ביאור:תנין
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תנין = חיית מים, וגם משל לכוחות הרוע, במיוחד מצרים[עריכה]
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
תנין כפשוטו[עריכה]
בלשון ימינו, תנין הוא קרוקודיל - זוחל גדול וטורף החי בנחלים ובנהרות. פירוש זה מתאים גם לתנ"ך, כפי שניתן לראות בפסוקים:
- (בראשית א כא): "ויברא אלהים את התנינם הגדלים, ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל עוף כנף למינהו; וירא אלהים כי טוב"- מכאן שתנין הוא חיית מים גדולה;
- (ירמיהו נא לד): "אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל, הציגנו כלי ריק, בלענו כתנין , מלא כרשו מעדני הדיחנו"- מכאן שתנין הוא חיה טורפת;
- (יחזקאל כט ג): "דבר ואמרת כה אמר ד' ה': הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו, אשר אמר לי יארי ואני עשיתני"- מכאן שתנין הוא חיה הרובצת בתוך נהרות. ואכן, המין הנפוץ ביותר באזורנו במשפחת הקרוקודילים הוא תנין היאור, הוא נפוץ במיוחד במצרים, ובמצרים העתיקה אף נחשב לאל (ראו ויקיפדיה, תנין היאור ).
תנין כמשל[עריכה]
חלק גדול מהפירושים בחלק זה ע"פ הרב חנן פורת, "התנין העיוור", מעט מן האור וארא ה'תשס"ב , התפרסם גם בהגדת אור ודרור עמ' 147-150. השינויים על אחריות מחבר מאמר זה בלבד.
התנין והלוייתן לא נותרו רק כיצורי ענק במעגל עולם הטבע. דמיונו האפל של האדם הפכן לדמויות מיתולוגיות "גדולות מהחיים", ובכל התרבויות הקדומות, ממצרים ועד כנען ועד בבל ויוון, תפס התנין מקום נכבד בפנתיאון האלילי, ושירי תהילה רבים חוברו לכבודו.
במקרא עצמו אנו מוצאים הד להתמודדות עם מיתוסים אלה. כך למשל, התנין הוא החיה היחידה (פרט לאדם) שנזכרה בשמה בפרשת הבריאה ובמזמור קמח בתהלים:
- (בראשית א כא): "ויברא אלהים את התנינם הגדלים...".
- (תהלים קמח ז): "הללו את ה' מן הארץ, תנינים וכל תהמות"
נראה שהתורה רצתה להדגיש, שגם התנין - הטורף הגדול, המטיל את אימתו בים וביבשה - גם הוא נברא ע"י ה' ואינו אל (ראו בריאת התנינים ), וגם הוא מהלל את ה'.
גם בנבואת ישעיהו, בתיאור ניצחון ה' על כוחות הרשע באחרית הימים:
- (ישעיהו כז א): "ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח, ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים"
- (ישעיהו נא ט): "עורי עורי לבשי עז זרוע ה', עורי כימי קדם דרות עולמים, הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין"
מבקרי המקרא נאחזו, כדרכם, בפסוק זה, ואמרו שהנביא הושפע ממיתוסים קדומים ושיבצם בנבואותיו כחלק מהשקפת עולמו. אבל האמת המקראית עמוקה לאין שיעור מדברי הבל אלה.
יצורים מיתולוגיים אלה אכן לא היו ולא נבראו, אבל דמיונו של האדם - אשר יצר אותם והפכם למפלצות הרובצות על חייו - חי וקיים, וכנגד הדמיון האפל שיצר מציאות נפשית כגון זה נטוש המאבק.
נבואות ישעיהו אינן מכוונות כלפי הנחש, הלויתן והתנין כשלעצמם, אלא כנגד המיתוס שטיפח את "הנחש", "הלויתן" ו"התנין" שבנפש האדם: הן האדם האחוז אימה מפניהם, הן האדם המבקש להיות חיית טרף כמותם.
פרעה הרשע התמכר לכוחות הרשע והפכם לאלהיו, ולפיכך נטל את התנין הטורף והפכו ל"מודל הזדהות":
- (יחזקאל כט ג): "דבר ואמרת כה אמר ד' ה': הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו, אשר אמר לי יארי ואני עשיתני"
כך ניתן להסביר, מדוע לפני מכות מצרים עשה משה לפני פרעה את מופת המטה ההופך לתנין:
- (שמות ז ט): "כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין ..."
