתון כיפה אמר ר׳ אליעזר לר׳ יהושע מה יהושע בן חנניה חמי מה דאת עביד מי נפק וכו'".

ולא נמצא כזאת מר׳ אלעזר בן עזריה לר׳ יהושע ואי אפשר שימצא.

והאם יוכל להיות איזה ספק שכפי שהוא לפנינו כן הוא, ובירושלמי ובמדרש רבה ידובר בר׳ אליעזר הגדול, והוא דבר הנסיעה הראשונה לרומא כימי טיטוס והיותם שם במות טיטוס וראשית ימי ממשלת דאמיטיאן.

ואמנם כי גם כל השערת גרעץ לאמר כי הסנקליט הטוב האמור במדרש ואתחנן שם הוא קלעמענס והוא זה עצמו אשר הוזכר אצל דיא קאסיוס כי הרגו דאמיטיאן בסוף ימיו, ואשר מפני זה הכחיש גרעץ דברים מפורשים וישבש וימחוק ויגיה, כל ההשערה הזאת אינה כי אם עורבא פרח, וגם אלו לא הי' נדרש לשבש למחוק ולהגיה לא הי׳ מקום לזה.

דיא קאסיוס בסוף ימי דאמיטיאן ‪67, 14‬ יספר:

״בין ההרוגים הרבים אשר הרג דאמיטיאן בשנה ההיא הי׳ גם הקאנסול ממדרגה הראשונה קלעמענס, אף כי הי' ‬‫קרובו של הקיסר וגם אשתו פליוויא דאמיטיללא גם היא היתה קרובת הקיסר הם נהשדו מהקיסר בהכחשת אלקים, וכן ענשו אז קשה את כל אלה אשר נטו אל היהדות, רבים מהם נמסרו לטבח ורבים מהם נלקח כל רכושם, קלעמענס עצמו נהרג בפקודת הקיסר ודאמיטיללא אשתו נענשה בעונש יותר קל ונשלחה לארץ גזרה על האי פאנדאטעריא."

ואיזה ענין יש לזה עם ספור המדרש והרי דבר דיא ״כי בין ההרוגים הרבים אשר הרג דאמיטיאן הרג גם את קלעמענס, וגם אלה ביחוד אשר נהרגו מפני נטיתם להיהדות גם אלה רבים היו בימי דאמיטיאן, כמו שהם דברי דיא ״וכן ענשו אז קשה כל אלה אשר נטו אל היהדות״.

ותהי להיפך כי בספור המדרש מבואר כי לא נגע הדבר מאומה אל אשת הסנקליט והיא ישבה גם אחר מותו שלוה בהיכלה עד שחכמי ישראל יכלו לבקרה ולנחמה שם.

ואשתו של קלעמענס נדונה גם היא במשפט הקיסר, על נטיתה אל היהדות, ולבקרה אחר זה הי׳ סכנה לא לבד לחכמי ישראל עצמם, כי אם גם להכלל כלו, ובשום אופן לא היו רשאים לעשות כן.

ואין חפצנו להאריך בסתירת הדבר הזה מחבור הריגת קלעמענס עם דברי המדרש, אחרי אשר לכל ענין דברינו הוא למותר כי הדברים מפורשים שהיו שם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל, ור׳ אליעזר לא הי׳ יחד עם רבן גמליאל כי אם בימי טיטוס וראשית ימי דאמיטיאן אבל לא בסוף ימי דאמיטיאן ככל אשר יבואר לפנינו.

וגם לפי דברי החוקרים ההם אשר טעו להמשיך ימי יציאת ר׳ אליעזר מבית הוועד, גם לפי דבריהם ולפי דברי גרעץ עצמו לא יגיע זה עד סוף ימי דאמיטיאן ככל אשר נראה עוד.

והחקירה הזאת אינה רק דבר פרטי בנוגע לנסיעת החכמים לרומא לבקש על עמם, כי אם דבר כללי גדול מאד בנוגע לכל סדרי המעשים אחר זה.