דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק טו
וראו לנו להעיר בזה גם על המשנה במס׳ בבא קמא ד׳ ס״א (פרק ו׳ משנה ה׳) בדיני אש אשר ביסוד המשנה ובא שם:
"עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור.
המדליק בתיך שלו עד כמה תעבור הדליקה ר׳ אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאלו הוא באמצע בית כור ר׳ אליעזר אומר שש עשרה אמות כדרך רשות הרבים ר׳ עקיבא אומר חמשים אמה ר׳ שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב) הכל לפי הדליקה".
ובגמ׳ שם בא על זה "דרך הרבים מאן תנא אמר רבא ר׳ אליעזר היא דתנן ר׳ אליעזר אומר שש עשרה אמות כדרך רשות הרבים״.
והתוס׳ שם כתבו על זה "דרך הרבים מאן תנא ר׳ אליעזר היא אמתניתן קאי והוה סתם ואחר כך מחלוקת".
והרשב"א ז"ל בחידושיו שם הרחיב הדברים יותר וכתב "המדליק בתיך שלו עד כמה תעבור וכו' מה שחזרו ושנו המדליק בתוך שלו כאלו הי׳ זה פלוגתא בפני
עצמה היינו מפני שרצו לעשותה לסתם ואחר כך מחלוקת ולאמר דסתס מתניתין ששנינו ״או שעברה דרך רשות הרכים פטור״ לאו כולא עלמא היא אלא מחלוקת ר׳ אליעזר ורבנן היא ולית הלכתא כאותה סתם אלא כמחלוקת ומן המחלוקת אפסוק הלכתא כר׳ שמעון דאמר הכל לפי הדליקה וכדפי׳ בגמ׳ הכל לפי גובהה של דליקה".
והנה הוכרחו רבותינו להוציא הדברים מפשטן וגם לעשות כאן סתם ואחר כך מחלוקת, אף כי בדבור אחד נאמרו, ואף כי הסתם נאמר באופן אחר והמחלוקת באופן אחר.
וכל זה מפני שחשבו שדברי הגמ׳ "מאן תנא אמר רבא ר׳ אליעזר היא וכו׳" הכונה שר׳ אליעזר שנה את זה.
ועל פי דבריהם הרחיק שם התוספת יום טוב את ענין דברי המשנה וכתב:
"המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה לכאורה עד השתא לא איירי בתוך שלו אלא במדליק בתוך של חבירו ופטור בעברה גדר וכו׳ אלא שהרא״ש כתב אבבא דהכא וז״ל יראה דוקא בשלו נתנו שיעור אבל בשל חבירו כיון דלא ברשות הדליק לא נתנו שיעור וגם הרמב״ם בפרק י״ד מהלכות נזקי ממון העתיק עברה גדר וכו׳ במדליק בתוך רשותו וכו׳ גם נראה כן מהא דכתבתי ברישא דרך הרבים דאמרינן בגמ׳ דר׳ אליעזר דסיפא הוא וכך כתבו התוס׳ דהוה סתם ואחר כך מחלוקת ע״כ ושמעינן דבחד מהתא הוא ניהו רישא וסיפא וצריך לאמר דמתניתן הכי קאמרה המדליק במקום שאין הפסק אלא שההדלקה היא בתוך שלו ואף על גב דעד השתא נמי בתוך שלו איירינן מכל מקום הואיל וטעם הפטור (גם כסיפא) משום שבתוך שלו הוא נקט מלתא כטעמא כן נראה לי״.
והנה הוכרחו להכנס בדוחקים היותר גדולים והתוס׳ יום טוב הרגיש בעצמו כי דבריו הנם נגד פשטן של דברי המשנה.
ונפלאתי על כל דברי רבותינו שלא שמו לב לדברי המכילתא ששם הדבר יוצא מפורש שאין בזה סתם ואחר כך מחלוקת.
והדברים מפורשים שם שכל דברי התנאים האלה כולם יבואו רק לפרש דין יסוד המשנה.
ולשון המכילתא (שמות כ״ב ה׳) הוא "ומצאה קוצים הא לא באו קוצים (שהרי כן הדין גם אם לא מצאה קוצים) אלא ליתן שיעור אם אין קוצים יש שיעור (ואם בכל זה הלכה אונס הוא) ואם יש קוצים אין שיעור מכאן אמרו עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה עשרה טפחים והזיקה פטור מלשלם כיצד עומדין על הדבר רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומזיק דברי ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ אליעזר אומר שש עשירה אמה כדרך הרבים ר׳ עקיבא אומר חמשים אמה ר' שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה״.