משה התכוון להראות לפרעה, שגם התנין, שאותו הוא מעריץ ועמו הוא מזדהה, הוא רק מטה בידי ה' ( פירוט ).
וייתכן שגם כאן התנינים הם משל לפרעה ולמצרים, שטבעו בים סוף:
- תהלים עד יג: " "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים" "על המים" "
מ"התנין אשר בים" ועד "בעל זבוב"[עריכה]
כוחות הרשע, על כל עצמתם, הנם כוחות עיוורים, המוּנעים על-ידי יצרי תאווה, קנאה ושנאה. הראי"ה קוק תיאר אותם, אגב התייחסות לפילוסופיה של הרצון העיוור שפותחה ע"י שופנהאואר: " "ההשתקעות בעומק הרשעה, השיעבוד הפנימי אל הרצון העיוור השולט בעולם, מגביר את כוחו של התנין העיוור , והעולם סובל ממנו מרוב רשע וכסל מבלי הכיל. עצם המדע המוטעה הזה, כשציוריו מתגברים, הוא בעצמו הנהו הגורם היותר גדול להחשכת העולם, על-ידי התפשטותו של הרצון האכזרי והגס הזה בכל סעיפיו וחיליו. רוחו הטמא נמזג על-ידי כן בעצמותה של התרבות האנושית, והווה לה לכוח הפועל, בנימוסיה, תיאורי חייה, אומנותה, שיריה וכל כבודה המדומה" " (אורות הקודש עמ' תפ"ב) .
דימוי מוחשי לכוחו של "התנין העיוור" נמצא בספרו של ויליאם גולדינג "בעל זבוב". הספר מתאר כיצד משתלטת מפלצת מדומה על נפשם של חבורת ילדים שנקלעו לאי בודד, ומשעבדת אותם ליצרים אפלים המביאים לשפך דם ולקרבנות אדם. ספר מצמרר זה אינו רק משל למיתוסים האליליים מני קדם, אלא גם ניתוח פסיכולוגי וסוציולוגי מעמיק לתהליכים המחרידים של שיעבוד ההמונים לכוחות אפלים, כפי שראה גולדינג במו עיניו בתקופת מלחמת העולם השניה.
אבל "תנין עיוור" זה, הפורץ כחיה רעה ומותיר את רישומו על דפי ההסטוריה, מפרעה ועד היטלר ומהמן האגגי ועד הג'יהאד האסלאמי, אינו אלא מטה זעם בידי ריבונו של עולם, וסופו שיושלך כנצר נתעב ויומת כשרץ:
- (ישעיהו כז א): "ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח, ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים"
- (ישעיהו נא ט): "עורי עורי לבשי עז זרוע ה', עורי כימי קדם דרות עולמים, הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין"
- (תהלים צא יג): "על שחל ופתן תדרך, תרמס כפיר ותנין"
" "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" ".
פסוקים נוספים[עריכה]
- (דברים לב לג): "חמת תנינם יינם, וראש פתנים אכזר"
-
- (איוב ז יב): "הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר?"
- (נחמיה ב יג): "ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר המפרוצים ושעריה אכלו באש"
פירושים נוספים[עריכה]
1. יש שפירשו שהתנין הוא נחש (רש"י על שמות ז ט, ובעקבותיו שבי"ל בקונקורדנציה) .
- אולם, פירוש זה אינו מתאים לפסוקים שלפיהם התנין הוא חיית מים. אולי כוונתם של מפרשים אלה היא, שהתנין שייך למשפחת הזוחלים, אותה משפחה שאליה שייך הנחש.
2. יש שפירשו שהתנין הוא לויתן (ע"פ בבא בתרא עד ב ) .
- אולם, פירוש זה אינו מתאים לפסוקים שלפיהם התנין רובץ בתוך היאור. אולי כוונתם של חז"ל היא, שמבחינה רוחנית-סמלית, התנין והלוויתן מסמלים שניהם את כוחות האימה והאופל.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-04-17.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:תנין - חיית מים, וגם משל לכוחות הרוע, במיוחד מצרים
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/tnin