ביאור:שמות לב יח
שמות לב יח: "וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב יח.
קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ[עריכה]
משה ידע מה הם הקולות, הן ה' אמר לו: "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ח). משה הבין שיש יום חג לבני ישראל.
משה מרגיע את יהושע, שאין שם מלחמה: לא רעש וקולות נצחון וגבורה, ולא רעש וקולות תבוסה וחולשה. רעש וקולות אני שומע בלי לתאר את הסיבה.
משה לא הסביר ליהושע מה ה' אמר לו. לא היה צורך שיהושע ידע את כל דברי ה'. משה העדיף לא ללכת רכיל על בני ישראל, כי יכול להיות שעד שהם יגיעו למחנה המצב ישתנה, ושה' לא דייק בתאור המצב.
משה ידע שה' כועס, והוא בעצמו כעס אבל הוא המשיך לסחוב את לוחות הברית לכיוון המחנה. עדיף היה אם הוא היה משאיר את הלוחות במקום בטוח ולא סוחב אותם למקום של כעס ועצב.
עַנּוֹת[עריכה]
"עַנּוֹת" - מהמילה לענות: להשמיע קול, או מהמילה עינוי: צעקות של כאבים (גם בנצחון יש צד שנפגע).
יש אומרים שהמילה "קוֹל" היא מיותרת ואפשר להבין הכל ללא המילה הזאת. אם המילה "עַנּוֹת" היא לא ברורה אז ללא המילה 'קול' אי אפשר להבין את המשפט בכלל.
המילה "עַנּוֹת" היא לא ברורה, ואולי מיותרת: "אֵין קוֹל ... גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל ... חֲלוּשָׁה, קוֹל ... אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" זה ברור לגמרי.