והאם יש כאן מקים לנטות ימין ושמאל כי אין כאן סתם ואחר כך מחלוקת כי אם שכל דברי התנאים האלה ילכו רק לבאר את הדין אשר לפני זה.
דהיינו הרישא של המשנה, אשר היא במכילתא בלשון "מכאן אמרו עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה עשרה טפחים והזיקה פטור מלשלם"(יח).
ועל זה בא מיד אחר זה "כיצד עומדין על הדבר". ובאו כל דברי התנאים אשר במשנתנו ודבר כולם אחת לפרש "כיצד עומדין על הדבר״
ואמנם כי צדקו דברי הרמב״ם והרא״ש דגם הרישא איירי במדליק בתוך שלו.
רק שהתוס׳ יום טוב במח״כ ערבב שני הדברים יחד דברי התוס׳ דהוה סתם ואחר כך מחלוקת עם דברי הרא״ש והרמב״ם.
וכבודו במקומו אבל אין הדבר כן, זה ודאי דגם הרישא מיירי במדליק בתוך שלו כדברי הרמב״ם והרא״ש שהרי מפורש במכילתא שדברי התנאים אינם ענין לעצמם כי אם שבאו לפרש הרישא.
ואחרי שזה מפורש במשנתנו שדברי התנאים הנם במדליק בתוך שלו כמו שמפורש בריש דבריהם "המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה ר׳ אלעזר בן עזריה אומר וכו' ר׳ אליעזר אומר וכו'",
וכיון דדבריהם אינם כי אם לפרש הרישא, הדבר מבואר דגם הרישא (דברי יסוד המשנה) במדליק בתוך שלו.
אבל כל הדוחק שדחק לרבותינו התוס׳ והרשב״א לאמר שיש כאן סתם ואחר כך מחלוקת הנם רק דברי הגמ׳ "דרך הרבים מאן תנא אמר רבא ר׳ אליעזר היא דתנן ר׳ אליעזר אומר שש עשרה אמות כדרך רשות הרבים.״
אבל זה ענין אחר לגמרי.
כבר נתבאר לנו במקומות הרבה כי ביסוד המשנה הי׳ נאמר עצם דכלל, והפרטים שנחשבו זה הי׳ כבר פירוש הדבר, ויש תנאי המתיבתות שעל פי שיטת תנא פלוני הוסיפו גם זה אף שבמחלוקת שנויה(יט).
ובגמ׳ נתבאר כל פעם שזה וזה הוא רק אליבא דחד תנא.
וכן הוא גם במקום הזה, והן דברי הגמ' "דרך הרבים מאן תנא אמר רבא ר׳ אליעזר היא וכו'״.
והיינו דאלה אשר נקטו גם "דרך הרבים" בין פרטי המשנה הנם אלה אשר שנו משנתנו בשיטת ר׳ אליעזר,
אבל שאר תנאי המתיבתא לא גרסו במשנתנו "דרך הרבים" כי אם "עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות(כ) או נהר פטור.״
ולהשלמת הדברים ולהבין יותר ענין דברי המכילתא והמשנה נבאר הדבר יותר.
כי הנה דברים כמו שהם קשה להבין דברי המכילתא והשאלה "כיצד עומדין על הדבר" כי איזה דבר חסר הביאור בזה, והרי נהר והגדר שהוא גבוה ארבע אמות וגם דרך הרבים כל זה דברים בולטים וניכרים, ומה ענין לאמר על זה ״כיצד עומדים על הדבר״.
אבל באמת כי הפרטים האמורים במשנה הוא רק מה שדברו חכמים בהווה ונקטו דוגמאות של פרטים ועיקר הדבר מה שהננו למדים מיסוד המשנה הוא שכל שאין דרך האש לעבור פמור.
ועל זה יאמרו במכילתא "כיצד עומדין על הדבר" במקים שאין גדר גבוה כל כך, ואין נהר מפסיק, וזה באו כל התנאים האלה לפרש.
וממש כשאלת המכילתא לפני דברי התנאים "כיצד עומדין על הדבר״ כן בא גם במשנה לפני דבריהם "עד כמה תעבור הדליקה״ כשאין שם לא גדר ולא נהר.
ור׳ שמעון לא לבד שאינו חולק על דברי יסוד המשנה, כי אם שגם אינו חולק על דברי ראשוני התנאים אשר באו דבריהם לפרשה.
וענין דבריו הנם רק זאת שכל זה לא דברו אלא במדליק אש מצויה, אבל אם הדליק דליקה גדולה גבוהה יותר מהרגיל וההוה, חייב גם אם יש שם גדר ונהר ודרך, וגם אם הוא באמצע בית כור, ואפי׳ יש שם המשים אמה והן דברי הגמ׳ שם:
"ולית ליה לר׳ שמעון שיעורא בדליקה והתנן (במס׳ בבא בתרא ד׳ כ׳ פ״ב מ״ב) לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גבו גבוה ארבע אמות הי׳ מעמידו וכו׳ ואם הזיק משלם מה שהזיק ר׳ שמעון אומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכל לפי גובה הדליקה אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ שמעון וכן אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר׳ שמעון."
והדברים פשוטים וברורים דלא פסקו הלכה כר׳ שמעון נגד כל התנאים הראשונים כולם, כי אם שגם ר׳ שמעון רק מפרש הוא ואינו חולק כלל על התנאים הראשונים,
וכמו בבבא בתרא שם שהדברים מפורשים שדברי ר׳ שמעון ורבנן ילכו על דברי יסוד המשנה (עי׳ דברינו בכרך שלישי עמוד 257) אף כן הם דבריו בב"ק.
והתוס' יום טוב בבבא בתרא שם השיג על הרא"ש מדברי ר' שמעון בב"ק וכתב:
״ז״ל הרי״ף וליתא לדר' שמעון דהא אוקמוה בשיטה בפרק הבית והעליה וכתב עליו הרא"ש שלא הוצרך לראי׳ זו דהא הלכתא כרבים ואני אומר כי הרי״ף הוצרך לראי׳ זו ובלעדה לא ירים איש את ידו לעשות דלא כר׳ שמעון משום דפ״ו דב״ק מ״ד ר׳ שמעון אומר הכל לפי גובה הדליקה ושיעורה ואם הלכה יותר משיעורה פטור פסקינן בהדי׳ בגמ׳ כוותיה והשתא אי לאו דאוקמא בשיטה ודאי, דהכא נמי יש לפסוק כוותיה דהא היינו ההיא דב״ק דכשעברה יותר משיעורין הללו שהוא פטור״ אלה דבריו.
ואשתומא קאמר והשיג על דברי הרא"ש בחנם.
ודברי התוס׳ יום טוב באו כאלו דברי ר׳ שמעון בב"ק שם באו לאמר שאם הלכה יותר משיעורה פטור כדבריו בבא בתרא, אבל מזה אין רמז בדברי ר׳ שמעון שם.
ודבריו הנם להיפך שכלפי מה שכל התנאים הראשונים נתנו שיעורים, יאמר ר׳ שמעון שאם עשה דליקה גבוהה ביותר חייב אף שיש שם השיעורין האלה.
והוא ההיפך ממה שיאמר ר׳ שמעון על יסוד המשנה בבבא בתרא לא נאמרו השיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם."
וזה הוא באמת קושית הגמ' דמקשינן דדברי ר׳ שמעון בב״ק כרבנן בב״ב ומתרצינן דאין כאן סתירה.
אבל זה ודאי ודבר פשוט דלרבנן דר׳ שמעון בבבא בתרא דאמרי שם דאף אם הרחיק שיעור נזקין ״אם הזיק משלם מה שהזיק״ כל שכן שכן הדין כדברי ר' שמעון בב״ק דאם עשה דליקה גדולה לא מהני שיעורין הללו וחייב.
וכן הדבר שאין חולק כלל על ר' שמעון בב"ק, כי הוא בא לפרש ולא לחלוק.
ושם בבבא בתרא יחלקו חכמים עליו והן דברי הרא"ש דבודאי הלכה כחכמים שם.
סוף דבר אין במשנתנו סתם ואחר כך מחלוקת כי אם שכל דברי התנאים הראשונים באו רק לפרש דברי יסוד המשנה.
ור׳ שמעון ילך גם הוא על יסוד המשנה ועל כל דברי התנאים הראשונים ואינו חולק עליהם כל עיקר.
וכן הדבר כי דבר יסוד המשנה וכי דברי כל התנאים הנם רק עליה, לבד את אשר על ידי זה נראה אור בהיר בכל דברי המשנה ויוסרו הפליאות והמעקשים יהיו למישור.
הנה יתמעטו על ידי זה המחלקאות של התנאים למחצה, לשליש ולרביע.
וגם המחלקאות הנשארות אינם ביסוד הדברים כי אם בבירורי פרטי גדרי דברי המשנה ככל אשר כבר נתבאר בדברינו בכרך שלישי וככל אשר יבואר בכל המשך דברינו בכרך זה.